סעיד אבו נאב, תושב כפר סילוואן במזרח ירושלים, נעצר בשנת 2017 ונכלא בכלא ניצן. בחיפוש שנערך בתא מצאו הסוהרים דוקרן, ולכן התא נסגר ל-48 שעות. בעקבות התפיסה וההחלטה לסגור את התא, אבו נאב אמר לסוהר: "אל תדאג, בגללך התא שלנו נסגר, אתה תשלם על זה, אתה תיפגע. כל אחד שיעשה מה שהוא מבין. אין יותר כבוד לאף אחד. מצאת מברג ועשית מזה דוקרן".
נגד אבו נאב הוגש כתב אישום שייחס לו עבירת איומים, אך הוא כפר במיוחס לו וטען כי לא התכוון לאיים. לאחר משפט הוכחות, בית משפט השלום ברמלה המליץ לתביעה ולסנגור להגיע להסדר, וכך אכן היה. ב-1 במאי 2019 הוצג ההסדר לבית המשפט, ואבו נאב הורשע באיומים. התביעה וסנגורו של הנאשם, עו"ד עומרי שטרן, עתרו במשותף לעונש מקל במיוחד: חודש מאסר שירוצה בעבודות שירות בבית החולים הדסה עין כרם, על אף שמונה הרשעות שהוא נושא באמתחתו.
אבו נאב התייצב לביצוע עבודות השירות בבית החולים ב-23 ביולי אשתקד. בסך הכל הוא ביצע שלושה ימי עבודות שירות, אולם אז ביקש לשבץ אותו במקום אחר עקב המרחק ממקום מגוריו. לאחר שבקשותיו נדחו בתחילה, בהמשך הוא שובץ בכל זאת לעבודות שירות במקום אחר – בגן הבוטני בירושלים. ואולם, גם שם, לאחר יום עבודה אחד טען אבו נאב כי המפקח עליו השפיל אותו, ולכן שוב ביקש לעבור לבצע עבודות שירות במקום אחר. ב-17 בנובמבר התקבלה בקשתו, אבל הוא לא התייצב לעבודה במקום החדש וניתק קשר עם מערך עבודות השירות.
בעקבות השתלשלות העניינים זומן אבו נאב לשימוע אך לא התייצב. לכן, ב-15 במאי השנה הודיע ראש אגף האסיר בשירות בתי הסוהר על הפקעה מנהלית של עבודות השירות. המשמעות: אבו נאב אמור היה לרצות את עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.
בשלב הזה הגיש עו"ד שטרן עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, שבה ביקש לבטל את החלטת ראש אגף האסיר, או לחילופין – לאפשר לאבו נאב לעבור שימוע, בנימוק שטענותיו לא נשמעו.
עו"ד שטרן טען בעתירה כי ההודעה על השימוע נשלחה למרשו בדואר רשום לכתובת לא מעודכנת בכפר אחר. הוא הוסיף וציין כי אבו נאב לא יודע לקרוא עברית ואף לא ערבית, ולכן גם אם היה מקבל את ההודעה שנשלחה לו, לא יכול היה להבין מה נכתב בה. עוד הוסיף הסנגור, כי לא ברור מדוע כעורך דינו של אבו נאב לא נשלחה גם אליו ההודעה על השימוע, בפרט מאחר ובשב"ס ידעו כי הוא מייצג את אבו נאב.
בדיון בבית המשפט הודה אבו נאב כי אכן – גם התנהגותו לא חפה מכשלים, אולם פירט גם את השתלשלות העניינים שהביאו אותו למצב זה.
השופטת שושנה ליבוביץ' החליטה לקבל את העתירה באופן חלקי. היא ציינה בהחלטתה כי זכות השימוע היא זכות בסיסית, וראוי היה לבחון דרכים נוספות להודיע לאסיר על השימוע שאמור היה להיערך לו. לפיכך היא הורתה לשב"ס לזמן את אבו נאב לשימוע נוסף שבו ישטח את טענותיו, על מנת שניתן יהיה לערוך בירור של מכלול הנסיבות.
