חייל לוחם נעצר בעקבות תלונה של חיילת מהיחידה על שני אירועים בהם לטענתה תקף אותה. לדבריה, באירוע הראשון אנס אותה במסיבה כשהחדיר אצבעו לאיבר מינה. האירוע השני, אחרי חודשיים, אירע כבר בבסיס, במגדל שמירה, כאשר היא החליפה אותו בעמדה, והוא לטענתה תפס אותה בכוח וניסה לכפות עליה לבצע בו מין אוראלי.
הנאשם והמתלוננת, שניהם חיילים בדרגת רב"ט, הכירו בשירותם הצבאי ונרקמו ביניהם קשרי ידידות שהמשיכו לחילופי מסרונים ושיחות בעלות אופי מיני. במשך מספר חודשים הם החליפו מסרונים בעלי אופי מיני מפורש, ושיתופים הדדיים של תמונות וסטיקרים בעלי גוון מיני.
בלילה שבין ה-3 ל-4 במרס אשתקד, שניהם בילו במסיבה במועדון אקספו בתל אביב. במהלכה הם רקדו והתנשקו, המפגש כלל נגיעות הדדיות והתגופפות. החייל נגע במותניה ובישבנה, והיא השמיעה בתגובה קולות של סיפוק מיני. החייל "סטר" לישבנה של המתלוננת, נגע בחזה שלה והכניס אצבעות לתוך חזייתה – הכל בהסכמתה. המתלוננת נגעה בירכו.
המגע נפסק ביוזמתה, רק אחרי שהוא החדיר אצבע לאיבר מינה כאשר הם היו בצדי המועדון.
אחרי המסיבה הם שמרו על קשר. חלפו כמה ימים, החייל אמר לה שנהנה מאוד, ושאם היו לבד – היו מקיימים יחסי מין. גם המתלוננת השיבה לו שנהנתה, אבל לדבריה היא חשה חוסר נוחות מהסיטואציה, בגלל שהיו במקום ציבורי.
כך או כך, המסרונים המיניים נמשכו במשך זמן מה.
אחרי מספר שבועות, במאי 2023, הם נפגשו שוב, הפעם בבסיס. המתלוננת סיימה תורנות שמירה, ואחר הצהריים החייל הגיע להחליף אותה בעמדה. לפי כתב האישום שהוגש על ידי התביעה הצבאית, שניהם שמחו על המפגש, והמתלוננת נשארה לדבר אתו בעמדה. החייל התיישב על כיסא, והתכוון לשחזר את המגע מהפעם הקודמת במועדון, ואף "להגביר".
שוב הוא הפנה לעברה אמירות מיניות, ושוב סטר על ישבנה, בהסכמתה, גם לפי התביעה הצבאית. הוא שאל אם היא מעוניינת לראות את איבר מינו. בהמשך "שלף" וביקש מהחיילת להסתכל. בשלב זה היא אמרה שאיננה מעוניינת, והסיטה את מבטה.
הנאשם סגר את מכנסיו, התנצל וביקש שתישאר אתו. היא סירבה ואמרה שהיא צריכה ללכת. כשפנתה לרדת מעמדת השמירה, החייל עצר בעדה. המתלוננת אמרה לו "זה נגמר", אך הוא סירב לוותר וניסה לשכנע אותה שתבצע בו מין אוראלי.
בשלב הבא החייל קם מכיסאו, אחז אותה בעורף ומשך אותה לכיוונו, תוך שהנהן בראשו ואמר: "קצת, בקטנה".
המתלוננת התנגדה לבצע בו מין אוראלי, ומשכה את ראשה לאחור. הנאשם לא נרתע, נעמד על הכיסא, המשיך לאחוז בעורפה של החיילת ולמשוך את ראשה לעברו, כאשר היא מתנגדת. הוא לא הפסיק, ובניסיון השלישי נגע איבר מינו בסנטר ובצוואר של החיילת, כאשר היא צמודה לקיר עמדת השמירה.
המתלוננת אמרה "לא" מספר פעמים, ובספו של דבר הנאשם חדל ממעשיו. לאחר מכן ביקש ממנה לא לדבר על מה שקרה. היא העירה: "אתה נראה מבואס".
בנקודה זו הנאשם התעורר שוב: "אני חייב לגמור" וביקש שהיא תצפה בו. החיילת הפנתה את גבה. הנאשם אונן, אחרי כמה שניות הגיע לפורקן, ואז הניח את הנייר בו עשה שימוש בחמגשית שהחזיקה החיילת, בעוד גבה מופנה לעברו.
אחרי האקט המשפיל, הוא אמר לה: "הכל טוב בינינו כן". היא מיהרה לעזוב את העמדה.
שימוע והסדר טיעון
החייל נעצר שבוע לפני שהיה אמור לצאת לקורס מ"כים.
המתלוננת הכניסה לתלונה במצ"ח את שני האירועים, גם זה המוקדם שהיה במסיבה, וגם האירוע האחרון בצבא. על בסיס תלונת החיילת, שטענה כי הלוחם כפה עליה מגע מיני בכוח בשני המקרים, הוגשה הצהרת תובע חמורה בסיום חקירת מצ"ח.
בעקבות המקרה במועדון, יוחסה לחייל עבירת אונס. בעקבות האירוע במגדל השמירה, יוחסו לו גם ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס ומעשים מגונים.
במהלך שימוע שנערך לחייל הציג סנגורו, עו"ד רן כהן רוכברגר, את ראיות ההגנה ושכנע את התביעה הצבאית כי המגע הראשון שהיה במועדון היה ברובו הדדי ומוסכם – עד שגלש והמתלוננת ביקשה להפסיק.
הסנגור הוסיף כי החייל סבר כי היא מעוניינת, וגם אחרי האירוע נמשכו ביניהם שיחות מיניות. לפיכך, הפגישה במועדון ירדה מהתיק וצוינה בכתב האישום כרקע של "גישושים מיניים" קודמים הדדיים.
בעקבות השימוע הוגש כתב אישום נגד החייל בשל האירוע השני בעמדת השמירה – ניסיון למעשה סדום.
עו"ד כהן רוכברגר, שהיה בעבר הסנגור הצבאי הראשי, טען כי הנאשם טעה בהבנת הדברים בשל תגובותיה המעורבות של המתלוננת, אותן פירש כהסכמה. טיעון זה שהתקבל ביחס למגע במסיבה – פחות התקבל ביחס למגדל השמירה, שם המתלוננת הביעה התנגדות של ממש.
עם זאת, בהסדר טיעון שנחתם מול הנאשם וסנגורו, התביעה הסכימה לתיקון כתב האישום, ובמקום ניסיון למעשה סדום בנסיבות אינוס, החייל הורשע בעבירה ממדרג יותר נמוך – מעשה מגונה בכוח.
הצדדים נשארו חלוקים על העונש. התביעה הצבאית ביקשה לגזור על החייל שנתיים מאסר, בעוד שהסנגור ביקש להסתפק במאסר של שנה או בתקופת מעצרו של הנאשם שהיתה קרובה לכך.
המרכז להערכת מסוכנות מינית קבע לנאשם מסוכנות נמוכה: "מדובר בצעיר המתפקד באופן נורמטיבי". מעריכת המסוכנות לא התרשמה מקיומה של הפרעה או עניין מיני סוטה, אולם כתבה כי הנאשם "התנהג בצורה תועלתנית ובלתי מתחשבת… כיום חל שינוי חיובי בעמדתו ביחס לעבירה והוא מתבייש בה".
עו"ד כהן רוכברגר הגיש בנוסף תסקיר של עובדת סוציאלית קלינית, שציינה כי לנאשם "אופק לשיקום ומוטיבציה טיפולית".
ההגנה הזמינה כעדי אופי את מפקדיו של הנאשם, ואף את מאמן הכדורגל שלמה שרף שאימן בעבר את הנאשם במועדון נוער. מהעדויות עלתה לפי בית המשפט "תמונה של צעיר נורמטיבי וחייל מוביל שהיה אמור לצאת לקורס מפקדים".
שופטי בית הדין הצבאי המחוזי דרום התרשמו כי חרטת החייל כנה. בגזר הדין שניתן בחודש מרס השנה, השופטים כתבו: "על כף הקולא מונחים הטיעונים שעליהם הצביעה ההגנה. מדובר באירוע בודד שהתרחש בפרק זמן לא ארוך. המעשים בוצעו כאשר ברקע היכרות קודמת ויחסים מיניים קודמים…".
מנגד, היבט חמור לדברי השופטים, נעוץ בכך שהמעשה בוצע ביחידה הצבאית, בעמדת שמירה.
לפי בית הדין "השימוש בכוח היה ברף נמוך", ועל הנאשם נגזרו 19 חודשי מאסר (כולל ימי מעצרו), אולם זה לא היה סוף פסוק.
מסוכנות מינית נמוכה
עונש המאסר אמור היה להסתיים בפברואר 2025. לקראת סיום ריצוי שני שליש מהמאסר, ביוני 2024 התכנסה ועדת השחרורים הצבאית. הסנגור, עו"ד כהן רוכברגר, ביקש מהוועדה לאשר קיצור שליש וציין את המסוכנות המינית הנמוכה שנקבעה.
לוועדה הוגשה גם תוכנית שיקום מטעם הרשות לשיקום האסיר (רש"א), שהציעה ללוות את הנאשם בהליך טיפולי לאחר שחרורו. תוכנית נוספת הוצעה על ידי מרכז השיקום הפרטי "התחלה חדשה".
התביעה הצבאית לא הביעה תמיכה או התנגדות מובהקת. אבן הנגף היתה התנגדות המתלוננת לשחרור מוקדם. היא כתבה לוועדה כי העונש שהוטל על החייל מלכתחילה היה נמוך.
הרכב ועדת השחרורים כלל קצין ושתי קצינות בדרגות סא"ל ואל"מ. השופטים נחלקו בדעתם.
אחד השופטים המליץ לתת משקל מוביל לעמדת נפגעת העבירה.
שני חברי הוועדה האחרים תמכו בקיצור שליש, מאחר שאם האסיר יישאר בכלא הצבאי לכל תקופת העונש – הוא ממילא ישתחרר תוך כמה חודשים ללא טיפול, משום שבכלא הצבאי אין תוכניות טיפול לעברייני מין.
הוועדה קבעה שאם המאסר לא יקוצר, "האסיר לא יעבור טיפול כלל, ומצב דברים זה אינו רצוי".
גם בית משפט העליון קבע לאחרונה בתיק אחר, כי מוטב ניכוי שליש מהמאסר ופיקוח על האסיר בקהילה במסגרת תוכנית טיפולית, מאשר שחרור של אסירים לאחר מאסר מלא ללא הליך טיפולי (הדבר נכון לאסירים שבשלים לטיפול).
בשורה התחתונה הוועדה קבעה: האסיר ישוחרר אחרי כשנה בכלא הצבאי, לטובת תוכנית השיקום, ויתרת העונש תומר למאסר על תנאי.
