ב-18 במרס 2020 פשטו בלשי ימ"ר צפון על מערה סמוך לצימר בישוב טבאש כעבייה שבגליל התחתון. במערה הם מצאו מתחת לאבנים תיק גדול ובו חלקי נשק – ברזלים דמויי אקדח, ידיות אחיזה, מחסניות וכדורי תחמושת, סך הכל נמצאו בשטח המערה כ- 4,600 כדורים.
בתיק וסביב לו בתוך המערה נמצאו על פריטים שאינם אמל"ח טביעות אצבע ודגימות די-אן-איי, ובעקבות זאת נעצרו מספר חשודים מהם נותרו שלושה חשודים בלבד, אלה שהיו רלוונטים לממצאים הפורנזים:
סמיר בכרי (28), עבריין מוכר מאוד מנצרת.
מוחמד חילף (24) המתגורר בצימר הסמוך למערה.
מהראן מוחסן (35) מחיפה, אסיר משוחרר אחרי 11 שנות מאסר בתיקי אלימות והריגה.
בתחילת החקירה יוחסו לחשודים על בסיס מידע מודיעיני עבירות נסיון רצח, סחיטה, תקיפה, הצתה ופיצוץ. החשוד מספר 2, חילף, המתגורר כאמור סמוך למערה, קשר את עצמו לאמצעי הלחימה, עקב טביעות אצבע שלו על נייר דבק שהיה צמוד למחסניות הכדורים. בשלב מתקדם לאחר הגכשת כתב האישום הוא "לקח את התיק על עצמו", והודה שמצא את הציוד המדובר. התביעה התעקשה להאשים ולהרשיע גם את בכרי ומוחסן, בעיקר עקב התיק המודיעיני נגדם במשטרה, וגם על בסיס ממצאים פורנזים נגדם.
השניים הכחישו את כל המיוחס להם תוך שהם שומרים על זכות השתיקה בחקירה. בסופו של דבר הוגש נגדם כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע – החזקת רכיבי אמצעי הלחימה והתחמושת שנתפסו במערה.
כבר בתשובתם הראשונית לכתב האישום טענו הסנגורים של בכרי ומוחסן, עורכי הדין דורון נוי, יהלי שפרלינג ועדן נחום ממשרד נוי, סננס, שפרלינג וחצרוני, כי הממצאים הפורנזים שנמצאו על פריטים שונים במערה – טביעות אצבע ודגימות די.אנ.איי על בקבוק ספריי וכפפת סיליקון – אינם מאפשרים להרשיע אותם בהחזקת אמצעי הלחימה, שכן על הפריטים האסורים עצמם לא נמצאו ממצאים פורנזים מפלילים.
במשפט, גרסת בכרי לטביעת האצבע שלו על תרסיס צבע שנתפס בתיק האמל"ח סמוך לתחמושת היתה, שהוא נוהג לטייל במקום עם הטרקטורון שלו, ונוהג לעשות תיקוני צבע עקב חלודה ופגיעות שונות. מאחר וההסבר הזה נטען רק בבית המשפט, בין היתר עקב הפגיעה בזכות ההיוועצות של הנאשם עם עורכי דינו בנסיבות של חקירות בתקופת הקורונה (ראו בהמשך), התביעה לא בדקה את הטרקטורון ולא הפריכה את הטיעון אשר סייע לסנגורים להעלות את הספק הנדרש במשפט הפלילי.
השופטת עדי במביליה אינשטיין קבעה בהקשר זה, כי "אי בדיקת טענת ההגנה שהעלה הנאשם, הינה מחדל חקירה אשר פועל לזכות הנאשם, ומותיר בידי בית המשפט תרחיש חלופי, תמים, לראיה הפורנזית אשר לא נסתר (על ידי התביעה)".
בנוגע לדגימת די.אנ.איי של הנאשם מוחסן, שנתפסה על כפפת סיליקון בתוך התיק, טענו הסנגורים כי הנאשם נוהג להגיע לאזור, ואיכונים שלו מצביעים על הגעתו לשם גם לאחר תפיסת הציוד האסור, ובהחלט יתכן שמישהו אחר מצא את הכפפה ועשה בה שימוש מאוחר יותר, מה גם שנתפסו עליה עוד טביעות אצבע בלתי מזוהות.
הסנגורים דרשו לזקוף לזכותו גם תרגילי חקירה פסולים שעשו החוקרים נגדו כאשר טענו בפניו כי הממצא היחיד על הכפפה היה שלו, וכי נתפסו טביעות אצבע שלו גם על התחמושת.
הסנגורים הדגישו, כי למרות שבלשי הימ"ר ערכו תצפית ממושכת על הצימר, עקב מידע מודיעיני שייחס לבעלים של הצימר החזקת אמל"ח, הם לא ידעו על המערה, ולא ידעו לקשור את שני הנאשמים בכרי ומוחסן למערה, שנחשפה רק בשלב החקירה הגלויה, ורק בזכות כלב גישוש.
עוד הם בקשו להדגיש, כי לאחר ההודאה של נאשם 2, שהוא לוקח אחריות על הציוד שנתפס, לא נחקרה עד תום גרסתו, במיוחד בכל הקשור לקשר שלו לשני הנאשמים האחרים.
השופטת חזרה וציינה בפסק הדין, כי הסברי הנאשמים לכך שממצאים פורנזים שלהם נמצאו על הפריטים המדוברים, לא נסתרו ואף מצאו חיזוק בתנאי השטח ובחוות דעת של מז"פ המצביעה על "תערובת פרופילים". בהקשר זה הדגישה השופטת במביליה אינשטיין את טענת הסנגורים נוי ושפרלינג, לפיהן, אין בחומר החקירה עדות לכך שהחוקרים חיפשו בצימר או בנתיב המוביל למערה כפפות דומות, כדי לסתור את טענות הנאשם מוחסן.
"אי עריכת חיפוש ייעודי אחר כפפות זרוקות במסלול נהיגת הטרקטורונים, בתוך הצימר וסביבו, מהוה מחדל חקירה", קבעה השופטת במבוא לזיכוי. "נוכח המחדל יש לצאת מנקודת הנחה כי לו נערך חיפוש אחר כפפות, לו הורמו קרשים וחפצים גדולים, הזרוקים בחצר ובתוך הצימר, ניתן היה למצוא כפפות חד פעמיות (נוספות, א"ז) מוטלות בזירה".
דווקא הסנגורים הם שערכו סיור בשטח, ומצאו כפפת סיליקון דומה, אם כי בצבע שונה, כחול. הסנגורים גם גילו, כי בסרטון אשר תיעד את החקירה אחד החוקרים נראה עומד ליד הכפפה, אולם לא השכיל להבחין בה. "מציאת כפפה בשטח הסמוך לצימר מחזקת טענת הנאשם מוחסן כי נעשה שימוש בכפפות חד פעמיות בצימר ובסביבתו", ציינה השופטת ורמזה על הזיכוי שבפתח.
זכות השתיקה וקורונה
בעוד התביעה דורשת לזקוף לחובת הנאשמים את השמירה על זכות השתיקה, הסנגורים טענו כי מדובר בתגובה הולמת לנוכח הפגיעה בזכות ההיוועצות שלהם עם עורכי דין. לטענתם, חוקרי המשטרה נצלו את מגיפת הקורונה כדי למנוע מפגש הולם בין החשודים לבין הסנגורים.
השופטת ציינה בהקשר זה כי לנוכח אילוצי מגיפת הקורונה אין לראות בכך פגיעה בזכות ההיוועצות, עם זאת "אין להתעלם מתחושת הנאשמים כי הייעוץ המשפטי שניתן להם אינו מספק… ובגין מניעת ייעוץ משפטי הולם הם שתקו בחקירה. בנסיבות המיוחדות בהן נעשה השימוש בזכות השתיקה, לא אתן משקל ראייתי משמעותי לשתיקת הנאשמים בחקירה".
בסיום הכרעת הדין, השופטת הרשיעה את הנאשם חילף בהחזקת תחמושת בלבד, וזכתה את הנאשמים בכרי ומוחסן מחמת הספק.
