זיכוי לתושב צפת שהואשם בתקיפת אשתו בחודש השישי להריונה

שתף כתבה עם חברים

הסנגורית של הנאשם חשפה פעם אחר פעם סתירות מהותיות בגרסת המתלוננת, והשופט מתח ביקורת נוקבת על עצם העובדה שהתביעה המשטרתית בחרה להגיש כתב אישום בתיק הזה: "כתב אישום המושתת על אדנים רעועים מלכתחילה"

איור להמחשה: @vectorpouch מאתר freepik

"אודה, כי לנוכח מצב ראייתי זה כפי שמשתקף בגרסאותיה של המתלוננת, תמוהה בעיניי עצם הגשת כתב האישום בתיק זה". כך ציין שופט בית משפט השלום בקרית שמונה, מורן מרגלית, בהכרעת דין בה החליט לזכות את תושב צפת מעבירות איומים ואלימות כלפי אשתו, בעת שהיתה בחודש השישי להריונה.

לפי כתב האישום שהוגש נגד הבעל (33), הוא ואשתו התגוררו בבית משותף בצפת. בכתב האישום נטען כי לאחר שהנאשם שב לביתו אחר חצות ב-6 בינואר 2018, הוא איים על אשתו כשאמר לה: "או אני או את", תפס בגרונה בידו, הצמיד אותה לקיר וחנק אותה. לפי כתב האישום, המתלוננת הצליחה להימלט מאחיזתו, ברחה מהבית ושהתה במשך כל הלילה מחוץ לבית, על הדשא, בקור.
עוד נטען, כי ב-10 בינואר באותה שנה, בשעת ערב, איים הנאשם על המתלוננת בכך שאמר לה: "או אני או את, ואני אהרוג אותך". בהמשך, כך נטען, דחף אותה ולאחר מכן שם את ידו על גרונה וחנק אותה. זאת, לטענת המתלוננת, בשל כעסו על כך שהוציאה יותר מדי כסף מהכספומט כדי לשלם לבעל הבית בו הם התגורו.
בנוסף נטען, כי באירוע מוקדם יותר, ב-4 בדצמבר 2017, הנאשם תקף את המתלוננת כך שהתנפל עליה וחנק אותה לאחר שחזר עצבני הביתה.

הנאשם הכחיש מכל וכל את המיוחס לו בכתב האישום.
אשתו העידה נגדו בבית המשפט, והתעקשה כי תקף אותה בהזדמנויות שונות. ואולם, הסנגורית של הבעל, עו"ד לירון מלכה, חשפה בחקירה הנגדית, פעם אחר פעם, סתירות מהותיות בעדות האישה. עוד יותר מכך, במענה לשאלות הסנגורית, האישה אמרה דברים שבחלק גדול שלהם סתרו את שנטען בכתב האישום שהוגש על ידי שלוחת התביעות המשטרתית בקרית שמונה.

דוגמאות יש לרוב בהכרעת הדין, המשתרעת על פני 26 עמודים. הנה אחת מהן: האישה טענה כי בעקבות אחד האירועים האלימים היא עזבה את ביתה והסתובבה בוכייה ברחוב, עד שפגשה אותה אישה שריחמה עליה ולקחה אותה לביתה, שם היא שהתה זמן מה עד שחזרה לביתה. כאשר שאל אותה חוקר המשטרה מיהי אותה אישה, המתלוננת השיבה שאינה זוכרת. האם את יכולה לפחות להראות לי היכן היא גרה, שאל השוטר, והמתלוננת השיבה שאינה יכולה לעשות זאת.

בבית המשפט לעומת זאת, המתלוננת כבר אמרה שהיא יכולה לכוון את מי שרוצה לביתה של אותה אישה רחמנית. עו"ד מלכה הקשתה: "אז למה כשהוא שאל אותך אמרת לו שאת לא יכולה לכוון אותו איפה הבית? למה כשהוא שאל אותך במשטרה בואי תכווני, את יכולה לכוון אותי, אמרת לו שאת לא יודעת?".
המתלוננת: "לא יודעת, אני לא יודעת אם הוא שאל אותי את זה".
עו"ד מלכה: "הוא שאל אותך את זה במפורש… ואת אומרת לו לא, אני לא זוכרת".
המתלוננת: "אני לא יודעת. או שהוא לא הבין אותי או שאני אומרת לך מה שאני זה".

דוגמה נוספת: ביחס לאחד מהאירועים האלימים נטען כי הוא התרחש במוצאי שבת, לאחר שהנאשם שב מעבודתו. עו"ד מלכה הראתה בבית המשפט, כי הנאשם כלל לא עובד בשבתות, כך שלא יתכן שהאירוע התרחש אז.

