תושב תל אביב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה שתי תביעות: באחת – ביקש מבית המשפט לקבוע משמורת משותפת על שני ילדיו. בשנייה, ביקש לבטל את דמי המזונות.
לבני הזוג שהתגרשו בסוף שנת 2010 יש שני ילדים – בן 17 וחצי ובת 14 וחצי. בשנת 2012 חויב הבעל בתשלום מזונות בסך 2,100 שקל לחודש עבור כל ילד, בנוסף לעלויות נלוות כגון מחצית מהתשלום עבור חוגים, הוצאות רפואיות חריגות, שיעורי עזר וכדומה. האם קיבלה משמורת בעוד שהוחלט אז כי הילדים ישהו אצל אביהם פעמיים בשבוע עד הערב, ובסופי שבוע ללא לינה.
הבעל שמיוצג על ידי עורכי הדין אסי סגל ושי שמחיוב, טען בתביעתו האחת, כי לאחר ששכר דירה הילדים החלו לישון בביתו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. לטענתו, הסדרי השהות הללו התקיימו עד לנובמבר 2018, אז הוא הודיע כי בכוונתו להגיש את שתי התביעות. מתביעתו עולה, כי מאז החלה גרושתו להסית נגדו את ילדיהם המשותפים, שניתקו עימו קשר.
עוד טען הבעל, כי העובדת הסוציאלית שהמליצה להשאיר את המשמרות בידי האם, מסרה חוות דעת מוטה שבה האשימה אותו בנתק עם ילדיו, למרות שעשה ככל יכולתו לחדש עימם את הקשר.
השופט שמואל בר יוסף דחה תביעה זו, תוך שקיבל את עמדת העובדת הסוציאלית, לפיה הדרך הטובה ביותר לטפל בנושא היא טיפול משפחתי. השופט ציין כי ילדיהם המשותפים של בני הזוג נפגעים כתוצאה מהיחסים העכורים בין ההורים.
בתביעתו השנייה טען הבעל כי מאז נקבעו המזונות לפני שנים, חל גידול דרמטי בהכנסתה של גרושתו, שסילקה את המשכנתא על דירתה, מה גם שהיא מחזיקה בבעלות על מגרש יקר ערך ברמת גן, ורכשה דירה נוספת יחד עם בעלה הנוכחי. זאת, בעוד שהכנסתו של התובע לא השתנתה באופן מהותי.
השופט בר יוסף קיבל חלקית תביעה זו. הוא קבע כי הכנסתה הפנויה של האם (נטו) עומדת על 23 אלף שקל בחודש, לעומת הכנסה פנויה של כ-15 אלף שקל של האב. לפיכך הוא קבע כי יחס המזונות בין ההורים צריך להיות 60 אחוז (האם) לעומת 40 אחוז (האב). לכן קבע השופט בסיכומו של דבר כי האב ישלם מזונות בסך 880 שקל לכל חודש עבור כל אחד מהילדים, כמו גם יחס דומה (40 אחוז) מכל ההוצאות הנלוות. למעשה, מדובר בהפחתה של 58 אחוז בדמי המזונות שהבעל ישלם כעת, לאחר קביעת השופט.
