גבר גרוש מאזור תל אביב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה בעיר בקשה להפחית את המזונות עבור שלושת ילדיו, בנימוק לשינוי נסיבות. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל התרשמה כי מאז ההחלטה הקודמת של בית המשפט בשנת 2013 – שבה הוחלט כי האב ישלם 6,150 שקל לחודש, אירע שינוי נסיבות מהותי בהיבטים שונים, ובין היתר: הכנסת האם גדלה באופן משמעותי כך שכיום שני ההורים הם בעלי הכנסה כמעט זהה, וזמני השהות של האב עם הילדים הורחבו באופן משמעותי (הילדים שוהים אצל האם 57 אחוז מהזמן ואצל האב 43 אחוז מהזמן).
מאחר שהצדדים לא הציגו ראיות אודות צרכי הילדים כיום, השופטת העריכה את צורכיהם בכ-1,600 שקל לכל ילד. לבסוף החליטה כי האב ישלם 750 שקל לחודש לכל ילד (2,250 שקל בסך הכל). הצדדים יישאו בנוסף בחלקים שווים בהוצאות החינוך ובהוצאות רפואיות חריגות.
שני הצדדים לא השלימו עם ההחלטה והגישו לבית המשפט המחוזי ערעורים על פסק הדין.
האב, באמצעות עו"ד מיכאל וייס, טען כי חויב בתשלום של 90 אחוז מכלל הוצאות הילדים, דבר שמנוגד לחלוטין להלכת בית המשפט העליון (919).
האם, באמצעות עו"ד איתן דבורה, טענה כי הסכום שנפסק מביא לביטול כמעט מוחלט של חיוב המזונות ומותיר אותה כמעט ללא אמצעי קיום ילדיה, היות שהיא זו שנושאת ברוב רובם של הוצאות הקטינים.
השופטים שאול שוחט, עינת רביד ונפתלי שילה סברו כי האב צודק, שכן חיובו ב-90 אחוז מסכום הוצאות הילדים מנוגד להלכה לפיה ביחס לילדים מעל גיל שש יש לפסוק את תשלומי המזונות בהתאם ליחס הכנסות ההורים ובהתאם לזמני השהות (27 אוקטובר).
השופט שילה ציין כי הערכאה הקודמת טעתה כאשר אימצה את ההלכה שהיתה נהוגה טרם הלכת 919, לפיה צרכים הכרחיים מינימאליים של קטין עומדים על 1,600 שקל לחודש. השופט הוסיף כי אבחנה זו – בין צרכים הכרחיים לבין צרכים שאינם הכרחיים – אינה רלוונטית יותר. כיום, ציין השופט, יש לחלק את כל צרכי הילדים – הכרחיים או לא – בהתאם ליחס ההכנסות ולזמני השהות.
השופט הסביר גם כי כי יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. למשל: ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד – המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים. "בית המשפט קמא לא הבחין בין סוגי ההוצאות השונים ולפיכך לא יושמה הלכת 919. בנוסף, בית המשפט קמא כלל לא התייחס לשאלה כיצד יחולק רכיב המדור בין ההורים. שהרי, בנוסף להוצאות תלויות שהות והוצאות שאינן תלויות שהות, יש לחשב את רכיב המדור".
השופטים הורו להחזיר את התיק לבית משפט השלום, על מנת שהשופטת תיתן פסק דין חדש ומנומק בהתאם להלכת 919. בהחלטתם ציינו השופטים כי ככל שאכן יתברר שהצדדים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת בכל הנוגע לצורכי הילדים – הן תלויי שהות והן שאינם תלויי שהות – ניתן יהיה להגיש ראיות בנושא זה בלבד, על מנת שצורכי הילדים לא יקופחו. שהרי כאמור, תחשיב של 1,600 שקל לקטין כולל רק צרכים הכרחיים.
בסיום פסק הדין קרא השופט שילה לעורכי הדין לפרט בתיקי מזונות שלושה מרכיבים של צורכי הילד בנפרד: ההוצאות תלויות השהות, ההוצאות שאינן תלויות שהות ועלות המדור והוצאותיו, בליווי אסמכתאות על מנת שניתן יהיה ליישם את הלכת 919 כראוי.