פעם אחר פעם המתלוננת מסרה גרסאות סותרות (אילוסטרציה)

והנה עוד אחת.
המתלוננת טענה כי כתוצאה מכך שבעלה חנק אותה באחד מהאירועים, נותרו סימנים אדומים על צווארה ואימה ראתה סימנים אלה. "כשבאתי אליה, אמרתי לה שהוא חנק אותי, היא יודעת שהוא חנק אותי, היא ראתה את הסימנים בצוואר", העידה המתלוננת בתגובה לשאלות הסנגורית.
אלא שבעת שאימה של המתלוננת העידה בבית המשפט, היא אמרה: "לשאלת בית המשפט איפה ראית אדום, בצוואר היה לה צעיף (אז) לא ראיתי אבל הפנים היו אדומות…".
בתגובה לכך נשאלה: "אחרי שהיא נרגעה היא לא הורידה את הצעיף כדי לראות אם יש סימן?".
אימה של המתלוננת: "לא".
כאשר עו"ד מלכה עימתה את המתלוננת עם עדות זו של אימה, היא טענה כי יתכן שאימה שכחה.
בהכרעת הדין התייחס השופט לטענה הזו: "סבורני, כי האפשרות שאימה של המתלוננת אשר תיארה יחס קרוב ביניהן וזכרה פרטים אחרים הקשורים במועדים המאוחרים לאירוע תשכח סימני חניקה על צוואר ביתה הינה בלתי סבירה בעליל. עם זאת, נראה כי דפוס ההתנהלות של המתלוננת אשר מנסה לייחס לאחרים טעויות כאלה ואחרות אשר יסבירו חסרים או סתירות בגרסתה לא פסח אף על אימה".

לאחר שסקר אין ספור סתירות בעדותה של המתלוננת, השופט ציין כי דווקא עדותו של הנאשם בבית המשפט היתה עקבית לגמרי, ותואמת את חקירותיו במשטרה.

לבסוף סיכם השופט: "המדובר בתשתית רעועה ביחס לכל האירועים נשוא תיק זה".
השופט מתח ביקורת נוקבת על המתלוננת: "גרסתה במשטרה רצופת סתירות פנימיות בלתי סבירה ואינה מתיישבת עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר. זאת ועוד, סתירות אלה נוגעות הן לתאריכים בהם התרחשו לכאורה האירועים נשוא תיק זה והן לנסיבות התרחשותם והמדובר בסתירות היורדות לשורש העניין…".
"יתרה מכך", הוסיף השופט, "בחלק מן המקרים איחדה המתלוננת מספר אירועים נפרדים אשר נטענו על ידה בגרסה קודמת לכדי מסכת אירועים אחת בגרסה מאוחרת יותר. אודה, כי לנוכח מצב ראייתי זה כפי שמשתקף בגרסאותיה של המתלוננת, תמוהה בעיניי עצם הגשת כתב האישום בתיק זה ואולם, כידוע, הדבר נתון לשיקולה הבלעדי של המאשימה".

השופט הגדיל והדגיש לגבי אירוע האלימות השני בו הואשם הבעל, כי המתלוננת מסרה לחוקריה שתי גרסאות שנמצאו כ"סותרות חזיתית האחת את השנייה ביחס למועד התרחשותו של אירוע זה. לא ברור אלו שיקולים הנחו את המאשימה עת בחרה לבכר גרסה אחת של המתלוננת על פני רעותה".

"גרסתה של המתלוננת היתה מבולבלת באופן שלא ניתן היה להבין, כפי שניתן להתרשם מכל האמור לעיל, מתי התרחשו האירועים נשוא תיק זה ומה אירע בכל אחד ואחד מהם… מרבית תשובותיה של המתלוננת במהלך החקירה הנגדית… הסתכמו בכך שאינה זוכרת או אינה יודעת… סימני השאלה סביב מהימנותה של המתלוננת רק התגברו ככל שהחקירה הנגדית הלכה והעמיקה עד אשר לא ניתן היה לדלות ולו גרסה אחת עקבית…".
"סבורני, כי עצם הגשת כתב אישום המושתת על אדנים רעועים מלכתחילה, כאשר גרסאות המתלוננת במשטרה רצופות סתירות פנימיות ואף סותרות חזיתית הליכים אחרים בהם נקטה המתלוננת (בבית המשפט לענייני משפחה, א.ז), אינם עולים בקנה אחד עם מבחן האפשרות הסבירה להרשעה…", סיכם השופט והחליט כאמור לזכות את הנאשם מהמיוחס לו.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות