מבזקים+
צווארון לבן
פלילי | צבאי | בינלאומי | אבטחה | עובדי מדינה
0506330680 מידע מורחב
כלכלי | מיסים | הלבנת הון
0506245512 מידע מורחב
משפט פלילי | נוער | משפחה | צווי הגנה וחירום 24/7
0525588944 מידע מורחב
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
0528488515 מידע מורחב
עו"ד תומר בן חמו
פלילי | מנהלי | תעבורה | אסירים | מעצרים וחקירות | נפגעי עבירה
דניאל חקלאי – משרד עו"ד
פלילי | צווארון לבן | דין משמעתי

עשרה צעדים בדרך לפרס של 10 מיליון

עו"ד יובל אדלר שניהל את התביעה מטעם האחים קוזלי מספר על אבני הדרך והדרמה האנושית והמשפטית הארוכה, ממחיקת התביעה על הסף לפני שבע שנים, ועד קבלתה השבוע
שיתוף ב email
שיתוף ב google
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
"בדליית אל כרמל כל אחד רוצה להיות הגיבור שמוצא את מג'די חלבי"

 

בית משפט העליון קיבל את הערעור של האחים אברהים וחאדר קוזלי ואביהם סובחי, אשר מצאו את שרידי גופתו של החייל מג'די חלבי, ביער עוספיא לפני שבע שנים. משפחת קוזלי, שמוצאה מדליית אל כרמל, כמו משפחת חלבי, תבעה מהמדינה לקבל את הפרס בסך עשרה מיליון דולר שהובטח למי שיביא לפתרון תעלומת החייל הנעדר.

מג'די חלבי יצא מביתו בשנת 2005 אל הבסיס ונעלם. בספטמבר 2012 ביצעו בני משפחת קוזלי עבודות יער עבור קבלן של קק"ל, כשלפתע גילו עצמות אדם תלויות על עץ. בדיקת מז"פ גילתה כי מדובר בחייל, אבל המדינה סירבה בעיקשות לממש את הבטחתה הכספית. בית משפט המחוזי בחיפה דחה את תביעת המשפחה, וגם שופטי בית המשפט העליון נחלקו בדעותיהם אך אחרי מאבק של שנים קבעו, כי בני משפחת קוזלי זכאים לפרס. שוויו העכשווי הוא 39 מיליון שקלים.

על הדרמה המשפטית והאנושית שליוותה את הדרך רבת התהפוכות עד ההכרעה בעליון – או אם תרצו, על עשרת הצעדים בדרך לעשרה מיליון דולר – סיפר לפוסטה עו"ד יובל אדלר, שותף במשרד רחל בן ארי, פיש, סבן ושות' שהוביל את ניהול התביעה יחד עם עו"ד עדי ערמן.

1. "ליווינו את משפחת קוזלי מ-2014", מספר עו"ד אדלר. "מדובר במשפחה מוסלמית בדואית שגרה בישוב דרוזי. את שרידי מג'די חלבי מצאו הבנים והאב כאשר עסקו בכריתת עצים. התביעה הראשונה שהגישו, באמצעות עורך דין אחר, נמחקה על הסף כי לא היה להם כסף לשלם את אגרת בית המשפט הגבוהה, כמעט מיליון שקל. אחרי שנה הם הצליחו לגייס את הכסף מבן משפחה והכנו כתב תביעה חדש.

2. "הדבר המדהים", אומר עו"ד אדלר, "הוא שלפני הגשת התביעות, המדינה בכלל לא דנה האם מגיע להם הפרס או לא. דחו אותם בלי שום מענה ענייני. אף אחד לא התייחס לפניותיהם, אף אחד לא דיבר איתם. הם לא קיבלו מעולם מכתב שאומר שהוחלט לא לתת את הפרס. הדבר השתקף גם בבית המשפט, כששום גורם רלוונטי ממערכת הבטחון לא הגיע לתת עדות".

כאן נדרש הסבר קצר: הפרס הובטח באמצעות עמותת "לחופש נולד" שהוקמה על ידי משפחת רון ארד כיצור כלאיים – לכאורה עמותה אזרחית, אך במעורבות ממשלתית עמוקה. מטרתה המקורית היתה להשיג ידיעות זהב אודות חיילי צה"ל הנעדרים. מאחר שמדובר ביעד לאומי, מימן משרד הבטחון את העמותה במשך עשר שנים והבטיח לשלם גם את הפרסים. בהסכם בין העמותה למדינה נכתב שאת ההחלטות על חלוקת הפרסים יקבלו במשותף ראש שב"כ, ראש המוסד, מנכ"ל משרד הבטחון ומנכ"ל העמותה.

יום אחד, בשנת 2012, משרד הבטחון החליט שהוא לא צריך יותר את העמותה, והיא הפסיקה את פעילותה תשעה חודשים לפני מציאת גופתו של מג'די חלבי, אבל אף אחד לא הודיע שהפרס מבוטל.

3. עו"ד אדלר ועו"ד ערמן הזמינו לבית המשפט את המנכ"ל האחרון של העמותה, אלוף מיל' אייל בן ראובן. "שאלנו אותו האם הפרס היה מגיע לתובעים, במידה והעמותה היתה ממשיכה להיות פעילה, והוא אמר: "בוודאי". שופט בית המשפט העליון ניל הנדל כתב על כך כי "קשה להבין עמדה לפיה המדינה מוכנה להציע פרס כה גבוה… ואז העניין בטל כלא היה, משל האינטרס בהשבת חיילים נעדרים היה של העמותה, ולא של המדינה". עו"ד אדלר הביע בסיכומיו חשש שעמדת המדינה טבולה בגזענות: "מדובר בבחורים מוסלמים שמצאו חייל דרוזי. אם 'משה כהן' היה מוצא את רון ארד, לא היתה עולה השאלה".

