בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דן בתביעה חריגה שהגישה אם לשני ילדים קטינים אשר חויבה בתשלום מזונות וביקשה לבטל או לפחות להפחית משמעותית את התשלום החודשי העומד על 500 שקל בלבד.
התביעה נדחתה על ידי השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט, שהזכירה כבר בתחילת פסק הדין כי מדובר במקרה לא שגרתי, שבו דווקא האם היא זו שמשלמת מזונות לאב, לאחר שנקבע בעבר כי הילדים שוהים רוב הזמן אצלו והוא נושא בעיקר הנטל הכלכלי.
בלב המחלוקת מציאות משפחתית מורכבת: בת 16 שעברה לפנימייה, בן 12 שלטענת האם נמצא אצלה יותר מבעבר, קשרים משפחתיים רעועים וטענות קשות הדדיות על ניתוק, ביטולי מפגשים ומשבר כלכלי.
האם טענה כי מאז שהבת עברה לפנימייה בשנת 2025, מרבית צרכיה ממומנים בכלל על ידי גורמי רווחה והיא כמעט שאינה שוהה בבית האב. לדבריה, גם זמני השהות של הבן אצלה הורחבו משמעותית, עד כדי כך שבחלק מהתקופות – כולל בזמן מלחמת "שאגת הארי" וכאשר האב שהה בחו"ל – הילד שהה אצלה מספר שבועות ברצף.
עוד טענה האם, כי מצבה הכלכלי הידרדר: היא נפרדה מבן זוגה השני, נותרה לשאת לבד בהוצאות על ילד נוסף בן ארבע, וכושר ההשתכרות שלה נפגע לאחר סגירת הצהרון של בנה הקטן.
לטענתה, הכנסתה עומדת כיום על סכום שנע בין 4,100 ל-4,700 שקל בחודש בלבד.
בנוסף ביקשה האם לבטל את חיובה לשלם 100 שקל לכל כיוון עבור הסעת הילדים. לדבריה, מאחר שאינה ניידת ובנה מפחד לנסוע לבד באוטובוס מאז שאחותו עברה לפנימייה, היא מוצאת עצמה משלמת לעיתים עד 800 שקל בחודש על נסיעות.
האב, מנגד, תקף את עצם הגשת התביעה. לטענתו מדובר ב"תביעה קנטרנית וטורדנית" על סכום "זעום" של 500 שקל בלבד.
לטענת האב, על אף שהבת לומדת בפנימייה, דווקא הוא זה שנושא כמעט בכל הוצאותיה: דמי כיס, בגדים, טלפון נייד, מוצרי טיפוח, נסיעות וביקורים בפנימייה. לטענתו, האם כלל אינה בקשר עם הבת במשך כשנה.
ביחס לבן, האב הציג תמונה הפוכה לחלוטין מזו שתיארה האם. לטענתו, זמני השהות שלה עם הילד לא הורחבו אלא דווקא הצטמצמו, והיא מבטלת פעמים רבות מפגשים שנקבעו. הוא אף צירף הודעות וואטסאפ שלדבריו הוכיחו זאת.
גם מצבו הכלכלי, לטענתו, רחוק מלהיות מזהיר: הוא פוטר מעבודתו, מתקיים מקצבת נכות של כ-5,000 שקל בחודש, ומתמודד עם מחלה אונקולוגית וחובות כבדים.
השופטת קבעה כי האם לא הצליחה להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" – התנאי המרכזי שנדרש כדי לשנות פסק דין למזונות. היא הדגישה כי מאחר שמלכתחילה מדובר בסכום מזונות נמוך במיוחד, הנטל להראות שינוי המצדיק הפחתה נוסף הוא "גבוה במיוחד".
אחת הקביעות הבולטות בפסק הדין נגעה לבת המתבגרת והמעבר שלה לפנימייה. השופטת אמנם הכירה בכך שמעבר כזה עשוי להפחית חלק מהוצאות המחיה, אך ציינה כי דווקא אצל בני נוער נוצרות הוצאות אחרות, לעיתים משמעותיות לא פחות.
עוד סיפורים מרתקים במדור לענייני משפחה >>
עורך דין מומלץ לענייני משפחה >>
השופטת אימצה גישה לפיה "מקום בו נחסכות הוצאות ברכיב המזון מתווספות הוצאות לא פשוטות בגין נסיעות לפנימייה וממנה והוצאות בגין תקשורת סלולארית… הוצאות קבועות בגין ביגוד והנעלה, תספורת וקוסמטיקה… אינן נחסכות".
השופטת אף הוסיפה אמירה ערכית חריגה למדי בנוגע לעצם תשלום המזונות מצד האם, למרות הנתק הנטען מהבת: "תשלום סכום המזונות, גם אם הוא נמוך, מהווה מסר של אכפתיות והשתתפות בצרכי הקטינה על אף הנתק".
גם הטענות להרחבת זמני השהות עם הבן לא התקבלו. בית המשפט קבע שלא הוכח שינוי קבוע ומשמעותי, אלא לכל היותר אירועים נקודתיים כמו התקופה שבה האב שהה בחו"ל או בזמן המלחמה.
לבסוף נקבע כי גם חיוב ההסעות יישאר בעינו. השופטת ציינה שסכום של 100 שקל לכל כיוון עבור נסיעה של כשעה ועשרים דקות הלוך חזור הוא "סביר" ומהווה חלק טבעי מנטל גידול הילדים.
התוצאה: המזונות נותרו ללא שינוי, גם חיוב ההסעות נשאר, והאם חויבה לשלם לאב 3,000 שקל הוצאות משפט.
ב"כ האם: עו"ד עינת גריכטר.
ב"כ האב: עו"ד שירי רובינס גולן.
הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
