בית המשפט לענייני משפחה בת"א דן בהתנגדות שהוגשה כנגד צוואה שהשאיר אחריו מנוח. את ההתנגדות הגישה בתה של אשתו של קשיש, שנושלה מן הצוואה וטענה כי מדובר בפגיעה בנכדיה של אשת הקשיש.
המנוח היה נשוי פעמיים. המתנגדת היא בתה של אשתו השנייה, שהלכה לעולמה בשנת 2017. לאורך השנים ערכו בני הזוג המנוחים שתי צוואות הדדיות, בשנים 2003 ו-014, ולפיהן, לאחר פטירת שניהם יעבור הרכוש לבת.
אלא שב-2021, כמה שנים לאחר מות אשתו, חתם המנוח על צוואה חדשה לגמרי: כל רכושו יועבר לידי עובד עירייה, מנהל אגף אירועים, שהכיר בתקופת הקורונה במסגרת פעילות סיוע לקשישים ולמוגבלי תנועה.
לצד הוראת ההורשה, המנוח גם טרח להסביר למה הדיר את בתו החורגת. בצוואה כתב כי בת אשתו "ניתקה כל קשר עימי ועם אמה ז"ל ולא סעדה אותה בעת מחלתה".
הסרטון שהכריע
אחת הראיות המרכזיות בתיק היה תיעוד וידאו של מעמד חתימת הצוואה. הסרטון, כך עולה מפסק הדין, הותיר רושם ברור: המנוח הבין בדיוק על מה הוא חותם, הסביר מדוע החליט לנשל את בתו החורגת ואף ביקש לוודא שהצוואה החדשה אכן מבטלת את הקודמת.
השופטת ציפי כהן אביטן ציינה, כי המנוח אמנם "התעסק" מדי פעם בטלפון בזמן החתימה, אך לא התרשמה שהוא מבולבל או שאינו מבין את המעמד. להיפך, הוא דיבר "בפירוט ובכאב" על הסיבה להדרת הבת החורגת.
אחד הרגעים המשמעותיים יותר בהליך הגיע דווקא בחקירת הבת עצמה. לשאלת בית המשפט, היא אישרה בפה מלא כי ניתקה קשר עם המנוח. כאשר השופטת שאלה אותה אם יתכן שהמנוח כעס עליה ולכן החליט שלא תקבל דבר, השיבה למעשה בחיוב, אך הוסיפה: "אני לא מאמינה שהוא יעשה את זה לילדים שלי. הדירה הזאת הייתה אמורה להיות בשבילם."
הנכד חיזק את התמונה: גם הוא העיד שהקשר עם המנוח דעך ונעלם עוד לפני שעובד העירייה נכנס לתמונה. השופטת עצרה אותו במהלך העדות והדגישה: "הקשר לכאורה נותק בלי שום קשר להשפעה כזו או אחרת…"
כלומר, מבחינת בית המשפט, הנתק המשפחתי לא נולד מהצוואה, אלא הצוואה נולדה מהנתק.
מנגד, מי שזכה בצוואה, תואר כמי שהפך לידיד קרוב של המנוח. עורך הצוואה העיד, כי המנוח סיפר לו שעובד העירייה מסיע אותו, לוקח אותו לקופת חולים, לבנק ועוזר לו בכל מה שנדרש.
לשאלת עורך הדין במעמד החתימה, המנוח השיב כי הוא מוריש את רכושו "לחבר שעזר לי הרבה".
השופטת סיכמה את התרשמותה כך: "נראה כי המנוח ביקש לגמול למבקש, אשר סייע לו רבות ודאג לכל צרכיו עד יומו האחרון."
הבת החורגת ניסתה לצייר תמונה קשה: עובד ציבור שהגיע לסייע לקשיש, הפך אותו לתלוי בו ובהמשך, "השתלט" על חייו ועל רכושו.
אלא שבית המשפט לא קיבל את הסיפור הזה. מהראיות עלה, כי המנוח היה צלול ועצמאי כמעט עד אשפוזו האחרון, נעזר במטפלת, היה בקשר עם שירותי הרווחה ועם אנשים נוספים ולא היה מבודד בידי עובד העירייה שלזכותו נרשמה הצוואה.
גם הטענה כי המבקש "נטל חלק בעריכת הצוואה" – לא הובילה לפסילה. נכון, הוא סייע בחיבור לעורך הדין והעביר מסמכים, אבל השופטת קבעה שלא מדובר במעורבות מהותית שמביאה לביטול הצוואה.
מה עם הצוואות ההדדיות?
הבת החורגת ניסתה להיבנות גם מהצוואות ההדדיות שערכו המנוחים ולטעון שלא ניתן היה לשנות את ההסדר לאחר מות האם. אלא שבית המשפט קבע, כי בשתי הצוואות הקודמות השאירו לעצמם בני הזוג זכות מפורשת לשנות או לבטל את הצוואה "בכל עת ובכל זמן". לכן, במקרה הזה, המנוח דווקא כן היה רשאי לערוך צוואה חדשה.
החלק המעניין באמת הגיע לקראת סוף פסק הדין. השופטת כהן אביטן לא הסתפקה בהכרעה טכנית, אלא שרטטה מסר ברור, כמעט מוסרי: "המתנגדת בחרה, באופן מודע, לנתק קשר עם אמה ועם המנוח, דווקא במהלך שנות חייהם האחרונות, תוך שסברה, ככל הנראה, כי חלקה בעזבונם מובטח. אך, לא לעולם חוסן!"
בהמשך הוסיפה השופטת: "לא ניתן להתעלם מהכאב הניכר בפניו של המנוח, כפי העולה מסרטון עריכת הצוואה."
זה אולי לב פסק הדין כולו: בית המשפט קיבל את האפשרות שאדם מבוגר, פגוע ונעלב, בוחר להעדיף את מי שהיה שם עבורו – על פני מי שהתרחק.
ההתנגדות נדחתה במלואה (12 באפריל). הצוואה לטובת עובד העירייה תקוים; הבת החורגת חויבה לשלם לעובד העירייה 50 אלף שקל הוצאות.
מידע וסיפורים נוספים – במדור לענייני משפחה >>
עורכי דין מומלצים לענייני משפחה >>
ולצד זאת, השופטת הורתה להעביר את פסק הדין גם לעיון המחלקה המשפטית של העירייה, לאחר שעלתה במהלך ההליך גם טענה עקרונית בנוגע לקבלת טובת הנאה בידי עובד ציבור.
מסר ברור עולה מפסק הדין הזה: ירושה אינה תגמול אוטומטי על קרבה משפחתית ובוודאי לא זכות שמורה למי שנעלם בשנות הזקנה ואז שב לדרוש את חלקו אחרי הפטירה.
לפעמים, כך עולה מהמקרה הזה, מי שנכנס לצוואה הוא לא מי שהיה "משפחה על הנייר", אלא מי שהיה שם באמת.
ב"כ המבקש (עובד העירייה): עו"ד אביעד דיין
ב"כ המתנגדת (הבת החורגת): עו"ד אמיר סטמרי
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
