ב-2 ביולי 2019 התקיימו הפגנות וחסימות כבישים בכל הארץ, לרבות התפרעויות אלימות של חלק מהמפגינים, במחאה של בני העדה האתיופית על מותו של סלומון טקה ז"ל מירי שוטר.
סמוך ל- 19:00 נסע המתלונן ע' (37) בכביש בין ראשון לציון לנס ציונה, עם אשתו ובנו החולה ומיהר לרופא, אך הכביש נחסם.
ע' יצא מהרכב, ניגש לקבוצת המפגינים, נגע בכתפו של מ', הנאשם, וביקש ממנו שיאפשרו לו לעבור. לפי הנטען בכתב האישום, מ' קילל: "מניאק, תזדיין לי מהעיניים", וכאשר ע' הסתובב לאחור, הוא ספג חבטה עזה בראשו ובצידי פניו, ואושפז עם שברים בארובת העין.
כתב האישום שהגישו תביעות שפלה נגד מ' בגין גרימת חבלה חמורה, הסתמך על עדות המתלונן ועל סרטון וידאו קצר, 6 שניות בלבד, שצילם עובר אורח שתיעד את המהומה. הנאשם מ', צעיר בן 25 יוצא יחידת המודיעין 8200 בצה"ל, ללא עבר פלילי, היה עצור יותר מחודש.
מ' נצפה בקבוצת המפגינים, אך טען כי המתלונן טעה בזיהוי והותקף על ידי אדם אחר.
הטענות של מ' לא הרשימו את חוקרי המשטרה ואת התובעים הממונים, אלא שהכרעת הדין של מ' אשר מתפרסמת ב"פוסטה" לראשונה מלמדת על רשלנות המשטרה במקרה הזה, אבל מעוררת תהיות על הקושי המערכתי והאוביקטיבי של המשטרה באירועים של התפרעויות המוניות כפי שאירעו בישראל באינתיפאדת הצעירים "הקצרה" בחודש מאי 2021.
סנגורית בעבודה
הסרטון עליו התבססה המשטרה בתיק הזה היה באיכות נמוכה. הנאשם נראה בתוך ההמולה שהקיפה את המתלונן, וצולם כאשר הוא מניף את ידו באויר – אך הסנגורית שלו עו"ד מירי פרידמן הבחינה באדם נוסף הנמצא מאחור ומניף מקל.
"עברתי על הסרטון פריים אחר פריים, בהגדלה וצפייה איטית", סיפרה עו"ד פרידמן. "אחר כך מסרתי את הסרטון למומחה אשר שיפר את איכות התמונה וייצב אותה. לשבריר שנייה נראה אדם אחר מאחורי המתלונן שמניף מקל באויר, ובורח".
השוטר שצפה בסרטון לא הזכיר כלל בדו"ח הצפייה אדם עם מקל, וציין רק את המתלונן ואת הנאשם שלפי הטענה היכה אותו.
למרות שהמתלונן טען כי הרגיש חבטה בפניו באמצעות חפץ קשיח – כתב האישום ייחס לנאשם כי היכה את המתלונן בידיו, באגרוף. המשטרה והתביעות הסתמכו על עדות המתלונן שזיהה את הנאשם, ועל הסרטון בלבד – אלא שכאמור, מהסרטון עלה שבניגוד לעדות המתלונן הנאשם לא החזיק חפץ בידיו, ואותו חפץ (מקל) הונף על ידי אחר.
"כתב האישום בוסס על צפייה רשלנית, ובסתירה לעדות המתלונן שאמר שהוכה בחפץ", כתבה עו"ד פרידמן בסיכומי התיק. "בסרטון רואים את הנאשם מניף יד, אבל לא רואים שנתן אגרוף. מה עשתה המדינה: 'משלימה את התמונה' ומניחה שהנפת היד היא אגרוף. הכל מבוסס על הנחות והשערות, שמתמוטטות ברגע שהסרטון נבחן באופן מקצועי ונצפה בו אדם אחר עם מקל".
המשטרה לא עשתה מאמץ לאתר עדי ראיה לביסוס התיק לפני הגשתו.
שופטת בעבודה
שופטת בית משפט השלום ברחובות, זהר דיבון סגל, צידדה בעמדת הסנגורית ומתחה בעצמה ביקורת חריפה על המשטרה ועל "איכות" החקירה שלא התקיימה הלכה למעשה (13 מאי).
"החקירה מראשיתה ועד סופה מתבססת על סרטון שאיכות הצילום בו נמוכה, מבלי שנעשה ניסיון לשפר את איכות הסרטון באמצעות מעבדת המשטרה, ומבלי שנעשה בזמן אמת ניסיון של ממש לאתר עדי ראייה, או צילומים נוספים שייתכן שצולמו על ידי רבים שנכחו במקום… אם נודה על האמת, אלמלא סרטון ההגנה אשר איפשר להבחין מעט טוב יותר בפרטים, ייתכן והמאשימה הייתה ממשיכה להחזיק בעמדתה הראשונית לפיה אותו פלוני שאחז במקל לא היה שם".
