מורה לנהיגה בן 67 מאזור השרון, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בתלמידה בת 20, חיילת, הודה בכתב אישום מתוקן בעבירה של הטרדה מינית.
בית משפט השלום בכפר סבא קיבל את בקשת הנאשם, באמצעות עו"ד נעם שביט, להימנע מהרשעתו על מנת שלא לפגוע בפרנסתו כמורה לנהיגה.
לפי כתב האישום המקורי שהוגש על ידי פרקליטות מחוז מרכז, במהלך שבוע של שיעורי נהיגה, במספר הזדמנויות, ליטף הנאשם את זרועה של המתלוננת ואת ירכה הימנית מספר פעמים כשהם יושבים ברכב.
באחד השיעורים הציע שייפגשו מחוץ לשיעורים, והזמין אותה לקפה, ובשיעור אחר – הנאשם חיבק אותה ואמר ש"הוא בטוח שהרומן ביניהם יצליח".
הצעירה לא הגיבה, אך לאחר מכן הפסיקה להגיע לשיעורים.
בכתב האישום יוחס לנאשם ריבוי של מעשים מגונים, לשם גירוי, סיפוק וביזוי מיניים.
הסנגור שביט ניהל מו"מ עם הפרקליטות על סיום התיק בהסכמות, מאחר שלמורה הוותיק אין עבר פלילי.
במסגרת הסדר הטיעון, כתב האישום תוקן והוא הודה בעבירה מרוככת יותר של הטרדה מינית והתנכלות.
לפי כתב האישום המתוקן, הנאשם הטריד עם הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, כשאמר כי היה שמח להיות חבר של התלמידה, נגע בירכה הימנית (פעם אחת) והציע להזמין אותה לקפה ועוגה אם ייסעו לתל אביב.
לאחר תיקון כתב האישום, הפרקליטות עמדה על הרשעתו של הנאשם.
נפגעת העבירה מסרה בתצהיר לבית המשפט כי היא פחדה מהנאשם, פחדה לספר להוריה או לחבריה על המעשים והתכנסה בעצמה. לדבריה, בעקבות ההטרדה והנגיעות, היא חווה התקפי חרדה, נדודי שינה וקושי להתקרב לגברים.
מנגד, הסנגור שביט ביקש לסיים את התיק ללא הרשעה, על אף הודאת הנאשם בהטרדה מינית, וזאת בשל עברו הנקי ובשל האפשרות כי הרשעה תמנע ממנו להמשיך בעבודתו כמורה לנהיגה.
מתסקיר שירות המבחן עלה שהנאשם מקבל אחריות חלקית בלבד לעבירה.
לטענתו, המגע של גב כף היד בירך היה בדרך אגב, על מנת להסב את תשומת לב התלמידה לנעילה של הרגל, שיש לשחררה.
לדבריו, כך הוא נהג ללמד לאורך שנים רבות, אך כיום הוא נותן הסברים מילוליים בלבד, ונמנע מכל מגע עם תלמידיו.
בנוסף הוא טען, כי ההזמנה לקפה היתה באחד השיעורים ולא מחוץ לו.
במסגרת הטיעונים לעונש העידה בתו של הנאשם, שהיתה קצינת חקירות במשטרה בעבר, ואמרה כי אביה היה מורה לנהיגה מוערך ואהוב על ידי תלמידים והורים, וההליך הפלילי פגע בו ובמשפחה ששרויה בהלם.
לדבריה, אביה אדם טוב אשר עובד לילות כימים ומעולם לא הסתבך באירוע חריג.
הפרקליטות, מנגד, הדגישה את הפרש הגילאים בין הנאשם למתלוננת – הפרש של 47 שנים – כשההטרדה לא היתה מילולית בלבד, אלא כללה מגע בגוף, והכל בתוך רכב בזמן נסיעה.
הפרקליטות טענה כי סוג העבירה אינו מאפשר לוותר על הרשעה.
לצד זאת, בשל לקיחת האחריות וקשיים ראייתיים, ביקשה להטיל מאסר על תנאי ושעות לתועלת הציבור (של"צ).
הסנגור, עו"ד שביט, התעקש על סיום התיק ללא הרשעה. הוא ציין כי כתב האישום המתוקן מדבר על מגע חד פעמי בירך ושתי אמירות מטרידות אשר לא מכילות התייחסות מינית מובהקת.
לטענתו, במקרים אחרים נערכו הסדרים מותנים אף ללא כתב אישום.
עוד טען הסנגור שביט כי לנאשם מערכת ערכים נורמטיבית, ומאז המקרה הוא התקין מצלמה בתוך הרכב, כלקח וכדי לתקן את התנהגותו.
כמו כן, הוא חסך מהמתלוננת את הצורך להעיד.
הטיעון העיקרי שהעלה הסנגור להימנעות מהרשעה, הוא החשש לביטול רישיון ההוראה של הנאשם ולהפסקת עבודתו כמורה לנהיגה לאחר כ-40 שנה.
הוא ציין כי מאחר שהנאשם קרוב לגיל פרישה, הסיכוי שלו להתפרנס ללא הרישיון נמוך מאוד – ובכך תגרום ההרשעה נזק קונקרטי שאינו מידתי.
בהקשר זה הוגש מכתב של מנהל בית הספר לנהיגה בו עובד הנאשם, בו ציין שרוב המורים לנהיגה שהורשעו בפלילים נפסלו לאחר הרשעתם מלהמשיך לעבוד.
גם שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעה שעלולה להוביל לפגיעה בהעסקתו, ולשלב את הנאשם בטיפול בתחום עבריינות מין.
השופט אביב שרון מבית משפט השלום בכפר סבא קיבל את בקשת ההגנה, הנתמכת בהמלצת שירות המבחן.
הוא ציין כי פסקי הדין שהציגה הפרקליטות להשוואה עסקו במקרים חמורים יותר, וכי מעשי הנאשם מצויים "ברף הנמוך" של עבירות המין, שכן אין נגיעה באיברים מוצנעים, או מתחת לבגדים, ואין חשיפת איברי מין.
"במקרה מיוחד זה יש להעדיף את שיקולי שיקומו של הנאשם", כתב השופט. "השתכנעתי שעניינו נכנס בגדר החריג ויש להימנע מהרשעתו בדין, שכן הנזק שעלול להיגרם לנאשם כתוצאה מהרשעתו גדול יותר מהתועלת שהרשעה תביא לאינטרס הציבורי".
גם השופט ציין את הפגיעה במטה לחמו של הנאשם, אשר תלוי בהיותו מורה נהיגה.
לסיכום, הנאשם חוייב בפיצוי של 5,000 שקל למתלוננת והוטלו עליו עבודות לתועלת הציבור בהיקף של 350 שעות, ללא הרשעה.
עוד הוא התחייב בערבות עצמית, שלא לעבור עבירת מין נוספת בתוך שנה, אחרת ישלם 25 אלף שקל.
הכי טוב לא לפגוע בלחמו כנראה אשכנזי בדוק