בית משפט השלום בפתח תקוה גזר 26 ו-20 חודשי מאסר על בנימין ברששת ועופר סלע, מפעילי אתר פורנוגרפי שהציבו מצלמות בבית משפחה ישראלית, בידיעת ההורים, כולל בחדרי הקטינים המתבגרים, ושידרו באתר בשידור ישיר ובסרטונים ערוכים אקטים מיניים של הקטינים – אחות בת 11 ושני אחים בני 14 ו-15 – מעשי פגיעה מינית וגילוי עריות.
אתר השידורים הוקם ב-2014 אך תכניו הלכו והסלימו וכתב האישום התרכז בשלושת החודשים האחרונים לפעילותו, בסוף 2017, עד למעצרם של הנאשמים. במהלך פעילות האתר צולמו חמש משפחות ישראליות. במקור, ברששת וסלע הציגו את האתר כמעין מיזם ריאליטי תמים דוגמת "האח הגדול", בו אפשר לצפות ו"להציץ" בשידור חי לבתיהן של משפחות ישראליות דרך מצלמות שהותקנו בביתן.
לצורך איתור המשפחות, הנאשמים חילקו עלוני פרסומת באילת, והציעו תשלום חודשי של עד 10,000 שקל להתקנת מצלמות בביתן. בסוף 2015 נוצר הקשר עם המשפחה שהפך לקשר של שידור תכנים פורנוגרפיים. הצדדים חתמו הסכם לפיו המצלמות ישדרו ברציפות מהבית. להורים הוסבר שלא ניתן לצפות בשידורים בתחומי המדינה, ובהסכם נכלל סעיף כיסוי שעל ההורים ליידע את הקטינים ולהקפיד על מניעת חשיפתם בעירום. בשלב ראשון הותקנו המצלמות במטבח, בחצר ובסלון, אבל בשלב המאוחר יותר הותקנו מצלמות גם במקלחת, בחדר הילדה בת ה-11 ובחדרם של שני אחיה הגדולים, עבור הבטחה לקבלת תוספת תשלום חודשי להורים.
בהמשך הוסיפו הנאשמים, מפיקי האתר, 11 מצלמות נוספות מהן שלוש מצלמות בחדר הקטינה המכוונות למיטתה, ומצלמות בחדר האחים, וכן בחדר השינה של ההורים, במקלחת ובשירותים. מכתב האישום המתוקן עולה שברששת וסלע גילו עלייה משמעותית במספר הצופים, כאשר שידרו מצבים אינטימיים עם פוטנציאל למציצנות פדופילית, כמו בעת כניסת הקטינה למקלחת. הם קיבלו פניות והודעות מגולשים בדרישה לכלול תכנים מיניים מפורשים יותר של ילדי הבית, ובעיקר של הקטינה. על רקע זה דרשו מההורים, מהקטינה ומהאחים לספק "תוכן נוסף "אחרת ייאלצו להפסיק את ההתקשרות.
השידורים בחודשים הבאים ממצלמות הבית כללו תיעוד של הקטינים בעירום מלא; צילומי הקטינה ואחד האחים בחדרם בעת מעשה אוננות, קיום יחסי מין וגילוי עריות בין האחים, מעשים מגונים של אחד האחים באחות ובחברה בת גילה, ומעשים מגונים של האח באמו.
מתוך השידורים, הנאשמים ערכו סרטונים מיניים מרוכזים של הקטינים, והציעו אותם למכירה לגולשים מנויים בנוסף למכירת מנויים לצפייה ישירה. במהלך תקופת ההפעלה מכרו הנאשמים מעל 6,900 מנויים בסכום של לפחות 140 אלף דולר.
בתחילה כפרו הנאשמים במיוחס להם, והתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר הליך גישור, הם הודו בכתב אישום מתוקן והורשעו בעבירות הבאות: פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, שימוש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה ופגיעה בפרטיות. ברששת הורשע גם בהטרדה מינית והתנכלות. לפי האישומים, ברששת ניהל את הקשר מול המשפחה, וסלע היה "עורך" התכנים.
הסנגורים – עורכי הדין רענן עמוסי ויפעת כהן שייצגו את ברששת, ועו"ד יזהר קונפורטי שייצג את סלע – עמדו על עובדה נוספת שנכללה במסגרת ההסכמות: לנאשמים היה שותף נוסף שמימן את הפעלת האתר. עוד הוסכם כי העבירות בוצעו מתוך בצע כסף (מניע כלכלי) ולא מתוך סטייה מינית.
הנאשמים הופנו לאבחון וטיפול בשירות המבחן. מהתסקיר עלה כי ברששת (47), נשוי ואב, עבד גם קודם בתחום הפורנוגרפיה, בהפקת סרטים עם סטודנטיות ובגירים, ועבד גם כמשווק דירות באינטרנט. לטענתו, ה"מיזם" שהידרדר לפדופיליה לא היה מתוכנן והוא היה "בהלם" כאשר צפה במעשי הקטינים בבית, בהם צפה לכאורה כמו שאר הצופים. מבחינתו המטרה היתה רווח כלכלי.
