מאבק גירושים שהחל סביב שאלה כמעט אבסורדית: "מי ישב על כיסא הסנדק?" – התגלגל לשנים של התדיינויות משפטיות והסתיים כעת בפסק דין שמחדד שוב את גבולות המשחק בתביעות לשינוי גובה המזונות.
בפסק הדין שניתן ביום 13.4.2026 בבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל-נצרת, דחה השופט איתי כרמי את תביעת האם להגדלת מזונות, קיבל חלקית את תביעת האב להפחתה, אך סירב לבטל את החיוב או להורות על השבת כספים שכבר שולמו.
הסכסוך בין הצדדים החל כבר בשנת 2015, אז התפוצצה מערכת היחסים סביב אותה מחלוקת ביזארית למדי: מי יישב בברית המילה על כיסא הסנדק.
מאז, כמו בלא מעט תיקי גירושים, התמונה הסתבכה: ניסיון פיוס כושל, הריון נוסף, לידת בת ואז פרידה סופית.
לבני הזוג שני ילדים: בן בכור ובת צעירה ממנו. בעת פסק הדין המקורי בשנת 2018, הבת היתה תינוקת בת כשלושה חודשים בלבד והבן צעיר אף הוא; כיום שני הילדים כבר מעל גיל 6.
באותו פסק דין חויב האב במזונות בסך כולל של כ-2,940 ₪ לחודש לשני הקטינים.
מבחינת הרקע הכלכלי:
האב, איש קבע בצה״ל, השתכר אז כ-11,300 ₪ (וכ-12,000 ₪ כולל הכנסות נוספות) וכיום כ-14,000–14,800 ₪.
האם, עצמאית, השתכרה אז כ-7,500 ₪ וכיום מציגה הכנסה של כ-9,280 ₪, כאשר נתונים אחרים הצביעו גם על כ-12,500 ₪.
אלא שכאן לא הסתיים הסיפור.
שני נרטיבים הפוכים
בשנים האחרונות חזרו הצדדים לבית המשפט, והפעם בתביעות הדדיות.
האם ביקשה להגדיל את דמי המזונות ואף לפסוק דמי מדור. לטענתה, הכנסות האב עלו, יוקר המחיה מכביד והיא נושאת בעיקר נטל הטיפול בילדים. בנוסף ציינה, כי רכשה את חלקו של האב בדירת המגורים.
האב ביקש דווקא לבטל את המזונות. לדבריו, חל שינוי דרמטי בזמני השהות וכיום הם שווים לחלוטין (50%-50%). עוד טען כי הכנסות האם גבוהות בהרבה מהמדווח.
ובין הטענות גם האשמות על הכנסות נסתרות, פעילות עסקית רחבה יותר מהמדווח ואפילו רמיזות להכנסות ממכירת גורי כלבים גזעיים. השופט כרמי לא התרשם מהניסיון "לנפח" את השינויים הכלכליים.
בפסק הדין הוא מחדד קו ברור: "צמיחה כלכלית מהווה התפתחות טבעית וצפויה ואינה שינוי נסיבות מהותי". לדברי השופט, גם אצל האב וגם אצל האם נרשמה התקדמות, אך מדובר בהתפתחות רגילה במסגרת הקריירה, לא בשינוי חריג שמצדיק פתיחה מחדש של פסק דין חלוט.
במיוחד בולטת התייחסותו לעצמאים: "מחזור או רווח חשבונאי אינם משקפים בהכרח כסף פנוי… התרחבות עסקית אינה בהכרח שיפור ביכולת הכלכלית".
במילים אחרות, בית המשפט מסרב להפוך כל תנודה עסקית לעילה לתביעה חדשה.
נקודת המפנה: זמן הורים
אם לא בכסף אז איפה כן חל שינוי? התשובה: בזמני השהות. בעת פסק הדין המקורי, הילדים שהו רוב הזמן אצל האם, כאשר ביחס לבת – שהייתה אז תינוקת רכה – היא כלל לא שהתה אצל האב; כיום, לעומת זאת, מתקיימת חלוקת זמני שהות שוויונית מלאה, שינוי חד שממחיש מהפך ממשי בדפוסי ההורות.
כאן השופט דווקא כן ראה שינוי מהותי: "שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת".
וזה היה הגורם המכריע.
בית המשפט קבע:
דמי המזונות יופחתו מ-1,250 ₪ ל-919 ₪ לכל ילד
רכיב המדור (440 ₪) יבוטל
תביעת האם להגדלה נדחתה
בקשת האב לביטול מוחלט נדחתה
ומה לגבי כסף שכבר שולם? האב דרש החזר של יותר מ-24 אלף ₪. כאן בית המשפט עצר: "מדובר במזונות שנאכלו… והשבתם עשויה לפגוע ברווחת הקטינים". כלומר, גם כשיש הצדקה להפחתה, היא תחול מכאן ולהבא בלבד.
פסק הדין כולל גם ביקורת לא מרומזת על הצדדים ובעיקר על האב. השופט כרמי ציין כי האב לא הציג מסמכים מלאים, לא זימן עדים רלוונטיים ואף השיב במהלך החקירה: "תישארי עם הספק".
התוצאה: פגיעה באמינות ומשקל ראייתי נמוך לטענותיו. גם כאן המסר ברור: מי שמבקש לשנות מזונות חייב "לשחק בקלפים גלויים".
פסק הדין מדגים היטב את הקו השיפוטי העדכני: זהירות, יציבות, אבל גם גמישות כשצריך. מצד אחד, בית המשפט לא נענה לניסיון לפתוח מחדש את שאלת המזונות על בסיס שינויים "רגילים", כלומר צפויים. מצד שני, הוא כן התערב כשהשתנתה בפועל חלוקת ההורות.
והכי חשוב: הוא שומר על טובת הילדים כעוגן מרכזי. לא ביטול דרמטי, לא הגדלה, אלא התאמה מדודה למציאות. במילים אחרות: גם בעולם המזונות, לא כל שינוי הוא מהפכה, אבל שינוי אמיתי, כזה שנוגע לחיי הילדים עצמם, כבר לא ניתן להתעלם ממנו.
ב"כ האם: עו"ד מאירה אזרד
ב"כ האב: עו"ד דנה סויסה ועו"ד שיר אביטבול
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
