תיק המצלמות במקלחות של החיילות

שתף כתבה עם חברים

עו"ד אלון הראל טוען לפגיעה בזכויות חוקתיות של חייל במהלך תפיסת ראיות חפציות תוך כדי פגיעה בזכות ההיוועצות שלו על ידי מפקדו בצה"ל, שתחקר אותו כחשוד בעבירה פלילית

פגיעה בפרטיות מעשים מגונים ודיני הראיות (אילוסטרציה: Hannah Xu מאתר Unsplash)

מעשה בחייל אשר נחשד על ידי מפקדיו שהציב מצלמת אינטרנט במקלחות של החיילות ביחידה, המצלמה נתפסה אך כאשר הועברה למפקד שלו בדרגת סא"ל, כרטיס הזיכרון כבר לא היה בתוכה.

לאחר שצוות חוקרי מצ"ח הגיע וערך חיפוש על גופו של החייל בו לא נמצא דבר, פנה המפקד אל החייל אשר ישב במקום מבודד. במשך דקות ארוכות הטיח בו המפקד את החשד נגדו והפעיל עליו לחץ כבד, שימסור לו היכן נמצא כרטיס הזיכרון. לאחר שבתחילה הכחיש החייל בתוקף כל קשר למעשה המיוחס לו ולכרטיס האבוד, הודה לבסוף החייל בפני המפקד שלו ומסר לו היכן נמצא כרטיס הזיכרון.
הכרטיס שנתפס על ידי המפקד הועבר לרשות חוקרי מצ"ח ונמצאו בו ראיות למכביר הקושרות את הלקוח להצבת המצלמה במקלחות הבסיס, אבל גם לצילום בעירום של אזרחיות מחוץ לצבא.

בסופה של חקירת מצ"ח הוגש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות של פגיעה בפרטיות ומעשים מגונים. לשיטת התביעה הצבאית, לכל עבירה של פגיעה בפרטיות נלווית באופן אוטומטי גם עבירה של מעשה מגונה. לכתב האישום צורפה גם עבירה של שיבוש הליכי משפט וחקירה, על הוצאת כרטיס הזיכרון מהמצלמה והסתרתו.

נראה פשוט? תיק סגור? לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט העליון בעניין אלנעים אשר הורשע בעבירת רצח. בין יתר הראיות נתפסה הסכין בה נעשה שימוש ועליה סימני דם הקורבן. הסכין נתפסה, אך בניגוד לבקשתו של אלנעים להיוועץ בעורך דין המשיך השוטר לבקש ממנו – בקשה פשוטה לכאורה – להצביע היכן הטמין את הסכין באמצעותה ביצע את המעשה.

חרף העובדה, שגם ללא הסכין, נאספו בתיק ראיות למכביר נגד אלנעים, ובניגוד להלכה שאין להכריע בעניינים תיאורטיים, קבע בית משפט העליון שהסכין לבדה אינה יכולה לשמש כראיה נגד אלנעים, נוכח הפרת זכותו הברורה להיוועץ בעורך דין.
לפסיקה זו יש השלכה בשני עניינים מהותיים:
הראשון, הפרת זכות ההיוועצות של חשוד בעבירה תוביל לפסילת ראיה חפצית שנתפסה בעקבות ההפרה.
השני, הלכת יששכרוב, אשר קבעה את דוקטרינת הפסילה הפסיקתית תיושם גם כאשר החשד הוא לעבירה החמורה ביותר הקיימת בספר החוקים ולא רק בעבירה "קלה", כפי שנקבע ביששכרוב.

השאלה כעת היא, מה דינו של כרטיס הזיכרון שנתפס לאחר תחקור שערך המפקד של החייל?
בתי הדין הצבאיים דנו בסמכותו של מפקד לערוך חקירה משל עצמו, כאשר התגלה חשד לעבירה פלילית. כבר לפי שנים לא מעטות נקבע, על פי פסיקתו של בית הדין הצבאי לערעורים, הערכאה הפלילית הגבוהה בצבא, שפקודת מטכ"ל העוסקת בחקירת עבירות פליליות אוסרת על מפקד לבצע בירור או בדיקה בעצמו, ביחס לחשד לביצוע עבירה פלילית על ידי פקודו, נוכח החשש להכשלת החקירה או לפגיעה בזכויותיהם של חשודים להימנע מהפללה עצמית.
עוד הוסף, כי במקרים מסוימים, כאשר הובא חשד כלשהו לפתחו של המפקד, ומטרתו לבחון האם יש כלל מקום לחשד, יכול המפקד לערוך בירור ראשוני.

היינו, במקרה שלנו, כאשר החשד היה ממשי וצוות מצ"ח הוזמן למקום לבצע פעולות חקירה, ברור שלא היה כל מקום לבירור הראשוני שערך המפקד לגבי מהות החשד, ולכן מדובר בתחקור פסול.
לדעתנו, כמי שמייצגים את החייל, התוצאה היא בלתי נמנעת. למפקד היה אסור לערוך את התחקור, תוך הפעלת לחץ מכוח סמכותו ופער הדרגות בינו לבין החייל, ותוך הפרת זכותו של החייל להימנע מהפללה עצמית, ולכן תוצאות התחקור, פסולות.

לפסילת כרטיס הזיכרון כראיה יש חשיבות מכרעת על התיק. בהוראתנו, החייל ידע לשמור על זכויותיו במהלך החקירה, והכחיש את ביצוע העבירה.
ראייתית, כרטיס הזיכרון הוא הראיה היחידה נגדו, וכאשר הוא ייפסל מלשמש כראיה, לא ניתן יהיה להרשיעו בעבירות הצילום והמעשים המגונים שיוחסו לו, ואף לא בעבירה של שיבוש.

עו"ד אלון הראל הוא שותף במשרד כ"ץ, מרגולוב, הראל העוסקים בדיני צבא, ומנויים באינדקס עורכי הדין של אתר פוסטה

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות