מהפכת הזום: על פסק הדין שהתיר חתונה בהיוועדות חזותית אי שם

שתף כתבה עם חברים

בני הזוג נישאו בזום מול מדינת יוטה בארה"ב אבל משרד הפנים סירב להכיר בכך ולשנות את מצבם האישי, מרווקים לנשואים, על בסיס הארכות המעצר בהיוועדות חזותית שופטת מחוזית אישרה גם רישום נישואין בזום, אבל שלחה אותם להתמודד בעתיד עם הרבנות, אם רצונם בכך

אם מותר להאריך מעצר בזום, מותר גם להתחתן בזום (אילוסטרציה: Nathan da Silva ו-Olivia Bauso מאתר Unsplash. עיבוד מחשב: פוסטה)

טקס נישואין שערכו בני זוג תושבי ישראל באמצעות היוועדות חזותית (זום) במדינה שמאשרת לעשות זאת, יוטה ארה"ב, עורר דיון ציבורי סוער על רקע פסק דין שנתנה בעניין זה השופטת אפרת פינק מבית משפט המחוזי מרכז בלוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

בני הזוג פנו ללשכת רישום האוכלוסין בבקשה לשינוי הגדרת מצבם האישי, מרווקים לנשואים, על בסיס הטקס הווירטואלי, וכאשר נציג משרד הפנים סירב לבקשתם הם עתרו לבית המשפט באמצעות עו"ד ולדיסלב פינקלשטיין.
לטענתם, לצורך רישום הנישואין הם עמדו בקריטריונים הנדרשים על פי דין המקום, מדינת יוטה בארה"ב, שם מקובל לערוך נישואין באמצעות היוועדות חזותית, ולאחר ההכרזה עורך הטקס חתם על רישיון הנישואין שלהם. בני הזוג פירטו בעתירה את ההליך, והראו כי הכרזתם כנשואים מופיעה באתר של מדינת יוטה, ותעודת הנישואין שלהם אומתה על ידי סגן מושל מדינת יוטה, ונחתמה כנדרש על ידי אפוסטיל (תהליך אימות מסמכים ציבוריים בידי נוטריון).

עוד טענו העותרים, כי גם הדין הישראלי מכיר במסגרת הליכים שונים בנוכחות וירטואלית קונסטרוקטיבית, למשל, נוכחות של עציר או אסיר בבית משפט על מסך כשהוא יושב מול מצלמה בבית הכלא, ואף מוסר עדות מלאה באמצעות היוועדות חזותית. לפיכך, הם טוענים, יש להכיר בדרך נפוצה זו גם בהליך נישואין.

במסגרת הדיון בעתירה, השופטת פינק בחנה וערכה השוואה בין כלל רכיבי טקס הנישואין הנערכים בישראל הנדרשים לצורך רישום במשרד האוכלוסין (סעיף 2א' לחוק מרשם האוכלוסין 1965), רישום הכולל פרטים הנוגעים לתושבי ישראל וכל שינוי שחל בהם, ובכלל זה מצבם האישי, רווק, נשוי, גרוש או אלמן.
בכפוף לסעיף הזה, נישואין שנערכו בהתאם לדין מקומי תקפים לצורך רישום שינוי במעמד האישי, ולשם כך די בהוכחת הטקס באמצעות ראיות לכאורה כדי לחייב את פקיד הרישום במשרד הפנים בישראל לרשום את הנישואין ולשנות את מצבו האישי של המבקש.

בית המשפט הפנה להלכת "פונק שיזנגר", שם נפסק כהלכה מחייבת שכדי לקבוע נישואין יש לפנות אל מקום הטקס, ואם לא ניתן לסתור בראיות כי הטקס אכן בוצע אי שם בהתאם לדין המקומי, על פקיד הרישום במשרד הפנים יש חובה לרשום את הנישואין ולהימנע מדיון בשאלת תוקפם או פסלותם. "בדיקת תוקף הנישואין אינה מעניינו של פקיד הרישום, שכן לפקיד הרישום אין סמכויות שיפוטיות (בענייני הלכה ודת, פוסטה) והן מוגבלות לפן הפורמלי בלבד", נקבע בפסק הדין.

השופטת אפרת פינק

ועדיין, לפקיד הרישום יש שיקול דעת להעביר לבירור נוסף בקשה לרישום במצב בו עולה חשש לאי אמיתות התעודה או למצב בו קיים חשש לחוסר של פרטים, לפי השופטת פינק המשמעות היא שאכן לפקיד הרישום לא היתה הסמכות להכריע בדבר מקום טקס נישואין שנערך באמצעות היוועדות חזותית ומכאן הדיון בבית המשפט.

בפסק הדין בחנה השופטת פינק את סוגיית דיוני בתי המשפט בהיוועדות חזותית וקבעה כי על פי החקיקה הקיימת בנסיבות מסוימות נמצא בהיוועדות חזותית תחליף הולם לנוכחות פיסית. בהקשר זה היא גם ציינה, כי מדינות שונות ובכללן ישראל מאפשרות לקבל עדות של עד הנמצא במדינה אחרת בתנאים של היוועדות חזותית.
עכשיו הפנתה השופטת לעתירה שבפניה, וקבעה כי נבחנו התנאים ונקבע כי בני הזוג העותרים עמדו בתנאים הקבועים בחקיקה, פרטי עריכת הטקס ומקום עריכת הטקס, כמקום מוכר לעריכת טקסים באמצעות היוועדות חזותית, לרבות קבלת תעודה מאומתת בחותמת אפוסטיל ולכן היא קבעה כי על פקיד הרישום להורות על שינוי מעמדם.

הכותבת: עו"ד איילה עמר זר

"אנו רואים בפיסקה זו חדשנות ויישום הלכה למעשה של מקרים בהם אין אפשרות לבני זוג להינשא במדינת ישראל… במקרה שלפנינו בתקופה בה נישאו לא ניתן היה לצאת מישראל בשל מגפת הקורונה".
השופטת פינק הדגישה לקראת סיום פסק הדין, כי רישום הנישואין במשרד הפנים אינו משליך בהכרח לתוקפם של הנישואין בבתי הדין של הדתות השונות, רבני, שרעי וכדומה, לשם כך יידרש הליך נפרד על ידי בני הזוג, אם יחפצו בכך.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות