גבר בן 56 מנתניה, עולה חדש מצרפת, ניהל מערכת יחסים זוגית עם אישה ולבני הזוג נולדה בת. בערך כאשר מלאו לילדה ארבע שנים, האישה הודיעה לבן-זוגה כי ברצונה להיפרד. על רקע זה, ועל רקע טענתו של הגבר כי בת זוגו לשעבר אינה מאפשרת לו לראות את בתם המשותפת, ב-3 במאי 2020 הוא שלח לבת הזוג הודעות רבות, חלקן מאיימות.
בשל כך, נגד האיש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנתניה, בו נטען בין היתר כי כתב לה: "בשביל *** (שמה של הבת) יש לך מלחמה אתי כמו חמאס תדמייני".
המתלוננת השיבה: "אתה רואה אתה מפחיד אותי בכוונה אתה יודע היטב שהיא ישנה ולוחץ"
הנאשם השיב ברצף של הודעות, חלקן מובאות כאן כעת:
"את יכולה להתקשר למשטרה בגלל שאני הולך לישון מחוץ לדלת שלך לראות את ***".
"יותר טוב לחיים שלך שתחיי בשקט עם גבר חדש ו-*** מאשר שאני אהיה בכלא ומאוד רחוק ממך כמו ברוסיה".
"אני בא לנשק את הבת שלי יש לי זכות גם אם אצטרך לישון בבית סוהר".
"אני מקווה שאת ישנה טוב נהנית מהגיהנום הזה שאת עושה לי".
המתלוננת שלחה לנאשם הודעה בה ביקשה שיפסיק להפחיד, וכשלא הפסיק שלחה הודעה נוספת: "התעייפתי מהאינוולידים שלא מסוגלים לבדוק שום דבר לבדם ותמיד מסתמכים, את חיי גיהנום ותמיד לא מטפלים בתינוק".
הנאשם: "כן, עם הרבה כסף את צוקת. אבל את תהיי מתה לפני כן".
המתלוננת השיבה שהיא פונה למשטרה. הנאשם כתב: "אני מתכוון לחזור יותר מאוחר ואם אני לא יכול לשחק שעה אחת עם הבת שלי זה יגמר רע…".
הנאשם צירף לכתב אישום זה כתב אישום נוסף בו נטען כי ב-13 בפברואר 2020 הגיע למרפאת קופת חולים בנתניה כדי לברר עניין כספי, וכאשר תשובתה של אחת המזכירות לא היתה לרוחו, הוא פנה לחדרו של הרופא, ניסה להיכנס ודרש תשובות. הרופא ביקש מהנאשם להמתין בתור בחוץ, ואז הנאשם איים עליו: "אני אראה לכם מה זה, אני מחכה בחוץ וזה עוד לא נגמר".
במסגרת הסדר טיעון בין התביעה לבין הסנגורית של הנאשם, עו"ד מירב נוסבוים, הנאשם הודה והורשע בעבירות הטרדה ואיומים. לאחר שהודה והורשע הוא נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר. כמו כן שלח אותו השופט גיא אבנון לממונה על עבודות שירות כדי לבחון את התאמתו לריצוי עונש מאסר (במידה ויוטל עליו) במסגרת עבודות שירות.
שירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית, מאחר שהנאשם – במקצועו מציל בבריכות שחייה – לא השתלב בטיפול. בין היתר צוין בתסקיר כי הנאשם התמודד לא רק עם קשיי קליטה, שפה והבנת התרבות בישראל, אלא גם עם משבר כלכלי שהתגבר עקב מגפת הקורונה וסגירת חדרי הכושר והבריכות. כמו כן צוין כי כיום הוא ובת זוגו לשעבר מקיימים קשר קונקרטי סביב גידול בתם המשותפת. הנאשם אמר לשירות המבחן כי מעולם לא התכוון לפגוע בבת זוגו לשעבר, למרות שחש תסכול לנוכח תחושתו כי המתלוננת ניסתה להפריד בינו לבין בתם ולא אפשרה לו להיפגש איתה.
מאחר שהנאשם לא השתלב בטיפול, התביעה עתרה לגזור עליו 10 חודשי מאסר בפועל.
מנגד, הסנגורית ביקשה להטיל על הנאשם עונש "צופה פני עתיד". מאז האירועים חלפו למעלה משנתיים, ללא הסתבכות נוספת כלשהי של הנאשם בפלילים, טענה הסנגורית והוסיפה כי לאחרונה מצא הנאשם עבודה מסודרת, ועובד כיום בשתי עבודות, בחריצות, כדי להתפרנס ולהחזיר חובות. לדבריה, בדילמה בין השתתפות בטיפול ואובדן מקור פרנסתו לבין המשך העבודה, "הנאשם בחר להמשיך ולקיים את עצמו".
השופט אבנון ציין בגזר הדין כי הנאשם "קיבל אחריות על מעשיו, חסך את עדויותיהם של עדי התביעה בשני כתבי האישום. אמנם, מידת שיתוף הפעולה שלו עם שירות המבחן מוגבלת מאוד. הוא לא השכיל להשתלב בהליך טיפולי, ונתן צידוקים והסברים למעשיו באופן שאיננו מתיישב עם הפנמה וחרטה של ממש. עם זאת, ראוי לבחון את הנסיבות בקונטקסט כולל. בהינתן מצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם; בודד בארץ; ללא גורמי תמיכה; עולה חדש אשר נאלץ להתמודד לבדו עם מצוקות החיים; משבר הקורונה שהשפיע על החברה כולה פגע בו באופן משמעותי; עושה כל שלאל ידו כדי להתפרנס בכבוד – נתונים אלה מצדיקים לקבוע את עונשו בחלקו התחתון של מתחם העונש, בתוספת ענישה מוחשית בדמות שעות שירות לתועלת הציבור".
בסיכומו של דבר השופט גזר על הנאשם ארבעה חודשי מאסר על תנאי. כמו כן הוא קבע כי הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 250 שעות ויחתום על התחייבות עצמית בסך 2,500 שקל.
גומרים אותנו בבתי המשפט נבלות