המינוי של השופט אלכס שטיין לבית משפט העליון בשנה שעברה היה מלווה בפולמוס קולני על העובדה שמדובר בשופט ימני, מינוי מיוחד של שרת המשפטים היוצאת, איילת שקד, כחלק מנסיונותיה לשנות את הצביון של בית משפט העליון.
והנה, דווקא השופט שטיין קבע כי מחבל אשר שוחרר במסגרת עסקת גלעד שליט והורשע לאחר מכן בעבירות אלימות – לא ישוב לכלא כדי לרצות 16 שנות מאסר שנותרו לו לריצוי טרם השחרור על בסיס הסכם פוליטי (שלישי, 20.8). בכך הפך השופט שטיין החלטות של בית משפט המחוזי מרכז ושל ועדת השחרורים אשר קבעו כי יש להחזיר את האסיר לכלא לרצות 16 שנות מאסר – את יתרת מאסרו שהוא קיבל עליה חנינה – עקב עבירת אלימות במשפחה.
מוחמד זיאדה (64) מלוד הורשע בגיל 32 במספר עבירות נגד בטחון המדינה, ובעיקר בהתאגדות אסורה, נשיאת נשק והשלכת רימון יד (שלא התפוצץ) לעבר אוטובוס נוסעים. ב-8 במאי 1988 הוא נידון על ידי בית המשפט הצבאי בלוד למאסר עולם.
זיאדה שוחרר בשנת 2011 במסגרת עסקת גלעד שליט. בתנאי השחרור שלו נכתב כי במידה ויפר את תנאי מאסרו, ישוב לכלא כדי לרצות את יתרת העונש – 16 שנות מאסר. בחלוף זמן לא רב, כמו שקורה להרבה מאוד אסירים משוחררים ממאסרים ארוכים, זיאדה החל לריב בבית עם בנות משפחתו. המריבות הגיעו לפסים אלימים שעקבותיהן הוגשו נגדו תלונות במשטרה, אשר היוו בסיס להגשת כתב אישום נגדו.
בכתב האישום שהוגש לבית משפט השלום ברמלה נטען, כי הנאשם תקף את בנות משפחתו ואיים על אחת מהן באומרו כי יצמיד לראשה נשק. כמו כן נטען כי הנאשם ניסה לשבש מהלכי משפט. הנאשם כפר בנטען, אך בשנת 2016 הורשע בתקיפה הגורמת חבלה של ממש ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר וקנס של 2,500 שקל.
המדינה ערערה על העונש לבית המשפט המחוזי מרכז, שהחמיר בעונש וגזר על זיאדה שנת מאסר. במקביל, המדינה פנתה לוועדת השחרורים וטענה כי בעצם הרשעת הנאשם תנאי השחרור הופרו ולכן דינה של החנינה להתבטל. הנאשם יוצג על ידי עו"ד אביגדור פלדמן שסבר אחרת וטען כי ניתן לבטל את החנינה רק במידה והוא עבר על עבירות ביטחוניות.
הוועדה כהרגלה קיבלה כמובן מאליו את בקשת המדינה, היא ביטלה את החנינה וקבעה כי זיאדה ישוב לכלא כדי לרצות את יתרת מאסרו לפני החנינה – 16 שנות מאסר. עו"ד פלדמן הגיש ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, אולם גם שם לא הקדישו מספיק מחשבה לסוגייה – השופטת דנה מרשק מרום הותירה את החלטת ועדת השחרורים על כנה.
הנאשם באמצעות עו"ד פלדמן הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט העליון. "ישראל איננה רק מדינה שנלחמת בטרור", קבע השופט שטיין שעמד בראש הרכב השופטים, "ישראל היא מדינת חוק שנלחמת בטרור תוך שמירה על חוקיה ועל הזכויות שחוקים אלה מקנים לבני אנוש", הקפיד לנסח השופט "של" איילת שקד ותנועת ימינה בין יתר נימוקיו לקבל את בקשת עו"ד פלדמן ולהשאיר את על כנה את החנינה.
"לפי חוקים אלה, התנאי המבטל שהתקיימותו מפקיעה את החנינה שניתנה למבקש ומחזירה אותו למאסר עולם הופך להיות בר הפעלה אך ורק כאשר המבקש (הנאשם) מבצע עבירה כלשהי נגד ביטחון המדינה. העבירות שהמבקש ביצע לאחר קבלת החנינה ושבגינן הוא נמצא חייב בדינו אינן עבירות נגד ביטחון המדינה. אשר על כן, התנאי המבטל אשר מסייג את חנינתו איננו בר-הפעלה והחנינה שהמבקש קיבל מהנשיא עומדת על כנה".
השופטים יצחק עמית וג'ורג' קרא אימצו את גישת השופט שטיין.
עו"ד פלדמן מסר בתגובה: "פסק הדין המפורט והמשפטי של השופט שטיין אליו הצטרפו השופטים עמית וקרא מלמד כי למרות הניסיונות לכפוף את מערכת המשפט לאידאולוגיה כזו או אחרת, השופטים הם לא של אילת שקד ולא של שר משפטים אחר. באווירה הנוכחית של המתקפות על בתי המשפט, פסק הדין הוא רוח סתווית נעימה באווירה הלוהטת".
