תיק זגורי: פרשת החנינה ב-300 אלף

שתף כתבה עם חברים

עד המדינה העיד שבתמורה לבוררות על שירותיה של שפית בכירה שעזבה את אולם האירועים שלו, זגורי קיבל 300 אלף שקל והבטיח לתת חנינה לדבורה הירש אבל לא עמד במילה, זגורי טען שהם התחלקו בכסף וסיפור החנינה הוא עלילה, ואז התפתחה מהומת אלוהים באולם

לא קיבלה חנינה. דבורה הירש

אחד ממוקדי העדות של עד המדינה אשר מעיד נגד שלושת הנאשמים ברצח דבורה הירש, זכה לכינוי "פרשת ה-300 אלף", על שום הליך בוררות בין שני בעלי אולמות אירועים בעיר באר שבע אשר נקלעו לעימות עסקי על רקע העסקתה של טבחית מדופלמת מקומית, "השפית", שהתמחתה בניהול מטבחים גדולים.
המעסיק הקבוע שלה היה מ', עד המדינה הנ"ל נגד ניבי זגורי בתיק רצח טל קורקוס, שבכובעו כעד תביעה בלבד הוא מעיד גם על המעורבות של זגורי משה רובין ואמיר בן שימול ברצח של הירש, גרושתו של קורקוס, שאף היא העידה בעבר נגד זגורי.

מ' העיד בחקירה הראשית הראשונה שלו, שהוא העסיק את השפית מספר שנים, ובכל פעם שמישהו ניסה לפתות אותה לעבור לעבוד אצלו הוא העביר מסרים מאיימים, ואף אחד לא העיז לשכור את שירותיה. לדבריו, אחד מהאנשים שהוא העסיק במיקור חוץ (פרילנסר) מספר שנים כממונה על המוזיקה והסאונד באולם האירועים שלו, אילן פיטוסי שמו, החליט באיזשהו שלב לפתוח אולם משלו והציע לשפית לעזוב יחד איתו את מ'. על הרקע הזה, סיפר העד, הוא נקלע לעימות עם העובד שלו לשעבר, שהוא מצידו כאשר חש מאויים פנה לזגורי וביקש שיגשר בינהם ויסדיר את העזיבה של השפית לטובת האולם החדש שלו.

העד חזר וסיפר על היחסים הקרירים שהיו לו עם זגורי, וכיצד בזכות הקשר החם שלו עם הנאשם משה רובין הוא חבר לזגורי, והם נפגשו מפעם לפעם בנסיבות חברתיות. לדבריו, באחד המפגשים האלה שהתרחש בבריכת שחייה בבאר שבע, הם שוחחו על הבעיה שיש בין האחיין של העד לבין זגורי, למרות שהאחיין המרצה מאסר הזהיר את מ' לבל ידבר עם זגורי, "הוא היה אומר לי 'אל תאמין לניבי, הוא רוצה לבוא על הראש שלי'".
התובעת שאלה אם הם דברו במפגש הבריכה גם על דבורה, גיסתו של העד, שבעדותו הראשונה הוא סיפר כי הוא העסיק אותה כמטפלת של ילדיו.
"ככל שאני זוכר, דיברנו גם על דבורה, אבל זה היה בשולי הדברים… הנושא של דבורה לא עמד על הפרק, הוא היה שולי, כי ממתי גברים מדברים על לפגוע ככה באשה?".
כאשר התובעת, עו"ד רחל אלמקייס, שאלה אם היתה שיחה נוספת באותו הנושא, העד טען שהוא אינו זוכר אבל אז בהנחיית התובעת הוא סיפר איך בעימות במשטרה הוא הטיח בזגורי, שהוא ביקש ממנו לתת חנינה לדבורה.

"זוכר את זה ניבי?", הקניט העד את זגורי בתא הנאשמים והכעיס מאוד את ראש הרכב השופטים, השופט נתן זולוצ'ובר, שגער בו: "אם תמשיך ככה אתה תשב בדוכן העדים הזה שנתיים, אל תפנה לנאשמים בכלל… אל תדליק לי את הנאשמים עכשיו".

בהמשך לכך, העד נזכר פתאום שבאחת השיחות בינהם, זגורי אמר לו "מחול לה", משמע שהוא לא יפגע בדבורה. לפי העד, המחילה שהבטיח לו זגורי היתה בתמורה לתשלום עבור הבוררות על העסקת השפית, בוררות שבראשה יעמוד זגורי אשר העריך כי הוא יכול להוציא מהמעסיק החדש חצי מיליון שקל, כפיצוי.

