פסק דין חריג של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מותח ביקורת נוקבת על הגישה, שלפיה יש לחתור בכל מצב לחידוש הקשר בין הורה לילדיו. הרכב, בראשות סגנית הנשיאה השופטת ורדה פלאוט, ובהשתתפות השופטים צבי ויצמן וצביה גרדשטיין פפקין, קיבל את ערעורה של אם לשני קטינים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וביטל גם את חיובה לשלם לאב הוצאות משפט בסך 20 אלף שקל.
הרקע לתיק סוער במיוחד: האם היא זו שהגישה כבר ב-2022 תביעה לחידוש קשר בפיקוח, אך ביקשה במקביל גם אבחון למסוגלותו ההורית של האב, כולל תסקיר וכל סעד שיבטיח את שלומם של הילדים.
במהלך ההליך הצטברו כמה אירועים חריגים: האם טענה, כי האב פיזר חומר רעיל בגן הילדים שבבעלותה, השחית מצלמות אבטחה, פרץ לבית ולרכב, שלח הודעות מאיימות, ניהל קמפיין ברשתות שבו הציג את ילדיו כ"חטופים" ובהמשך, אף התקשר לבנו לפני שניסה לשים קץ לחייו ואמר לו כי הוא עושה זאת "בגללו".
לדברי האם, כל אלה הובילו לכך שהילדים מסרבים לקיים כל סוג של קשר עמו.
מנגד טען האב, כי כל חוות הדעת המקצועיות קבעו שאינו מסוכן לילדיו וכי מדובר במקרה קלאסי של סרבנות קשר וניכור הורי שמקורם בהתנהלותה של האם.
לטענתו, הקשר אמור היה להתחדש בהדרגה, בפיקוח ותחת ליווי מקצועי ואין כל הצדקה לעצור את התהליך. עוד טען, כי האם עצמה הסכימה בהמשך ליישום המתווה הטיפולי ולכן אין עוד מקום להגיש ערעור.
אחת הדמויות המרכזיות בתיק היתה האפוטרופוסית לדין, שליוותה את הילדים במשך שנים.
בדיון בערעור, היא תיארה את מצבה של הבת המתבגרת במילים יוצאות דופן: "אני פה כדי לשכב על הגדר… הילדה הזו חייבת שיניחו לה."
לדברי האפוטרופוסית, הקטינה אינה מתנגדת לטיפול נפשי כשלעצמו, אלא חוששת שכל טיפול נועד למעשה להוביל אותה בכפייה לחידוש הקשר עם האב. לכן ביקשה להפריד בין טיפול רגשי לבין יעד מחייב של חידוש הקשר.
חידוש הקשר – לא אוטומטי
זו בדיוק הנקודה שבה מצא בית המשפט המחוזי טעות מהותית בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. השופטת ורדה פלאוט כתבה בשם ההרכב את אחד המשפטים המרכזיים בפסק הדין: "שאיפתו של היושב בדין היא להביא לחידוש הקשרים בתוך המשפחה, אולם כאשר עולה חשש שמא חידושם עלול להביא רעה תחת טובה – אין מקום לסמנו כיעד מלכתחילה."
לדברי ההרכב, בית המשפט למשפחה הפך את חידוש הקשר ל"מטרה סופית", בעוד שלמעשה היה עליו לבחון תחילה האם בכלל קיימים התנאים שיאפשרו זאת, והאם הדבר אכן עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים.
נקודת ביקורת נוספת הופנתה כלפי הקביעה, שלפיה האם היא האחראית לניתוק הקשר. המחוזי הדגיש, כי מחוות הדעת המקצועיות עלה דווקא שהאב זקוק לטיפול פרטני, לוויסות כעסים ולעיבוד רגשי וכי הוא עצמו הודה בהתנהגויות בלתי מווסתות, לרבות פרסום תמונות ילדיו ברשתות והפצת תכנים בלתי מותאמים.
השופטים ציינו, כי גם אם המעשים אינם מעידים בהכרח על מסוכנות פיזית, הם בהחלט יכולים להסביר מדוע הילדים מסרבים כיום להיפגש עם אביהם. לכן, לא ניתן להטיל את מלוא האחריות לנתק על האם בלבד.
עוד פרטים במדור לענייני משפחה >>
עורכי הדין המומלצים לענייני משפחה >>
בתוך כך, המחוזי ביטל גם את חיוב האם בהוצאות בסך 20 אלף שקל. השופטים הדגישו, כי דווקא האם היא זו שפנתה מלכתחילה לבית המשפט בבקשה לסייע בחידוש הקשר, בעוד שהאב כלל לא יזם הליך משפטי. לכן, גם אם לא התקבלה התוצאה שלה ציפתה, לא היה מקום להעניש אותה כלכלית.
מה עכשיו?
המחוזי החזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה להמשך בירור, ביטל את פסק הדין ואת ההחלטה שעליה התבסס והורה, כי בשלב זה יש לאמץ את המלצות מכון "דקל": טיפול רגשי פרטני לבת, הדרכה נפרדת לכל אחד מההורים, טיפול אישי לאב לוויסות כעסים ולעיבוד רגשי ורק אם וכאשר יבשילו התנאים – לבחון מחדש את שאלת חידוש הקשר.
בסיום פסק הדין, אף מצא ההרכב לנכון לשבח באופן אישי את עבודתה של האפוטרופוסית לדין וציין כי פעלה "לייצג את רצונם וטובתם של הקטינים באופן מיטבי, בכל ליבה ובכל מאודה".
ב"כ האם: עו"ד ירין סיסו
ב"כ האב: עו"ד אמיר קוזקוב
האפוטרופוסית לדין של הקטינים: עו"ד דפנה בן דוד
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
