בתביעה שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב טען תושב העיר כי גרושתו יצאה ב"קמפיין" הכפשות נגדו בקבוצות פייסבוק בהן חברות אלפי נשים, במטרה לבזות אותו, להכפישו ברבים, ולביישו בעיני גולשים (ובעיקר גולשות). לטענתו, גרושתו הציגה אותו בפוסטים שונים כגנב, מחטט בתיקים, גבר לא אמין, בוגד, נרקיסיסט, אלים, מתעלל, שקרן פתולוגי וכמי שביצע אחריה מעקבים.
באמצעות עורכי הדין שלומי ויינברג ואביתר כהן עתר הבעל לשעבר לפיצוי של 250 אלף שקל, והוסיף כי על אף ששמו המפורש של האב לא צוין בפרסומים, ניתן בקלות לקשרו אליהם בשים לב לכך ששמו הופיע, נכון למועד הפרסומים, בתמונות המשותפות של הצדדים בדפי הפייסבוק של בני הזוג, וניתן היה להבין שהוא אבי שלושת הילדים המשותפים והגרוש המושמץ.
הגרושה, באמצעות עורכי הדין יורם מושקט ואוריין אשכולי יהלום, טענה בתגובה לתביעה כי מיד עם קבלת דרישתו הראשונה של הגרוש להסרת הפרסומים באמצעות מסירת בקשתו ליישוב סכסוך – היא הסירה אותם. לטענתה לא היה בכוונתה לפגוע. לגישתה, הכתיבה בקבוצות נשים שהתגרשו בוצעה כחלק מטיפול עצמי, שיקום והחלמה. היא הוסיפה, כי לקבוצות כללים שמטרתם לשמור על פרטיות החברות ולאפשר מרחב בטוח לשיתוף, וכי הפרסומים בוצעו תחת שם נעוריה, מבלי להזכיר את שם הגרוש.
זאת ועוד, היא טענה כי בהתאם להגדרות הפרטיות של החשבון שלה – לא היתה להן כל גישה לתמונות או לפרופיל שלה והן לא יכלו לקשר את הפרסומים לגרוש. הגורם היחיד שקישר בין הגרוש לפרסומים היתה זוגתו הנוכחית, כך נטען, שהיתה חברה בשתי הקבוצות הסגורות. עורכי דינה של האישה טענו כי עומדות לה ההגנות בחוק איסור לשון הרע: הגנת אמת הפרסום והגנת תום הלב. זאת בנימוק שמבחינתה – היא הביעה דעתה על התנהגות הגרוש וחשה צורך לשתף ולקבל תמיכה. לחילופין טענה, שעומדת לה הגנת "זוטי דברים" שאינה מקימה עילה לזכות בפיצוי, מאחר שמדובר בפגיעה מזערית. לסיום טענה, כי לגרוש לא נגרם כל נזק עקב הפרסומים שכאמור כבר הוסרו, והדבר אף לא פגע כלל ביכולתו למצוא בנות זוג או ביחסיו עם בת זוגו הנוכחית.
במוקד המחלוקת עמדו שני פוסטים ושש תגובות, חלקם בקבוצה "מתחילות מחדש- קהילה לנשים גרושות בהליכי גירושין" המונה כ-1,100 חברות, וחלקם בקבוצה "אני מלכה גרושה באושר עם גאיה קורן", המונה כ-3,500 חברות.
האם הגיבה לפוסטים שונים של חברות. כך למשל כתבה: "הילדים ראו את אבא שלהם מתעלל באמא שלהם. מחטט לי בתיקים, וגונב לי את המפתחות…". וגם: "היינו ברבנות. בהתחלה העו"דים נכנסים. הם לא האמינו לסיפורים שלו. הבינו די מהר עם מי יש להם עסק".
בתגובה לפוסט שכותרתו "איך תזהי גבר נרקיסיסט", היא כתבה: "הייתי נשואה לאחד כזה 17 שנים…". בתגובה אחרת כתבה שבגד בה, ובפעם אחרת סיפרה שהיא פרודה בשל אלימות מילולית, נפשית ופיזית כלפיה וכלפי הילדים.
באחד הפוסטים כתבה: "בערב ראש השנה הוא גנב לי את המפתחות של הרכב (ושל הבית). אין לי הוכחות, אבל לילדים ולי לא היה ספק… הוא לא מוכן לשלם על חולצות בית ספר, על הוצאות על אורתופד ובדיקות מיוחדות לילדים. עד שאני מאיימת עליו בהוצל"פ…".
השופטת קרן גיל ציינה בהחלטתה כי נקודת המוצא בפסיקה כיום היא, שהחוק חל גם על פרסומים באינטרנט. השופטת התרשמה כי הגרוש הוצג באור שלילי וכי הגרושה "יכלה להגן על הצורך שלה לשתף ולקבל תמיכה מבלי לפרסם דברים שיש בהם משום לשון הרע וזאת באמצעות כתיבת 'פוסטים' אנונימיים". אין כל 'עניין ציבורי' בפרסומים של הגרושה או תועלת שצמחה לציבור הנשים שנחשפו לפרסומים אלה, קבעה השופטת, והוסיפה בהתאם כי לגרושה לא קמה הגנת 'אמת בפרסום', ואין צורך לבחון האם יש אמת בדברים שפרסמה או לא.
לעניין הפיצוי, השופטת קבעה כי התנהגות הגרושה בעת ביצוע הפרסומים ואחריהם מצדיקה הקלה בפיצוי, ולכן פסקה פיצוי הנמוך מגבול הפיצוי שנקבע בסעיף בחוק באופן משמעותי: בית המשפט שוכנע שהפרסומים לא נעשו במטרה לפגוע, שמו של הגרוש לא הוזכר, הגרושה השתמשה בשם נעוריה, הפרסומים היו בקבוצות סגורות שנאסר לשתף את המידע בהן מחוץ לקבוצות, ולא הוכח שהגרוש זוהה מהפרסומים אלא על ידי זוגתו; הפרסומים הוסרו מיד עם הבקשה להסירם והגרושה הביעה התנצלותה הכנה.
בסופו של דבר התביעה התקבלה חלקית: נקבע כי כל שמונת הפרסומים מהווים לשון הרע ורק הפרסום השני (בביה"ד הרבני "לא האמינו לסיפורים שלו") נהנה מהגנת "הבעת הדעה".
לאור מכלול השיקולים נפסק פיצוי עבור כל אחד משני הפוסטים בסך 1,800 שקל ופיצוי עבור כל אחת מחמש התגובות בסך 800 שקל. כך שבסך הכל האישה תפצה את בעלה לשעבר ב-7,600 שקל.
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
בושה למדינה הזויה עם הפליה מגדרית ברורה על קנס כזה נמוך!!