מזונות משקמים: ידועה בציבור תקבל מבן זוגה לשעבר 3,000 שקל בחודש

שתף כתבה עם חברים

לפי הסכם ממון שנחתם בין הצדדים, איש העסקים המבוסס יפרנס את המשפחה, האישה תנהל את ביתם המשותף, ולא תהיינה תביעות עתידיות. השופטת קבעה: ההסכם אינו מונע מהאישה לתבוע

אז מה אם נחתם הסכם ממון השולל תביעות עתידיות (אילוסטרציה: @tirachardz מאתר freepik)

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה פסק כי אישה תקבל מבן זוגה לשעבר, שאיתו ניהלה חיים משותפים במשך 22 שנים, "מזונות משקמים" – 3,000 שקל לחודש במשך שלוש שנים שנים.

מדובר בבני זוג שלא נישאו אלא חיו כידועים בציבור במשך 22 שנים והביאו לעולם שני ילדים משותפים, כיום בני 16 ו-18. כשהכירו, הגבר היה גרוש בן 41 עם שני ילדים והאישה רווקה בת 25.
בין יתר ההליכים המשפטיים שהתנהלו ביניהם, האישה הגישה באמצעות עו"ד הילה זיסמן תביעה למזונות משקמים, בטענה שבמשך כל השנים הגבר לקח על עצמו את פרנסת הבית והילדים, סיפק להם רמת חיים גבוהה, והם לא ידעו מחסור. עוד היא ציינה, כי יחסיהם הכלכליים הוסדרו בהסכם ממון בו נקבע כי כל הוצאות משק הבית ישולמו על ידי הגבר, וכי עליו לספק לבת זוגו רמת חיים הולמת וסבירה, בעוד שהאישה נטלה על עצמה את ניהול משק הבית וגידול הילדים.

במשך 22 שנים, מיום היכרותם ועד הפרידה, האישה לא עבדה בעוד שהגבר ניהל את עסקיו, כלכל אותה ואת המשפחה ביד רחבה וסיפק להם רמת חיים גבוהה מהממוצע. האישה סיפרה כי עם פרוץ הסכסוך בין בני הזוג, הגבר נטל את כרטיס האשראי שהיה ברשותה ו"הותיר אותה בפני שוקת שבורה". אז היא החלה לעבוד כסייעת בגן ילדים, השתכרה 2,500 שקל לחודש ובעקבות משבר ה"קורונה" – היקף עבודתה צומצם והיא הרוויחה 1,000 שקל בלבד. כל זאת בזמן שהיא סובלת ממחלת "קרוהן" ומהיעדר תפקוד, ונאלצת לשלם כ 2,000 שקל בחודש עבור תרופות, צמחי מרפא, טיפולים ובדיקות.

בהקשר הזה טענה האישה כי הגבר משתכר 50 אלף שקל בחודש כבעלים של חברה. האישה הוסיפה וטענה כי במהלך החיים המשותפים, הגבר מעולם לא הגביל את הוצאתיה.
לאור האמור תבעה האישה דמי מזונות משקמים בשיעור של 5,000 שקל לחודש למשך 48 חודשים, או לחילופין תשלום חד פעמי של 220 אלף שקל.

מנגד טען הגבר, באמצעות עו"ד דורית ענבר סברדליק, כי במשך השנים הפציר באישה להשתלב בשוק העבודה ולסייע בפרנסת הבית, איך היא מיאנה לעשות כן. לגישתו, נוכח הוראות הסכם הממון המפורט שעשו, אין בכוחה לעתור לקבלת זכויות שאינן מנויות בו, ודאי כאשר יש בהסכם סעיף המורה על היעדר תביעות.
הגבר הוסיף, כי אם היה יודע שיידרש בעתיד לשלם לה מזונות, לא היה מסכים להעניק לה מחצית מהזכויות בדירתו.

הגבר הוסיף וכפר בטענה לפיה האישה תלויה בו. לדבריו "בידיה נכסים וכספים אשר היא נמנעת מלפרסם ועובדה כי היא הציעה לרכוש את הנכס המשותף תמורת סך 1.63 מיליון שקל. לדבריו, במהלך החיים המשותפים הוא שנשא בכל ההוצאות, ואילו היא עשתה בכספה כרצונה, לרבות למטרות חסכון מבלי לשתף אותו בכך.

השופטת אלה מירז ציינה כי הסכם הממון אינו מונע מהאישה לתבוע מזונות משקמים, למרות הסכמה על העדר תביעות וסיום מלוא המחלוקות. שכן, ויתור מצד בן זוג על זכויות הנתונות לו בדין – נדרש להיות מפורש וחד משמעי.
השופטת קיבלה את טענות האישה, וקבעה כי היא היא זכאית למזונות משקמים נוכח הפער הכלכלי המשמעותי בין הצדדים ועל בסיס הסתמכותה על בן זוגה לשעבר: "מאז הכרותה עם האיש, לא נדרשה לעבוד למחייתה ולכלכל את עצמה. צרכיה סופקו במלואם על ידי הגבר, שלא הגביל אותה בהוצאותיה והוא נשא במלוא הוצאותיה והוצאות המשפחה, בין היתר על בסיס התחייבותו לעשות כן במסגרת הסכם ממון שנחתם בין הצדדים", ציינה השופטת בהחלטתה.
לצורך קביעת היקף המזונות התייחסה השופטת להעדר רקע תעסוקתי של האישה ומצבה הרפואי, ומנגד העניקה משקל לכספים שמצויים ברשותה (1.15 מיליון שקל) ולהסכם הגירושין שהיטיב עמה.
בסופו של דבר פסקה השופטת כי הגבר ישלם מדי חודש 3,000 שקל עבור מזונות האישה למשך 36 חודשים. הוא אף חויב בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"

 

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות