מפגין בודד שעמד עם שלט במחאת יחיד שקטה, 400 מטר מביתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מבלי להפריע לאיש – נעצר למשך לילה על ידי משטרת פתח תקווה והובא למחרת בפני שופט.
המפגין, אורן סימון (60) הגיש תביעת נזיקין נגד המשטרה בגין מעצר שווא לא חוקי, באמצעות עורכי הדין דניאל חקלאי ויובל יועז. בית משפט השלום בבת ים קבע בפסק דין כי המשטרה ביצעה עוולה כנגד האזרח ותפצה אותו ב-30 אלף שקל (27 אוקטובר).
התקופה, מאי 2017, היא בימים בהם נגד מנדלבליט הפגינו עדיין מפגיני השמאל, במחאה על גרירת הרגליים לכאורה בתיקי נתניהו. בכל מוצאי שבת נערכה בכיכר גורן בפתח תקווה – מאות מטרים מביתו של היועמ"ש – הפגנה שבועית בהשתתפות מאות מפגינים שהתפתחה לעימותים עם המשטרה על רקע ניסיונם של חלק מהמפגינים לרדת לכביש, או לצעוד לכיוון ביתו של מנדלבליט.
בשאר ימות השבוע התקיימו משמרות מחאה קטנות של הפעילים האדוקים ביותר, ביניהם סימון, מהנדס בהשכלתו, תושב רמת גן.
במוצאי שבת ה-20 במאי 2017 התקיימה הפגנה שבועית סוערת מהרגיל. משטרת פתח תקווה עצרה שבעה מפגינים, בראשם מני נפתלי. סימון לא נמנה עם העצורים אז, אך למחרת בדומה ליתר מארגני ההפגנות, הוא קיבל שיחת טלפון מקצין משטרה שהזהיר אותו מהשתתפות במחאות נוספות בסמוך לבית היועמ"ש. הקצין הבהיר לסימון, כי האיסור להפגין חל גם על "מחאת היחיד" השקטה שסימון נהג לקיים מידי ערב באמצע השבוע בכיכר גורן, המרוחקת יחסית מבית מנדלבליט.
סימון החליט להתעלם מדרישת המשטרה, ולמחרת "שיחת האזהרה" התייצב ביום שני כמנהגו בכיכר בפתח תקווה, אוחז בשלט ועליו פסוק מספר ישעיהו: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה, מלאתי משפט, צדק ילין בה-ועתה מרצחים…שריך סוררים, וחברי גנבים… ".
בשעה 21:00 ניגש לסימון העומד לבדו שוטר שביקש ממנו להתפנות בנימוק שהוא מהווה "מטרד לציבור".
סימון סירב: "סתימת פיות במדינה דמוקרטית".
השוטר עיכב אותו לתחנה. בתום עיכוב של שלוש שעות, הקצין התורן במשטרת פתח תקווה החליט לעצור אותו, ושלח אותו לבלות את הלילה בכלא הדרים. למחרת בצהריים קיבל השופט עודד מורנו את בקשת המשטרה להרחיקו מפתח תקווה ל-15 ימים. "המשטרה רצתה להעיף אותי מהפרצוף של מנדלבליט", יאמר סימון. מעצרו נמשך 18 שעות.
"האם המעצר נעשה תוך הפעלה סבירה של סמכות האכיפה השלטונית של משטרת ישראל?", זו השאלה שביררה השופטת אידית קליימן-בלק בתביעת הנזיקין.
התברר כי חודש לפני המעצר של סימון, בג"ץ דן בעתירה שהגישו מני נפתלי ואחרים, בעקבות עימותים חוזרים ונשנים עם המשטרה. התברר גם כי משטרת פתח תקווה הציעה מתווה שזכה לשבחי בג"ץ על היותו "מידתי", אשר קבע למפגינים הגבלות מקום וזמן, ועדיין איפשר לפעילים להפגין במרחק סביר מביתו של מנדלבליט – וכאשר מדובר במחאת יחיד, להפגין אפילו כ-70 מטר מהבית, לפי הצעת המשטרה. הפגנות גדולות הורחקו יותר.
למרות המתווה, העימותים עם המפגינים, בעיקר במוצאי שבת, נמשכו וההסלמה בשטח הביאה לכך שהמשטרה עצמה זנחה את המתווה שהציעה. מפקד משטרת פתח תקווה, סנ"צ ברק מרדכי, הודה בדיוני התביעה של סימון: "קיבלנו החלטה לא לאפשר יותר את המחאה בסמוך לביתו של היועמ"ש, לרבות בכיכר גורן". הקצין טען כי ההנחיה ירדה ישירות מהמפכ"ל רוני אלשיך, ש"הנחה לא לאפשר מחאות בסביבת הבית (בכלל), אלא אך ורק מול משרדי היועמ"ש בירושלים".
השופטת קליימן-בלק קיבלה את גרסת המשטרה כי היא שגתה בהבנת בג"ץ, עד שבית המשפט הבהיר בהחלטה נוספת לאחר חודש, כי על המשטרה היה לעמוד במתווה הליברלי שהציעה למפגינים.
בפועל, המשטרה נהגה בזיגזג: ממתווה "מתון" שאיפשר מחאה – לאיסור מוחלט שלה, בתגובה לעימותים שהסלימו במוצאי שבת. וכך, עולה מפסק הדין, המשטרה תפסה גם את סימון כשעיר לעזאזאל, ואסרה עליו למחות גם בהפגנת יחיד בכיכר.
"לשיטתו של סנ"צ מרדכי", כתבה השופטת קליימן-בלק, "המשטרה ראתה אותה עת את ההפגנות ההמוניות ומשמרות המחאה של יחידים כמקשה אחת, מבלי שערכה כל אבחנה… לאחר עיון במסכת הראיות, סבורתני כי ההחלטה על מעצרו של התובע ושליחתו לכלא הדרים התקבלה בצורה רשלנית… ולוקה בחוסר סבירות. בסעיף 23ג' לחוק המעצרים צוין: 'לא ייעצר אדם אם ניתן להסתפק בעיכוב'. והרי עצם עיכובו ופינויו מהמקום ממילא מאיין את שתי העבירות בעטיין נעצר – ההפרעה לסדר הציבורי ולשוטר במילוי תפקידו. מדוע, אם כן, היה צורך בהמשך מעצרו עד למחרת היום? הצדקה ניתן למצוא בעת שיש צורך לבצע חקירת החשוד, ברם (מתברר כי) מרגע ההחלטה על מעצרו לא נחקר עוד התובע במאומה, וחקירתו לא נמשכה מעבר לשלוש שעות העיכוב".
השופטת ציינה כי המשטרה הפרה גם את סעיף 25 לחוק המעצרים, הקובע כי לאחר ששוטר עצר אדם ללא צו מעצר, יש להביאו לחקירה "אלא אם כן מצא, לאחר המעצר, שניתן לשחררו". לדברי השופטת, "לא מצאתי בעדויות המשטרה כל קצה ראיה כי אפשרות כזו נשקלה. מאחר שהעבירה לשיטת המשטרה הופסקה וחדלה – מדוע לא שקלו לשחרר את התובע? ומדוע הוא נעצר ללילה רק כדי להביאו בפני שופט למחרת היום בבקשת שחרור בתנאים אשר למפקד התחנה היתה סמכות להורות עליהם ערב קודם לכן?!".
"חוק המעצרים קובע מספר 'נקודות יציאה' על הציר הכרונולוגי, החל מהשלב שבין הבאת מעוכב לתחנת משטרה ועד להחלטה על מעצרו בפועל, בהן על הקצין הממונה לבחון האם ניתן להסתפק בחלופה מידתית יותר ודרקונית פחות מאשר מעצר בפועל. ויוזכר, מדובר באזרח נורמטיבי משולל עבר פלילי, אשר אין חולק כי לא מתקיימת בעניינו עילת מעצר מאחר והוא אינו מהווה סיכון לציבור… ודומה כי המעצר היה אוטומטי, ללא הפעלת שיקול דעת", כתבה השופטת.
מפקד התחנה סנ"צ מרדכי הסביר לבית המשפט כי הוא החליט להביא את המפגין לפני שופט "מאחר והוא לא קיבל את סמכות המשטרה", אשר התריעה בפניו בשיחת טלפון מראש לא לחזור להפגנת היחיד. השופטת קליימן-בלק כתבה כי בנימוקי הקצין "יש ניחוח לא נעים של מעצר מניעתי או ענישה הרתעתית במטרה לחנך או ללמד את התובע 'הסורר' לקח על כך שאינו מקבל את מרות המשטרה, תוך הפעלת כוח אכיפה מעבר לנחוץ באופן לא מידתי".