4. במהלך ניהול ההוכחות בבית המשפט המחוזי, המדינה ויתרה אפילו על חקירתם הנגדית של בני משפחת קוזלי, שהגישו תצהירים ועדויות. "המדינה חשבה שאין משמעות לעדויותיהם והיתה נעולה בתזה שמי שמצא את השרידים במקרה, לא יכול לזכות בפרס", אומר עו"ד אדלר. היתה למדינה עוד טענה, כי לפי חוק חקירת מקרי מוות, על כל אזרח להודיע על מציאת גופה, ולכן מבחינתם האזרחים קיימו את חובתם החוקית.

דליית אל כרמל (צילום: דורון הורוביץ, פלאש 90)

5. כאשר חאדר קוזלי התקשר למשטרה, הוא דיווח רק על מציאת עצמות אדם ביער, ולא אמר כי הוא חושב שמדובר בנעדר מג'די חלבי. בדיעבד, זה היה הקושי העיקרי בקבלת התביעה. "הוא חשש שאם יאמר שמצאו את חלבי, למחרת יעצרו אותם על רצח", מסביר עו"ד אדלר. "הם משפחה מוסלמית, וגם כך סבלו מתיאוריות קונספירציה סביב מציאת הגופה. אבל כפי שהראנו בראיות (ראו בהמשך), חאדר קוזלי התבטא והיתה לו תחושה שזה מג'די חלבי.

"ראשית, הגופה נמצאה לא רחוק מהישוב. שנית, הם גדלו על סיפור ההיעדרות של מג'די, שנמשך שנים כסיפור בלתי פתור. גם הם וגם מג'די הם מאותו הכפר, ואחד האחים אפילו למד איתו בבית הספר. חלבי היה מעין גרסת גלעד שליט מקומית. 'בדליית אל כרמל כל אחד רוצה להיות הגיבור שמוצא את מג'די חלבי', אמרו לנו. השלטים שהבטיחו פרס על איתורו היו תלויים בכל מקום, ומאחר שהאב במשפחת קוזלי הוא רועה צאן, הבנים יודעים להבחין בין עצמות אדם לבקר".

6. "בית המשפט המחוזי אמר דבר פשוט: מאחר שחאדר קוזלי התקשר למשטרה ולא דיווח על מציאת חלבי, לא נכרת חוזה. בית המשפט העליון קיבל את עמדתנו, שחאדר הוכיח כי הוא ידע שמדובר במג'די חלבי, אמנם לא בוודאות, כי אי אפשר היה לדעת בוודאות שזה הוא – רק פתולוג או מז"פ יכולים היו לקבוע. זה ההבדל העיקרי בין פסק הדין של השופט אברהם אליקים במחוזי ובית המשפט העליון: האם נדרשת ודאות כדי לקבוע שהתקיים קיבול (מענה) להצעת הפרס".

7. "הראיה הראשונה היתה סרטון וידאו של כמה שניות שקוזלי צילם בזמן אמיתי, שבו רואים את העצמות על עץ, ובזמן הצילום שומעים את אברהים, אח של חאדר, אומר לו: "יא חרא, אתה בונה את החלומות שלך על סתם". אינדיקציה שנייה לכך שחשב כי מדובר בחלבי, היתה כשחאדר הגיע הביתה, ונכנס באותו יום בו מצא את הגופה לדף הויקיפדיה של עמותת לחופש נולד. עוד באותו יום, הוא גם שלח מיילים לאתר של ערוץ 2 ולכמה אתרים מקומיים וכתב: "בקרוב חדשות לגבי נעדרי צה"ל".

עו"ד יובל אדלר

8. "הנקודה המכוננת בפסק הדין של העליון היתה קביעת השופט הנדל שהחוזה עם המדינה תקף, גם כאשר מדובר באיתור אקראי, ואנשי קוזלי הוכיחו כי הם חשדו בכך שמדובר בחלבי. השופט הנדל כתב כי "בפעם הבאה כשהמדינה תרצה לגייס את הציבור כדי לקבל מידע, לציבור לא יהיה אמון בהבטחה השלטונית".

9. "גם בית המשפט המחוזי, למרות דחיית התביעה, וגם העליון הציעו למדינה להתפשר. כל השופטים – גם אלו שהיו בצד שלנו וגם מי שלא", אומר עו"ד אדלר, "הבינו שמגיע לתובעים גמול הולם, כי הם פתרו תעלומה רבת שנים, חסכו חיפושים והחזירו חלל צה"ל הביתה. בית המשפט העליון הציע פשרה: שמונה מיליון שקלים (כשני מיליון דולר), פחות מרבע מסכום הפרס. אנחנו קיבלנו את ההצעה במקום, המדינה סירבה".

10. שופט העליון, יצחק עמית, שנותר בדעת מיעוט לדחות את התביעה, מתח גם הוא ביקורת קשה על המדינה ש"התייחסה לתיק כמו לתביעה קטנה".

"אדגיש כי דעתי אינה נוחה מהתנהלות המדינה, מראשית ועד אחרית", כתב עמית. "היועמ"ש התריע מראש על הקושי המשפטי לפעול באמצעות העמותה… כאשר המדינה הפסיקה לממן את העמותה, היא לא פרסמה הודעה מסודרת לעניין הפרס… כאשר המערערים דרשו את הפרס, המדינה לא זיכתה אותם בתשובה עניינית. במנותק מן הדיון המשפטי", הוסיף עמית, "התנערותה של המדינה מהצעת הפרס מלווה בקושי מוסרי, והמענה הראוי לכך היה בתשלום חלקי למערערים. גם אם לא נקשר חוזה אכיף, מצופה מן המדינה לנהוג בהגינות".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן