"אבהיר את קביעתי בהמחשה: לטעמי, הפרסום שנעשה בטלגראס בעניין סמים מסוג קנאביס דומה לפרסום דירות למכירה בעיתון חינמי – כל אדם יכול לקרוא את העיתון ולהחליט אם להתקשר עם המוכר או לאו – ומקרה זה איננו תיווך למכירת דירות, אלא פרסום".
את הדברים אמרה שופטת בית המשפט המחוזי מרכז, נאוה בכור, בהתייחסה לאחד הטיעונים המרכזיים של פרקליטות המחוז בתיק רשת הטלגראס, במסגרתו הוגש כתב אישום רחב היקף נגד 27 מעורבים. הדברים נכתבו בהחלטת השופטת ביחס לאחד הנאשמים בפרשה, אולם בעלי משמעות גם באשר לנאשמים האחרים בפרשה.
הדברים נאמרו במסגרת דיונים והחלטה בעניינו של סטיבן אהרונוב (22) מראש העין המכונה "חושנפוס". אהרונוב מואשם בעבירות סמים, שיבוש והלבנת הון, שבוצעו לכאורה במסגרת ארגון פשיעה ובריבוי מקרים. הוא אחד מחמישה נאשמים ששוחררו למעצרי בית, שאת תנאי השחרור שלהם ביקשה הפרקליטות להאריך עד תום ההליכים.
סנגורו של אהרונוב, עו"ד איתי רוזין, ביקש בבית המשפט המחוזי מרכז לבחון לא רק את עניינו של מרשו, אלא הצביע על סדקים וקשיים ראייתיים בהקשר לארגון כולו, בהתייחסו לסוגיות מרכזיות בכתב האישום – תיווך לסחר בסמים והדחת סמים לקטינים. השופטת בכור, שבחנה חומרי חקירה ושמעה את טיעוני הצדדים, הגיעה בהקשר לנושאים אלה לשורת מסקנות המערערות לכאורה את עוצמת התשתית הראייתית, ולא רק בעניינו של אהרונוב.
בהתייחסה לטיעוני התביעה לפיהם נמכרו סמים לקטינים, השופטת ציינה כי לפי התביעה, מייסד טלגראס ו"ראש הארגון" עמוס סילבר אמר בעבר בראיונות לכלי תקשורת כי עודד סוחרים למכור לקטינים ותמך בכך, אולם לדבריה – "לא היה ענף בארגון שעסק בעידוד אקטיבי לשימוש בקרב קטינים, וכן לא עולה כי התקיים שיח בנושא בקהילות בטלגראס". השופטת הוסיפה בהקשר זה כי "עולה כי קיימות ראיות לכאורה כי הארגון עודד שימוש בסמים בקרב קטינים, אך קיימת בהן חולשה משמעותית… לא מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה כי פעילותו של סילבר עת סייע באופן אקטיבי, לכאורה, לקטינים להשיג סמים, היא מדיניות רשמית של הארגון, שכן לא קיימות ראיות לכאורה לעניין מלבד דבריו של סילבר, וכן לא עולה כי ענף משלל הענפים בארגון סייע בעניין זה. על כן, פעילות זו היא פעילות ייחודית לסילבר".
השופטת קיבלה גם את טיעוני ההגנה במובן הרחב, לפיהם טלגראס לא עסקה בהדחת קטינים לסמים. "מחומר הראיות עולה כי מדיניות הארגון היתה לא למנוע מקטינים לרכוש סמים דרך טלגראס, ואף ניתנה להם האפשרות לסחור בה – אך זו לא הזמנה או הפניה, שכן לא הובאה לפניי כל ראיה כי הארגון פרסם באיזושהי דרך הזמנה או הפניה לקטין, אלא, הארגון לא מנע מקטינים להיכנס למקום בו ישנה בו ישנה אפשרות מעשית לרכוש סמים – ומקרה זה איננו נמנה עם החזקות בפקודת הסמים…". השופטת הגיעה למסקנה כי לא קיימות ראיות לכאורה לעבירות של "הדחת קטין".
באשר לטענת הפרקליטות בתיק, לפיה רשת הטלגראס תיווכה לסחר בסמים, השופטת הפרידה בין סחר בסמים פסיכדליים לבין סחר בקנאביס. לגבי סמים פסיכדליים קבעה השופטת: "סחר בסמים פסיכדליים כמפורט בכתב האישום – בו בוצע אימות לסוחרים ולקונים, כך שהקונים לא היו חופשיים להיכנס לטלגראס אלא היו זקוקים לאינטרקציה מסוימת עם טלגראס, כך שלמעשה טלגראס 'הכניסו' את הסוחרים והקונים ל'חדר' בו יכלו לסחור – עולה כדי תיווך".
לעומת זאת, השופטת קיבלה את טענת עו"ד רוזין, לפיה טלגראס לא עסקה בתיווך לסחר בקנאביס אלא בפרסום. "הסחר בסמים מסוג קנאביס המפורט בכתב האישום – בו בוצע אימות לסוחרים בלבד, לצד פיקוח לבקרה על פרסומי הסמים, כאשר הקונים, וכל אדם שחפץ בכך, יכולים להיכנס באופן חופשי לטלגראס – איננו מהווה תיווך אלא פרסום הסוחרים באופן משוכלל ומתקדם".
כדי להמחיש את דבריה, השופטת השוותה כאמור את הסחר בקנאביס באמצעות טלגראס לפרסום דירות למכירה בעיתון חינמי. לאחר מכן ציינה השופטת כי ישנה חלופה – להמיר את עבירת הסחר בסמים (קנאביס) לעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע – עבירה מסוג עוון, שהעונש בגינה חמור הרבה פחות מסחר בסמים (עד שלוש שנות מאסר בלבד).
לגבי אהרונוב עצמו, השופטת קבעה כי לא קיימות ראיות שביצע עבירות הדחת קטין לשימוש בסמים, וכך גם לגבי "עסקה אחרת בסם" והלבנת הון. עם זאת, היא קבעה כי קיימות ראיות שביצע עבירות אחרות – ביניהן סחר והחזקת סמים, ומתן אמצעים לביצוע פשע בנסיבות מחמירות, כולל מעורבות קטינים. כמו כן היא קבעה כי קיימות ראיות לביצוע עבירות מתן אמצעים בצוותא – אולם הוסיפה כי גם לגביהן קיימת חולשה משמעותית בהקשר לביצוען במסגרת ארגון פשיעה. בעקבות הקביעות, השופטת החליטה להקל בתנאי השחרור בהם אהרונוב שוהה, בכך שהרחיבה את שעות ההתאווררות בהן יוכל לצאת ממעצר בית.
