"זה היה מאבק בן שלוש שנים, ניהול הליך ושמיעת עדים רבים, מלחמה שניהלנו על זכותם של הנאשמים לכבוד ולפרטיות. זכותם של אזרחים במדינת ישראל שהמשטרה לא תזלזל בפרטיותם ותפרוץ לביתם תוך שימוש בכוח ואלימות. זו היתה מלחמתם של החלשים בחזקים, מלחמתו של האזרח הבודד אל מול המערכת. אין מתוק מטעם הניצחון המלא והמוחץ שהשגנו עבור לקוחותינו בתיק זה".
כך אמרה היום (חמישי, 26.9) עו"ד אורית חיון, רגעים לאחר שבית משפט השלום בתל אביב יפו זיכה את כרימה אבו חליפה (55) מיפו מעבירות של תקיפת שוטרים והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. השופטת הבכירה יעל פרדלסקי זיכתה מאותן עבירות גם את אחמד אבו חליפה, בנה של כרימה, שיוצג על ידי עו"ד אביטל אמסלם.
ב-28 באפריל 2014, בהסתמך על מידע מודיעיני שהוצג לבית משפט השלום על ידי המשטרה, בית המשפט הוציא צו חיפוש על שמו של אחמד אבו חליפה, בחשד לעבירות סחר בסמים. השוטרים שהגיעו לבניין "רכבת" בשדרות ירושלים 48 פגשו את אחמד על המדרכה הסמוכה לבניין, וביקשו ממנו להתלוות אליהם לחיפוש בדירתו. באותו מעמד, אחמד טען כי לא מדובר בדירתו, וגם אמו שהגיעה אל המקום סירבה לאפשר לשוטרים לערוך את החיפוש, בנימוק שבנה אינו מתגורר איתה כבר תקופה ארוכה.
הסברי האם ובנה לא עזרו. בכתב האישום שהוגש נגדם בשלב מאוחר יותר תיאר תקרית מתמשכת ואלימה, שבמהלכה הם היכו לכאורה שוטרים. כך למשל נטען, כי האם חנקה את אחד השוטרים באמצעות השרשרת שלה, עד שזו נקרעה, ואילו אחמד היכה שוטרים שתפסו את אמו, ואף ניסה לנגוח באחד מהם. עוד נטען בכתב האישום, כי האם ובנה לא הפסיקו את האלימות עד אשר השוטרים הצליחו להשתלט עליהם, ולאחר מכן האם אף הפריעה לשוטרים בכך שטענה כי זרקה את מפתחות הדירה למרות שהחזיקה אותם בידיה.
החיפוש, אגב, נערך לבסוף, אולם השוטרים לא מצאו דבר בדירה הקטנה.
כרימה היא אלמנה שסבלה ממחלה קשה. בעבר איבדה בן שנרצח, וכיום היא חיה כיום על קצבת נכות. יחד עם בנה היא התלוננה במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) נגד השוטרים, בטענה שדווקא היא ובנה הם שספגו מנחת זרועם של שוטרים אלימים. בתגובה לכתב האישום טענו האם ובנה לבית משפחת אבו חליפה, כי הנאשם לא התגורר בדירה באותה תקופה, ולכן לשוטרים לא היתה סמכות לחפש בה. עו"ד חיון, עו"ד דין כוכבי ממשרדה, ועו"ד אמסלם, טענו גם להגנה מן הצדק, בנימוק שתלונה שהגישו למח"ש לא טופלה כראוי בטרם הוגש כתב האישום – דבר שפגע בזכותם של הנאשמים להליך הוגן.
השופטת פרדלסקי ציינה כבר בפתח הכרעת הדין כי החליטה לזכות את הנאשמים. את הכרעתה הסבירה בכך שהיה עליה להכריע בשתי שאלות. אחת, האם לשוטרים היתה סמכות חוקית לבצע את צו החיפוש בדירתה של כרימה? והשנייה, האם הוכח כי הנאשמים ביצעו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום?
לגבי סמכות השוטרים, השופטת ציינה כי מתמצית מרשם האוכלוסין עולה כי אחמד לא התגורר בדירה בזמן החיפוש, וכי בבניין התגורר אז קרוב משפחתם של הנאשמים, שאף שמו הוא אחמד אבו כליפה. כמו כן ציינה השופטת בהקשר זה, כי על צו החיפוש לא פורט מספר הדירה או תיאורה, ואילו לצד שמו של יעד החיפוש כלל לא נרשם מספר תעודת זהות. לפיכך, השופטת קבעה כי הצו לא התיר לשוטרים להיכנס לדירתה של הנאשמת. לדבריה, הנאשם אמנם ישן בדירה מידי פעם, וביקר את אמו לעתים קרובות, אולם אין הדבר מוכיח כי התגורר שם. השופטת הוסיפה כי לאחר שהאם ובנה הבהירו לשוטרים כי הוא אינו גר שם, לשוטרים לא היתה סמכות חוקית לחפש בדירה.
כדי לענות על השאלה השנייה – האם הנאשמים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום – השופטת סקרה בהכרעת הדין את עדויותיהם של תשעה שוטרים אשר הגיעו לשדרות ירושלים לערוך את החיפוש. לאחר מכן אמרה השופטת כי בעדויות השוטרים נמצאו לא מעט סתירות. כך למשל אחד השוטרים כתב במזכר כי אחמד אבו חליפה נגע באקדחו, בעוד שבבית המשפט העיד כי ראה אותו אף אוחז באקדח. את הסתירה הזו נימק השוטר בכך שלא רצה לסבך את אבו חליפה בעבירה חמורה נוספת – נימוק שלא שכנע את השופטת.
אחד השוטרים אמר במהלך עדותו בבית המשפט, כי "ביפו אין עדים אובייקטיביים" – ניסיון להסביר מדוע מתוך 15 אזרחים שהיו עדי ראייה לתקרית האלימה, התביעה לא זימנה אף אחד כעד תביעה בבית המשפט. גם כאן, השופטת לא אהבה את ההסבר הזה, בלשון המעטה.
לקראת סיום הכרעת הדין ציינה השופטת כי גם בעדויות הנאשמים נשמעו סתירות כאלה ואחרות, אולם לצד זאת היא ציינה כי נטל ההוכחה במשפט פלילי מונח על כתפי המאשימה, שבמקרה הזה לא עמדה בנטל.
"בית המשפט קבע בהחלטה אמיצה ותקדימית, כי צו חיפוש אינו חוקי אם אינו מכיל מספר תעודת זהות ופרטי הדירה המדויקים", הוסיפה עו"ד חיון בתגובה, "כמו כן קבע כי התנגדות המלווה בכוח לקיום הצו הינה חוקית וזכותו של כל אזרח במדינה".
