היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט אישר להגיש כתב אישום נגד שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, חיים כץ, בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בהתאם לחוק חסינות חברי הכנסת, כתב האישום נמסר תחילה ליו"ר הכנסת ולשר כץ, על מנת שהאחרון יודיע אם הוא מעוניין שהכנסת תעמיד לו חסינות מפני העמדתו לדין פלילי.
בכתב האישום, החתום על ידי עורכי הדין חנה קורין ויוני לבני ממחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, נאשם גם חברו של השר כץ, איש שוק ההון מוטי בן-ארי, בעבירות של מרמה והפרת אמונים בצוותא, ושימוש במידע פנים. בן-ארי שימש יועץ כלכלי ואיש פנים של קבוצת האחזקות הציבורית אקוויטל, שזוהתה עם קובי מימון ושולטת בחברות שונות, בהן אירפורט סיטי, נצבא וישראמקו.
כתב האישום עוסק בקידום חוק ששירת לכאורה את האינטרסים הכלכליים של בן-ארי, ישראמקו ושל כץ עצמו, ואשר הובא לוועדת העבודה והרווחה של הכנסת ביוזמת בן-ארי ובתקופה בה כץ עמד בראש הוועדה. לפי הנטען, בתקופה הרלוונטית לקידום החוק, פעל כץ רבות בשוק ההון, ותיק ההשקעות שלו גדל במיליוני שקלים.
לפי כתב האישום, עם השנים התפתחה בין ח"כ כץ לבן-ארי מערכת יחסים שהפכה לקשר חברי קרוב ביותר, כשבמקביל אחזו השניים כאמור באינטרסים כלכליים הדדיים. השר כץ עמד על הפוטנציאל הרב הגלום במיומנותו הגבוהה של בן-ארי בהפקת רווחים ממסחר בשוק ההון, ועל הפוטנציאל הכלכלי הגלום בכך עבורו. הוא אף כינה את חברו "מסי של שוק ההון", "גורו", "גאון" ומי ש"ניחן מאלוהים"
על פי האישום הראשון, בשנת 2010, ביוזמת בן-ארי, הניח השר כץ על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית מטעמו – תיקון 44 לחוק ניירות ערך – שנועדה להביא לשינוי בסדר הנשייה של חברות המצויות בחדלות פירעון, כך שבעלי אג"ח "רגילים" יקדימו בסדר הנשייה את בעלי השליטה בחברות. הדבר עשוי להביא לכך שבאופן מעשי, בעלי השליטה לא יקבלו בחזרה את כספי חובם.
השר כץ ידע לכאורה שלבן-ארי יש אינטרסים כלכליים מובהקים בנוגע לקידום הצעת החוק, הן מתוקף תפקידו בקבוצת אקוויטל, והן באופן אישי, והחליט לקדם את הצעת החוק שיזם חברו. באותה עת החזיקה קבוצת אקוויטל אג"ח של חברות הנתונות בקשיים בהיקפים גדולים, ותיקון 44 עשוי היה להביא יתרון כלכלי משמעותי לאקוויטל, לבן-ארי ולשר כץ, שהחזיק אף הוא באג"ח של חברות בקשיים.
לפי האישום, במקביל לקידום החוק המשיכה להתפתח מערכת היחסים ההדוקה בין השניים. נטען כי בן-ארי איפשר לח"כ כץ לבוא באופן תדיר למשרדי אקוויטל, לעתים מספר פעמים בשבוע, לצפות בו סוחר בניירות ערך, ולהעתיק את הפעילות לחשבונו, תוך שהוא נותן לח"כ טיפים בנוגע למסחר.
בנוסף, נטען, כץ ובן-ארי תיאמו ביניהם הזרמת עשרות הוראות מסחר בני"ע של קנייה ומכירה, וכתוצאה מהתיאום נקשרו ביניהם עשרות עסקאות בהיקפים של מיליוני שקלים. בניגוד לחובה המוטלת עליהם על פי כללי הבורסה, ח"כ כץ ובן-ארי נמנעו לכאורה מלסמן את העסקאות כמתואמות, וכך יצרו בפני המשקיעים מצג כאילו מדובר בעסקה מקרית ואקראית בין קונה ומוכר אנונימיים.
לפי כתב האישום, לאחר אישור תיקון 44 בקריאה טרומית, פעל ח"כ כץ לניתוב הדיון לוועדת הרווחה שבראשותו, כדי להבטיח לעצמו שליטה בהליכי קידום הצעת החוק. בהמשך זירז את ההליכים, תוך שהוא הודף במהלך הדיונים, כך נטען, חלק ניכר מהערות גורמי המקצוע ונמנע מלספר לוועדה כי בן-ארי הוא יוזם ההצעה וכי יש ביניהם מערכת יחסים הדוקה, חברית וכלכלית. בן-ארי אף הוזמן להופיע בדיוני הוועדה כגורם מקצועי ו"מומחה אובייקטיבי" לתחום.
הצעת החוק אושרה בתום שלושה דיונים, שהתפרשו על פני חודש וחצי. לפי כתב האישום, משנחשף הקשר החברי ביניהם והוגשה תלונה לוועדת האתיקה של הכנסת, מסר השר כץ מצגים כוזבים לוועדת האתיקה. זו דחתה קובלנה נגדו, הגם שקבעה כי קיים טעם לפגם בכך שלא יידע את חברי הוועדה על החברות, על הקשר של בן-ארי לקבוצת אקוויטל ועל ההשפעה הפוטנציאלית של הצעת החוק על חברות הקבוצה.
מכתב האישום עולה שגם לאחר העברת תיקון 44, הוסיף הקשר החברי והכלכלי בין השר כץ לבן-ארי להתקיים, ובן-ארי המשיך להעניק לכץ טובות הנאה כלכליות שונות, למשל המלצה על רכישת ניירות ערך, בשעה שהוא מחזיק בידו מידע פנים. הדבר הניב לשר תועלת כלכלית ניכרת.
כמפורט בסעיף האישום השני, לאחר שח"כ כץ מונה לתפקיד שר, היתה עליו חובה להעביר את תיק ניירות הערך שברשותו לנאמנות עיוורת. לכאורה, נטען, הוא אמנם פתח חשבון נאמנות במשרד רואי חשבון, אך בפועל החשבון נוהל לכאורה על ידי בן-ארי, בניגוד לכללים.
בן-ארי נאשם באישום נוסף בעבירה של שימוש במידע פנים, לאחר שבמסגרת תפקידיו בקבוצת אקוויטל נחשף למידע בדבר משא ומתן למיזוג בין החברות איירפורט סיטי לנצבא, להתפתחויות שחלו בו ולשלב המתקדם שבו היה. למרות שהוזהר על ידי מזכיר איירפורט סיטי כי נאסר עליו לרכוש ניירות ערך של הקבוצה, קנה בן-ארי מניות של נצבא ויואל (החברה האם) בסך כ-800 אלף שקל, ובהמלצתו רכש גם חיים כץ, בחשבונו ובחשבונות ילדיו, מניות אלה, בכ-1.6 מיליון שקל. לאחר פרסום המיזוג, מימשו בן-ארי והשר כץ חלק מהמניות שרכשו ברווח ניכר.
הפרשה נחקרה על ידי מחלקת חקירות, מודיעין ובקרת מסחר ברשות ניירות ערך. במקביל, נסגר כנגד השר כץ תיק אחר בו הוא נחקר כחשוד, בפרשת עובדי התעשייה האווירית, בה שימש שנים רבות כיו"ר ועד העובדים.
