ציבור הנוסעים במוניות "ספיישל" נחלק לשניים: אלה שמתעקשים שהנהג יפעיל מונה, ואלה שמתעקשים בדיוק להיפך – לסכם מראש על מחיר הנסיעה. החוק, כך מסתבר, מאוד ברור: יש להפעיל מונה בכל נסיעת "ספיישל". זאת למד על בשרו עודה דרבאס (27), נהג מונית מעיסאויה שבמזרח ירושלים.
דרבאס נהג במונית בצהרי ה-15 באפריל 2018. הוא העלה למונית נוסעת בעלת תעודת נכה, והיא ביקשה ממנו להפעיל מונה. הוא סירב וביקש תשלום של 40 שקל מראש, אך היא ביקשה בשנית שיפעיל מונה. דרבאס סירב שוב, והורה לה לרדת מהמונית תוך שהוא צועק עליה. בתגובה, הנוסעת התלוננה נגד הנהג, ובחודש פברואר 2020 הוגש נגדו כתב אישום על ידי יחידת התביעות של משרד התחבורה, שייחסה לו שתי עבירות: אי הפעלת מונה, וסירוב להסיע במונית.
הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען כי מאז ומתמיד הסכים לבקשות נוסעים להפעלת מונה, ומעולם לא קרה שסירב לבקשה. "יש אנשים שהיו עולים איתי ומבקשים שזה יהיה בלי מונה, והייתי מסרב. עבדתי רק עם מונה כל הזמן", אמר בעדותו בבית המשפט וטען כי המתלוננת טעתה ברישום מספר המונית.
הנאשם הוסיף וטען כי לא עבד בתחנת המוניות שצוינה בכתב האישום, אולם התברר כי בתגובה לתלונה שהוגשה נגדו למשרד התחבורה הודה שעבר בתחנה זו.
המתלוננת נדרשה להעיד בבית המשפט וסיפרה כי לאחר שירדה מהמונית עמדה קרוב אליה ורשמה את המספר על פתק תוך שהקפידה שלא לטעות. בסמוך לאחר מכן, כך לדבריה, היא התלוננה באמצעות אתר משרד התחבורה. לדבריה היא הספיקה לרשום כראוי את המספר. "היה רמזור אדום לפחות חצי דקה. הייתי קרובה מאוד והסתכלתי טוב טוב ורשמתי שאני לא אעשה טעות. רשמתי את זה על פתק ומיד העברתי את זה למחשב ובדקתי… כל כך נעלבתי מזה שהוא צעק עליי ודיבר אליי לא יפה…", אמרה המתלוננת, והתעקשה שהיא זוכרת את הנאשם, את מראהו המזוקן, את גילו ואף את קולו.
שופט בית המשפט לתעבורה בירושלים, ארנון איתן, קבע כי "עדות המתלוננת היתה זהה לעדותה מיד לאחר מעשה, כאשר בחקירתה במשרד התחבורה ציינה דברים דומים…". השופט הוסיף וציין את טענותיו ה"בלתי נכונות במובהק" של הנאשם לגבי עבודתו בתחנת המוניות הספציפית, והוסיף: "לא מצאתי כל היגיון בטענת הנאשם לפיה המתלוננת טעתה ברישום מספר המונית. הסיכוי לפיו המתלוננת תרשום מספר שגוי אשר יוביל לנהג מונית אחר, צעיר אף הוא, דובר השפה הערבית, מאותה תחנת מוניות, אינו סביר בעליל".
בנוסף קבע השופט: "המתלוננת עוררה אמון רב בעדותה ולא מצאתי טעם שלא לייחס אמינות מלאה לעדות זו. המדובר באישה נכה, מבוגרת, אשר הביעה כעס רב על הפרת הוראה חוקית הפוגעת בציבור הנוסעים. הנושא היה בנפשה עד כדי כך שהקפידה לרשום בדקדוק את פרטי המונית, להגיש תלונה מקוונת בסמוך לאירוע, להגיע לחקירה אודות תלונתה, ואז להופיע למתן עדות בירושלים, בעוד שהיא מתגוררת בחיפה. מעבר לכך, עדותה כאמור היתה קוהרנטית וברורה ולא נמצאו בה סתירות… כל האמור הוביל אותי למסקנה שיש להעדיף את עדותה של המתלוננת ולקבלה במלואה, שעה שהנאשם לא הפריך את עדותה או האמון שיש לייחס לדבריה, ובנסיבות בהן חקירתו במשרד התחבורה מהווה כאמור חיזוק לתלונתה".
מיד לאחר ההרשעה התנהל דיון לטיעונים לעונש. התביעה ביקשה מבית המשפט להטיל על הנאשם קנס של 5,500 שקל. מנגד, הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט. "אני נשוי עם ילד ועוד אחד בדרך… אשתי לא עובדת… אני לא עבדתי כבר שנה ואין לי מאיפה לשלם. אני מפרנס יחידי ומטפל גם באמא וגם באבא שלי".
השופט התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם וגזר עליו 2,000 שקל קנס, פיצוי של 500 שקל למתלוננת וחתימה על התחייבות של 5,000 שקל שלא לחזור על מעשיו.