הכרעת הדין בה זכתה השופטת את הנאשם גם מבקרת את הנרפות בתפקוד המשטרה – לא רק בחקירה, אלא עוד במהלך האירוע עצמו ונקבע בה כי השוטרים כשלו בטיפול, כפי שרואים לאחרונה פעם אחר פעם באירועים גדולים.
"המתלונן התקשר פעמיים למשטרה ומסר כי הותקף", ציינה השופטת. "השוטר בצידה השני של השיחה הבהיר כי אינו יכול לסייע לו וכי לטובתו עדיף שיתרחק מהמקום ובהמשך יגיש תלונה. לדאבונו הרב של המתלונן, דברים דומים אמרו גם שוטרים שנכחו במקום אליהם הוא פנה בתחינה לעזרה. השוטרים הסבירו למתלונן כי בעיצומה של המחאה אין באפשרותם לבצע את מעצרו של החשוד… נוצר הרושם כי השוטרים התנערו מאחריות. הם לא מצאו לנכון לרשום דו"חות פעולה בו ביום… כנראה שהחקירה לא חשובה דיה", כתבה השופטת.
"באופן תמוה השוטרים שנכחו במקום, אף לא הבחינו בצורך לגבות על אתר הודעות מעדי ראייה שאולי היה ביכולתם לזהות את התוקף וייתכן אף להשיג סרטונים נוספים. פעולות החקירה החלו רק לאחר שהמתלונן מסר תלונה, כעבור יומיים, ודוחות הפעולה נרשמו שבעה ימים לאחר המקרה ולאחר מעצרו של הנאשם".
השופטת דיבון סגל הדגישה כי "מרגע היוודע ביצוע העבירה, מצופה היה מהמשטרה לחקור… לו היו מבוצעות באופן מיידי פעולות חקירה שאינן דורשות מאמץ מיוחד, בפרט גביית עדות מעדי הראייה הרבים שנכחו במקום ובדיקה האם תיעדו במצלמות הטלפון את המקרה, יותר מסביר להניח כי היו מתקבלים תוצרים ראייתיים שהיה בהם כדי להכריע את הכף".
הנה כי כן, מהכרעת הדין נראה כי המשטרה מתקשה בטיפול בריבוי מחאות אלימות, ובמעצר פורעים בזמן אמיתי – ולא רק באירועים לאומניים כפי שראינו בשבוע האחרון עם אינתיפאדת הצעירים על רקע מבצע "שומר החומות".
לפי השופטת, "פעולות החקירה היו בבחינת 'מעט מדי ומאוחר מדי', דומה כי האחראי על החקירה מצא להסתפק במתועד בסרטון… בעוד טענותיו של הנאשם בדבר טעות בזיהוי נדחקו לקרן פינה… מאחר ואני רוכשת כבוד והערכה רבה למעבדות המשטרה, אני בטוחה וסמוכה כי אפשר היה לשפר ולייצב את הסרטון… כשם שעשה מומחה ההגנה וייתכן אף מעבר לכך. זהו אינו תפקידה של ההגנה. זהו תפקידה של המשטרה – חקר האמת".
אי נוחות מהזיכוי
השופטת ציינה כי המתלונן עצמו לא היה בטוח בזיהוי שסיפק למשטרה, וכי ערכו של זיהוי הנאשם היה מוגבל עקב נסיבות רבות, בהן העובדה שהיה בגבו לתוקף כאשר ספג את החבטה, ועקב שיעור הטעות המובנה בזיהוי אדם השייך לקבוצה אתנית שונה, עת קבוצת המפגינים שהקיפו אותו כללה כ-20 צעירים. "המתלונן העיד על מקרה קשה וטראומטי שהתרחש בפרק זמן קצר וכאשר מסביבו מספר רב של אנשים בעלי חזות דומה", כתבה השופטת. "אינני מטילה דופי במתלונן ועדותו מהימנה עליי, אך אין בכך לשלול את הטענה בדבר טעות בזיהוי הנאשם כמבצע העבירה".
אשר לנאשם, ציינה, "עדותו הותירה עליי רושם אמביוולנטי….הנאשם ביקש להרחיק את עצמו מההתרחשות האלימה וטען כי לא ראה דבר, התרשמתי כי הוא יודע יותר פרטים אודות התקיפה וייתכן ויודע פרטים אודות פלוני (עם המקל) משנכון היה לספר, וטעמיו עימו.
"התוצאה אליה הגעתי מעוררת אי נוחות. המתלונן הותקף ונחבל בצורה קשה ביותר. עם זאת, משלא עמדה המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שתקף את המתלונן וגרם לחבלות, יש לזכותו מחמת הספק. הרצון למצוא אחראי למעשה האלים והמכוער, למצות עמו את מלוא חומרת הדין ולרפא ולו באופן מוגבל את הנזק שנגרם למתלונן, אינו יכול להוביל להרשעת הנאשם מקום שנותר ספק בדבר אשמתו".
