הוצאות משפט לימ"ר ירושלים

שתף כתבה עם חברים

עו"ד מעיין נופר עמון על הקלות הבלתי נסבלת של הפגיעה בקניינו של חשוד, למשל, פלאפון שנתפס על ידי חוקרי משטרה בתיק שנסגר

צילום ארכיון להמחשה: דוברות המשטרה

בדרך כלל זה מתחיל עם צו חיפוש שניתן למשטרה על ידי בית המשפט. נתפסים פלאפונים חדישים, מחשבים ניידים, רחפנים, כסף מזומן כמובן, ועוד ועוד.
הסמכות ניתנת למשטרה מכוח סעיף 32(א) לפקודת סדר הדין הפלילי: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה".

בחרתי לכתוב כאן על תפיסת פלאפונים. אבל אל לנו לטעות: תפיסת מחשב/רחפן/כסף והחזקתם שלא לצורך, פוגעים בבעליהם בדיוק באותה מידה.
יום אחד נכנסתי לחדר המוצגים באחת מיחידות המשטרה בירושלים. ארגזים על גבי ארגזים מלאים עד אפס מקום בפלאפונים מכל הסוגים. כולם עם מדבקות לצורך סימונם בשרשרת המוצג העתידה להגיע לבית המשפט, או שלא, אבל רובם ככולם סתם שוכבים שם בארגזים המתפקעים, מחכים שמישהו יחזיר אותם לבעליהם, או לפחות שיזכיר לבעליהם שהם שם.

אלא שהדרך של הרכוש התפוס מהארגז המתפקע בחזרה אל בעליו החוקי ארוכה, וברוב הפעמים היא גם כרוכה בהוצאה כספית, שלא תמיד עולה בקנה אחד עם ערך הרכוש, שהרי את הערך הסנטימנטלי שהולך לאיבוד בצפיפות הארגזים במשרדי המשטרה לא ניתן לכמת בערך נקוב של שקלים חדשים.
במרבית המקרים, אותם תפוסים אינם משמשים ראיה בהליך הפלילי, התיק נסגר במשרדי היחידה החוקרת, וגם ברישומיו של בעל התפוס התיק נרשם כסגור בשל "חוסר עניין לציבור" או "היעדר ראיות מספיקות", אבל הפגיעה בקניינו של החשוד נותרת על כנה.

רבבות של תמונות, מספרי קוד לכספומטים, רישיונות כלי רכב או סיסמאות לפייסבוק, רשימות אנשי קשר המקפלות בתוכן חיים שלמים, תזכורות ביומן או מסרונים שמזכירים רגעים טובים – כולם נשארים חסרי כל תכלית בחדר המוצגים של המשטרה חודשים ארוכים.

"כלל הראיה הטובה" מאפשר לפרוק את הנתונים הנדרשים לחקירה מכונן מחשב, כאשר הם מועתקים כלשונם וכסדרם, ואז ניתן להחזיר את קניינו של החשוד לרשותו בכפוף להצהרתו כי כי לא יטען בטיבה של ראיה – משמע, לא תהיה לו כל טענה לגבי המידע שהורד מהטלפון שלו.
לא טעיתם, כלל הראיה הטובה אינו מיושם הלכה מעשה. אחסון בארגז הוא זול יותר מאשר חוקר מחשב מיומן, שתפקידו להפיק את כלל הראיות הדיגיטליות מהטלפון או המחשב. לכן, הפלאפון יחכה בארגז עד לתחילת המשפט, לעיתים אף עד לסיומו, אלא אם תתעקש לקבל את רכושך קניינך אשר שייך לך, מבלי לפגוע בהליך המשפטי. אפשרות שהיא סבירה והגיונית בעידן הדיגיטלי המפותח בו אנחנו חיים.

אחד מלקוחותיי שמר בפלאפון שלו הודעות אחרונות מאחותו המנוחה. אחר שמר את כל הסיסמאות המנהלות את כל חייו, לרבות זו של הבנק. תהליך הנפקת סיסמת בנק חדשה מחייב התייצבות פיזית בבנק, ובמשבר הקורונה זו היתה משימה בלתי אפשרית. גם עכשיו, כששככה מעט המגפה, מדובר במבצע מאתגר: זימון תור, יום חופשי מעבודה, חניה.

פניתי לחוקרי המשטרה, וביקשתי את כל מה שנתפס, "הרי לא הוגש כתב אישום", טענתי בפניהם.
"התיק עדיין בחקירה", השיבו לי בחלוף שנה מיום המעצר.
המתנתי עוד חודש ופניתי שוב. "לא מוצאים את הרחפן", השיבו לי.
"אוקי, אסתפק בפלאפונים", השבתי.
"תפני לבית משפט", אמרו לי.

אז פניתי.
לא פחות מ-12 בקשות, תגובות, הודעות, הגשתי לבית משפט השלום בעיר הבירה ירושלים, ובכל החלטה נקבע כי מחובתי להעביר את ההחלטות לתגובת המשיבה (המשטרה) ולצרף אישור המצאה לתיק.
לא פחות משלושה חודשים טרטרו אותי הלוך ושוב. שופטים, מזכירות, שוטרים. מספר התיק אינו תואם, התפוס לא נמצא, התפוס אינו קשור, לא נחזיר, כן נחזיר. החזירו, אבל אני ביקשתי, וגם קיבלתי, הוצאות עבור טרחתי הרבה ועוגמת הנפש שנגרמה למרשיי.

עו"ד מעיין נופר עמון

ימ"ר ירושלים נדרשו לשלם עבור ההוצאות של לקוחותיי, לקוחותיהם, סכום של 700 שקל שהופחת לסכום סמלי של 400 שקל בהחלטת כבוד השופטת עדי בר-טל מבית משפט השלום.
400 שקל אינם משקפים במאום את הרעה החולה והשורשית, שבהמשך תפיסת רכוש בסיום חקירה פלילית. הם אינם משקפים את החשיפה שבחיטוט במכשיר טלפון, שהוא כל עולמו של אדם בימינו, על משפחתו חבריו וסודותיו.
הם אינם משקפים את ההתמודדות הנוספת הנכפית על חשוד, אשר תיק החקירה נגדו נסגר, אך עליו להמשיך ולטפל בנזקים שמשאירה החקירה אחריה, ובראשם – הפגיעה בזכותו החוקתית לקניין.
קניין שלשמו עבד.
קניין שאותו רכש במיטב כספו.
קניין שמאגד בתוכו את כל עולמו.

אבל 400 שקל כהוצאות משפט אשר נפסקו נגד ימ"ר ירושלים מבטאים בהחלטה בלתי שכיחה את מלחמת הפרט, גם אם הוא חשוד, נגד מערכת המשפט, כפי שהיטבנו לקרוא וללמוד מהספר "המשפט" של הסופר פרנץ קפקא. שם, הדמות הראשית ברומן, העומדת למשפט על ידי מערכת בעלת סמכויות עצומות ובלתי מוגדרות, מבלי לדעת כלל איזה פשע ביצעה, עוברת תהליך של הבנה והשלמה, עד הסוף המר.
בשונה מהמשפט הקפקאי, מרשיי ואני עמדנו יחד על זכויות שבדין, ועל ההכרה בעוגמת הנפש שמוסבת כתוצאה מהמשך תפיסת רכוש שלא לצורך. הרכוש הוחזר וההכרה התבטאה בסכום פעוט, אך כזה הנשען על עיקרון ענק.

הכותבת עו"ד מעיין נופר עמון, מנויה באינדקס עורכי הדין של פוסטה

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות