זכתה ב-44 מיליון בלוטו ודרשה מבן זוגה לשעבר להחזיר לה 300 אלף

גבר ואישה ניהלו יחסים זוגיים במשך יותר מ-30 שנה, במהלכם זכתה האישה ב-44 מיליון שקל בלוטו.
לאחר הזכייה בשנת 2008, היא קנתה לאחיינים שלה דירות במתנה, בעוד שלבן זוגה נתנה 300 אלף שקל.

לאחר מספר שנים בני הזוג נפרדו. לאחרונה, 10 שנים לאחר הזכייה במיליונים, האישה שלחה לבן זוגה לשעבר מכתב התראה מעורך דין, בו דרשה לפצות אותה ב-200 אלף שקל, בטענה שהפר את הבטחתו להינשא לה. לאחר מכן הגישה נגדו לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כספית שבה דרשה ממנו להשיב לה את 300 אלף השקלים שהעבירה לו, לטענתה היתה זו הלוואה.

האישה, באמצעות עורכי הדין בני דון יחייא ונוגה שפרלינג טענה כי הכסף הועבר לבן זוגה בשלוש פעימות, ומתוך סכום זה הוא השיב לה 25 אלף שקל בלבד.

מנגד טען הגבר (76), באמצעות עו"ד שלום פוריס, כי הכספים ניתנו לו במתנה, בדומה לסכומי כסף שהרעיפה הזוכה המאושרת על מקורביה. הוא הוסיף וטען כי הסכום ניתן ללא כל הסכם הלוואה, וממילא ללא שנקבעו תנאים להשבתם. עוד הוא טען, כי האישה אישרה באותו זמן בכתב ידה כי מדובר במתנה לצורך הצהרת הון לה נדרש הגבר.

ההליכים המשפטיים נפתחו במחלוקת על הסמכות העניינית.
תחילה, בית משפט השלום הורה על מחיקת התביעה מחוסר סמכות עניינית, מאחר שהוסכם כי מדובר בבני זוג לשעבר ולכן הסמכות היא לבית המשפט לענייני משפחה. האישה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, בטענה שלא כל מערכת יחסים בין שניים מקימה זוגיות. ערעורה התקבל ונקבע כי בית משפט השלום ישוב וידון בתביעה.

כתבי הטענות והדיונים הדגישו את מטעני הרגשות בין הצדדים והפגיעה ההדדית, הבטחת הנישואין, השיחות בין בני הזוג, הפגישות והנתק.
כך למשל, הגבר הציג מכתב בן 25 עמודים שכתב לבת זוגו לשעבר במשך מספר חודשים, מכתב הנושא תאריכים שונים.
האישה השיבה למכתב זה, כך שברור היה כי מדובר במכתב אותנטי אשר לימד על הקשר הזוגי והאהבה, וכלל גם ביטויים מחדר המיטות. המכתב היה גדוש באמירות אישיות של הגבר, שנראה כי נרשמו מ"דם ליבו", עם זאת הוא גם הטיח במכתב האשמות חמורות ואף עלבונות כלפי בת זוגו לשעבר, חלקן בשפה בוטה.

המכתב כלל בנוסף גם התייחסות לחיפוש דירה משותפת ולזכייה בלוטו, ופירט אירועים, שמחות ונסיעות משותפות, והיה רלוונטי להליכים המשפטיים גם מאחר שהתייחס לכספים שהעבירה האישה לגבר. הוא אף צירף למכתבו שני צ'קים בסך 2,500 שקל כל אחד, והודיע כי יעביר מדי חודש 2,000 שקל על חשבון קצבת הזקנה שלו 10 חודשים.
באשר ליתרה – 275 אלף שקל – כתב כי קיימת אפשרות שישולמו לאחר שימכור את דירתו, ירכוש דירה חדשה, יחזיר את חובותיו, וישאיר סכום כסף לבית אבות או בית חולים סיעודי.
אפשרות שנייה, כך כתב, שהכסף ישולם לבת זוגו לאחר יום מותו.
אפשרות שלישית: הוא ישלם 2,000 שקל לחודש על חשבון קצבת הזקנה, עד יום מותו.

מתשובת האישה למכתב אותו הציג הגבר לבית המשפט עלה, כי היא לא התייחסה כלל לסכומי הכסף וההלוואה הנטענת, ועיקר כתיבתה התייחסה לתקוות, לאכזבות ולבגידות.
הצדדים העידו ונחקרו בבית המשפט, וגם אחיה  של התובעת הוזמן להעיד.

השופט אביים ברקאי החליט שלא לקבל את התביעה, פסק שהאישה תשלם 20 אלף שקל הוצאות משפט, ופירט שבעה נימוקים לדחיית התביעה:
1. היעדר הסכמי הלוואה והתייחסות באיחור של שנים לטענת ההלוואה – טענה שעלתה רק לאחר המכתב.
2. לא היתה כל דרישה בכתב לפירעון הסכומים שהאישה הגדירה כהלוואה.
3. העברת הכספים כמתנה תואמת את התנהלות האישה לאחר שזכתה בלוטו ופינקה גם את קרובי משפחתה במתנות בנדיבות (רכשה לכל אחד מאחייניה דירה).
4. מסמך בכתב ידה של האישה שהכספים הועברו כמתנה.
5. השניים לא נישאו אמנם אך בית המשפט התרשם שהקשר הזוגי ביניהם העיד על יחסי קרבה מיוחדים ולא על יחסי לווה ומלווה, מה שמביא לכך שהכספים נחשבים כמתנה.
6. אמירות האישה במכתב התשובה מבלי להתייחס להלוואה הנטענת: "גם אם הייתי ענייה מרודה לא הייתי תובעת אותך כידועה בציבור. מצפוני לא כזה! להיפך עכשיו שיש לי את כל האפשרויות וגם לא היה בדעתי לעשות זאת!! איפה אתה חי?? זה לא באישיות שלי!!".
7. אחיה של האישה העיד שהצדדים ניהלו קשר במשך 30 שנה לפחות וכן הודה שלא ידע על ההלוואה אלא רק בשנה האחרונה.

בסוף פסק הדין העיר השופט ברקאי כי ההליך נוהל בדלתיים פתוחות כפי שנהוג בבית משפט השלום, אך מאחר שפסק הדין כולל אמירות אינטימיות – שמות הצדדים לא יפורסמו בשלב זה.
עוד הוא הוסיף בהקשר זה, כי ככל שתוגש בקשה מצד העותרת לגלות את שמות הצדדים הוא יתייחס לכך.