סלע (47), נשוי ואב, עבד כנהג מונית וניהל אורח חיים נורמטיבי לעילא עד הפרשה. בעבר עבד אף כחוקר סמים במכס ובהמשך בתפקידי אבטחה. שירות המבחן התרשם כי גם הוא היה ממוקד ברווחים הכספיים ונטה להרחיק עצמו מהמיוחס לו. לאחר ששולב בטיפול פרטי במרכז "התחלה חדשה", שירות המבחן המליץ על ענישה שיקומית בדמות עבודות שירות.
התובע, עו"ד איתי גוהר ממחלקת הסייבר בפרקליטות, דרש עונשים של ארבע וחמש שנות מאסר. לדבריו, מדובר בתיק תקדימי, מאחר שהנאשמים היו יצרני תוכן, ולא רק מפיצים של חומר פדופילי שהופק על ידי אחרים. "הנאשמים זיהו במיוחד את הקטינה בת ה-11 כתרנגולת המטילה להם ביצי זהב", הטיח התובע, "הם ניצלו את מצבם הכלכלי הקשה של ההורים" (מאז הפרשה הוצאה הקטינה מחזקתם).
עורכי הדין עמוסי וכהן ציינו כי הנאשמים לא באו במגע פיזי עם הקטינים, לא פנו אליהם ישירות ולא הדריכו או כיוונו את מעשיהם. לטענתם, ההורים נושאים בעיקר האחריות לייצור התועבה, הם היו בעלי השליטה על המצלמות והאחראים למה שהתרחש בין חדרי הבית. יצוין כי כתב אישום נפרד שהוגש נגד ההורים לא כלל עבירות של פרסום ושימוש בגופו של קטין, אלא עבירות פגיעה בפרטיות בלבד. הפרקליטות טענה כי האבחנה נעשתה על בסיס שיקולים ראייתיים, שכן לא הובהרה הסכמת ההורים לעריכת הסרטונים ומכירתם בנפרד, כולל באתר פורנו אחר מובהק (שלא במסגרת "השידור הישיר" מהבית).
השופטת מרב גרינברג דחתה את טענת הנאשמים כי "תוכנית הריאליטי" שלהם לא כוונה מראש לתוצאה הסופית: "הנאשמים, לגרסתם, לא נטלו חלק בפעילות בבית ההורים, לא דרשו ולא כיוונו. זו קרתה מאליה, והם ניצלו אותה לטובתם… אכן, הנאשמים לא יצרו את החומרים, לא ישבו על כיסא הבמאי, לא כתבו את התסריט, אך לא ניתן לומר שלא הייתה יד מכוונת: מיקום המצלמות בחדר הקטינה בת ה-11 וחדר האחים, חדר השינה של ההורים, בחדרי מקלחת ושירותים, משמעותה אחת- קליטה ושידור התרחשויות אינטימיות… כך גם הבטחתם לתוספת תשלום והדגשים שהציגו להורים… עוד מלכתחילה עוצב האתר באופן שכלל תוכן מיני הכולל תמונות הדיירים בעירום, בעת קיום יחסי מין או בסיטואציות אינטימיות אחרות. זו היתה מטרת המיזם, וזו הסיבה שמתחילת הדרך הצליח למשוך אלפי מנויים.
"מטרת הנאשמים, מפעילי המיזם, היתה להרוויח ולהרוויח יותר, וכידוע לכל, 'סקס מוֹכֵר'. נסיבות המעשים אכן חריגות וחמורות. מיזם ריאליטי שהחל בצילום זוגות ומשפחות בגבולות החוק, והדרדר, לשם בצע כסף, להפעלת אתר פורנוגרפיה בהשתתפות קטינים… אין זה מפתיע, שהצליחו לצוד משפחה קשת יום… אין בדברים אלו כדי להוריד ולו פרומיל מאחריות ההורים… לטובת הנאשמים אניח שלא רק התקנת המצלמות בחדרי הבית היא שיצרה בו סביבה מעוותת, ואין לדעת מה התרחש בבית קודם". לדברי השופטת "יש ליתן משקל נכבד לשפל המוסרי במעשי הנאשמים".
מנגד ציינה השופטת כי עד להסתבכותם בתיק זה, הנאשמים ניהלו "אורח חיים תקין, נעדרי עבר פלילי ואינם סובלים מסטייה מינית" כפי שהובהר באבחונים שעברו. השניים יפצו את הקטינה ב-25 אלף שקל כל אחד.
עורכי הדין עמוסי וכהן מסרו בתגובה: "גזר דין בפרשה ניתן לאחר הליך גישור ממושך. יודגש, כי בגזר דין זה לא מקבל בית המשפט את עתירת המדינה לענישה של חמש שנות מאסר. מדובר בהליך בו התקיימו דיונים רבים והועלו טענות משפטיות רבות ונדרשת קריאה מעמיקה של גזר הדין".