התובעת: סיפרת שנסעתם למשרד של עורכי דין בבאר שבע, מה היה הנושא?
"הגענו שם למשרד, בחדר אחד היה אילן בעל האולם, בחדר השני השפית, בחדר אחר היו שני העורכי דין ואנחנו. ניבי סיכם שם עם אילן מאולם האירועים על פיצוי של משהו כמו 300 אלף שקל עבור המעבר של השפית אליו, אבל אני לא זוכר בדיוק את הסכום, עברו שש שנים… אני רק זוכר ששאלתי פעם את ניבי, 'מה הוא ישלם לך חצי מיליון על זה?'.
"הם הלכו ודיברו בינהם ואז ניבי בא אלי ואמר לי 'דאגתי גם לך, הוצאתי אותך מכל דרישה לפיצויים שמגיעים לה ממך, אם היא תדרוש פעם'.. הכוונה היא שהיו כאן שני הסכמים, אחד על הפיצוי שמגיע על זה שאילן לקח את השפית לאולם שלו, שזה הלך לניבי בחמש צ'קים של 40 אלף שקל. ההסכם השני היה על זה שלא יהיו לה דרישות לפיצויים ממני, וערבות שנתן אילן למקרה שהשפית תעזוב אותו יום אחד ותבקש פיצויי פיטורין ממני…. אני דרשתי על זה ערבויות…".

עד התביעה. הסברים מפותלים בנושאים כספיים

פרקליטיו של זגורי, עו"ד משה שרמן ואורית בראל ממשרדו, יחד עם הסנגורים של משה זיתון, עו"ד ענו יתח ורועי אטיאס העירו לבית המשפט שוב ושוב על כך שהתובעת נוהגת להנחות את העד בשאלות בהן היא משתילה פרטים אסורים על מקומות זמנים וכדומה, פרטים שהעד צריך לומר בעצמו.
בית המשפט כמעט ולא מתייחס להערות הללו, מה שסוחט משרמן הערות שאינן נעימות לאוזן. חרף העימותים האלה, התובעת ממשיכה בשלה ומקריאה לעד פרטים שהוא אמר בריענון. כאשר העד מאשר את הדברים באמירת כן, שרמן בהערה נואשת שכולה תסכול אומר, "אז יופי, אפשר באמת להקריא לו את כל העדות והוא יגיד כן וכן, וזהו, איזה מן חקירה ראשית זו?".

ממשיכים.
איזה מעורבות היתה לך בקביעת סכום הפיצוי עבור המעבר של השפית?
"שום מעורבות".
אבל יש טענה, שכל המשא ומתן התנהל מולך.
"לא היה ולא נברא".
לדברי העד, אפילו את ההסכמים שנחתמו במפגש במשרד עורכי הדין הוא לא קרא בכלל. לטענתו, את כל כספי הפיצויים שהיו מגיעים לו עבור עזיבת השפית, ניבי לקח לעצמו בתמורה לחנינה, להבטחה שלא יאונה רע לדבורה הירש. לטענתו, הוא עצמו קיבל את ההסכם, קיפל אותו ושם אותו במכונית, שאחרי שבועיים לקחו אותה ממנו כי הוא לא שילם את השכירות מאחר והיה במצוקת מזומנים על בית שהוא בנה אז, "זה הוכחה לטענה של ניבי שהתחלקנו בכסף, אם היה לי כסף לא היו לוקחים את האוטו".

יניב זגורי. הפאסון התחלף בזעם

ההגנה טוענת, שההסכם המקורי המדובר לא הוצג מעולם בחקירת המשטרה, וגם לא צורף לחומר הראיות בתיק. ואכן, כאשר התובעת מציגה את המסמך בבית המשפט מתברר שהוא לא נכלל בחומרי החקירה. בהמשך לכך מציגים באולם סרטון מהחקירה במשטרה, שבו העד נראה מקריא לחוקר מתוך אסופת מסמכים שני הסכמים, בינהם גם דף הערבות שהוא קיבל למקרה שהיא תדרוש פיצויי פיטורין.

התביעה מבקשת להכשיר את המסמך בדיעבד, על בסיס העדות במשטרה שבה העד דיבר לכאורה על תוכן המסמך, ובהמשך אף הקריא ממנו לאחר שהחוקר הביא העתק מהעורך דין.
עו"ד שרמן עומד על רגליו האחוריות ודורש לפסול את המסמך המדובר, מאחר והוא לא המסמך המקורי.
השופטים מבינים שהמסמך המקורי לא צורף לחומר החקירה, אולם מחליטים לקבל אותו בשלב זה ומסבירים כי מדובר בשאלה של קבילות ומשקל אשר תיבחן בהכרעת הדין.

עכשיו מתפתח באולם ויכוח גם בסוגיית החתימות על הסכמי הפיצויים המדוברים. התביעה מציגה הסכם עליו חתומים שני בעלי האולמות (העד, ואילן), אבל ההגנה דורשת לראות הסכם שעליו זגורי חתום. תחילה התובעת אלמקייס אומרת שיש מסמך כזה, והוא כבר הוגש לבית המשפט במהלך העדות של אילן, אולם אז מתברר שוב כי אין מסמך כזה מהבוררות שעליו חתום זגורי.

קללות ונאצות מתא הנאשמים לתא העדים, ולהיפך (צילום: פוסטה)

מהומה באולם
לאחר ההפסקה, העד ממשיך לספר על מערכת היחסים בינו לבין זגורי, שכללה התנהלות כספית כזו ואחרת, גם אחרי רצח דבורה הירש.
בניגוד לדבריו, לפיהם הוא לא ידע פרטים על הכסף שקיבל זגורי כפיצוי על העסקת השפית, בזכות ההתפרצויות של עו"ד שרמן וההתעקשות שלו על כל פרט התברר, שהעד ידע לא מעט פרטים על הצ'קים הללו, כולל תאריכי פירעון שלהם.

"אז מאיפה אתה יודע על התאריכים בצ'קים?", שאלה התובעת אלמקייס, והעד השיב שיום אחד כאשר היה במצוקה כספית הוא בא ליריבו מאולם האירועים המתחרה כדי לקבל ממנו הלוואה של 5,000 שקל. "כן, הייתי חבר של אילן ואני עדיין חבר שלו… אז כשהייתי זקוק לכסף עקב הגרעון שנכנסתי אליו כתוצאה מהבנייה של הבית, ביקשתי ממנו והלכתי אליו כדי לקחת את הכסף… אז דיברנו ואילן אמר לי על הצ'קים… שהוא נתן חמישה צ'קים של 40 אלף שקל כל אחד".

במהלך העדות התברר כי בחלוף הזמן העד גילה שהיה עוד צ'ק של 100 אלף שקל, עליו הוא עצמו היה חתום מאחורה, ועוד התחייבות של בעל האולם לזגורי על 100 אלף שקל נוספים. לדברי העד, אז הוא הבין שלמעשה זגורי הוציא 400 אלף מהבוררות, זה הכעיס אותו והצטרף לכעס שהוא הפנים על הרצח של דבורה הירש, שהעד טוען כי זגורי היה אחראי לו באמצעות אנשיו, ומכאן התפתח נתק בינו לבין זגורי ואנשיו.
"זה היה בערך שנה אחרי הרצח של דבורה", סיפר העד, "אני וניבי נקלענו לסוג של עימות, הוא היה שולח לי הודעות לגבי איזה 20 אלף שקל שהוא טען שמגיע לו, סתם כדי לחדש את הקשר איתי, ואני כדי לא לקום עליו, פשוט חסמתי אותו בטלפון".

הביטוי הזה קומם את זגורי אשר שומר בדרך כלל על פאסון ציני מחוייך בתא הנאשמים. מאחורי חלון הזכוכית המשוריינת זגורי הטיח בעד, "מי אתה בכלל שתגיד שתקום עלי, אתה יכול לקום עלי"?".
העד לא החריש והגיב לו, "בטח אני יקום עליך, למה מי אתה, יא רוצח נשים".
עכשיו זגורי איבד שליטה והחל לקלל את העד ישירות בשלל קללות, ושניהם המשיכו להטיח אחד בשני קללות וביטויים, כמיטב הז'אנר…
במשך דקות ארוכות השופטים, עורכי הדין, המאבטחים של משמר בתי המשפט ולוחמי נחשון של שב"ס הביטו המומים בדו שיח הקללות הזה, עד שהשופט זולוצ'ובר התעשת ראשון והורה להוציא את זגורי מהאולם, בעקבותיו יצאו שאר הנאשמים.

השופט זולוצ'ובר ניסה לסכם את האירוע: "נאשם 1 ניבל את פיו באופן שלא נראה בבית המשפט, הוריתי להוציא אותו מהאולם, האחרים יצאו מהאולם מבלי שהוריתי להם. הם יצאו כהזדהות עם נאשם מספר 1… אז אני מודיע לכולם, נגמר הגן ילדים, מהיום תהיה פה יד ברזל, מי שיצייץ יעוף מהאולם… אנחנו לא ניתן לאף נאשם, בכיר ככל שיהיה בעיני עצמו, לנהל את האולם ואותנו".
יו"ר הרכב השופטים התייחס גם להתנהגות עד המדינה, "למרות כל האזהרות העד לא הפסיק להתווכח והעיר לנאשמים, אנחנו שוקלים להשית עליו הוצאות".
העד השיב לשופט: "אני מצטער, אבל שרמן קורא לי שקרן והנאשמים מקללים אותי במילים שאני לא אחזור עליהן, אז מה אני יכול לעשות? לשתוק?".

השופט זולוצ'ובר קובע כי הדיון יימשך ללא הנאשמים. "מי שלוקחים כאן סיכון של מאסר עולם אלה הנאשמים, לא אנחנו השופטים ולא אתם עורכי הדין", אמר השופט בזעם ויצא מהאולם עם שופטי ההרכב להפסקת התרגעות קצרה.
בהפוגה, העד אמר לסנגורים ולתובעים באולם, "מה כבר עשיתי ומה אתם מתרגשים מהנאשמים, למה מי הם, תנו לי להיות איתם בחדר אחד שעה ותראו איך כולם שותקים, מי הם בכלל, אני לא עושה להם חשבון, למה לא אמרתי לחוקרים תנו לי להיכנס עם מכשיר הקלטה לתא של ניבי זגורי? רציתי להקליט אותו, למה אני מפחד ממנו?".
אנשי הרשות להגנת עדים ניסו להוציא את העד מהאולם אולם הוא סירב והתעקש להישאר בתא העדים המשוריין, ועד לשובם של השופטים הוא התעסק ארוכות בסמארטפון שלו.

אחרי ההפסקה השופטים בקשו להמשיך את הדיון ללא הנאשמים, הסנגורים יתח ואטיאס חזרו ובקשו להחזיר את הנאשמים לאולם, אבל השופטים עמדו בסירובם.
העד חזר להעיד בענייני הכספים בינו לבין זגורי, וכאשר התובעת מבקשת ממנו שוב הסבר לטענה של זגורי, שהם חלקו בינהם את כספי הפיצוי ששילם בעל האולם עבור השפית, העד משיב שוב בקנטרנות, "אני צריך את ניבי? אני אוכל עשר כמוהו בלי מלח, אני לא עבריין, אני רק עבירות אלימות יש לי כי גדלתי בשכונה אלימה.. אילן פיטוסי רצה לקחת ממני את השפית לאולם שהוא פתח, וכשאני כעסתי הוא פחד ועירב בזה את ניבי זגורי, לא אני הבאתי את זגורי".
אז מתי עלה עניין החצי חצי בכספי הפיצוי?
"על ידי ניבי, בעימות במשטרה".
ומה אתה אומר על כך שבצ'ק על 100 אלף מאילן, יש חתימה שלך מאחורה?
"הסברה שלי היא שחתמתי בלי לדעת… אני לא זוכר…במשרד של העורכי דין חתמתי על מסמכים, בצ'יינג' חתמתי על הצ'ק זה נכון…. אבל אני הייתי רק סטטיסט בציינג' כשבאנו לפדות את הצ'יינג'".

סימפטי? לא סימפטי
לסיכום היום השני של העדות ניתן לומר, כי ההתנהלות הכספית בין העד לבין זגורי ואחרים לאחר רצח דבורה הירש מלמדת על מארג של אינטרסים בינהם, מה שצפוי להילמד בעדויות הארוכות שעוד צפויות לו, "אתה עוד תהיה כאן שנתיים" הטיח בו השופט זולוצ'ובר בתחילת הדיון לנוכח ההתנגחויות שלו. אחרי זה צפויות חקירות נגדיות מתישות בהן הסנגורים יבקשו לחשוף עוד ועוד מניעים זרים של העד הסימפטי, שעם כל הכבוד גם מרבה להתפתל ולספק הסברים מוזרים, שלא לומר מיתממים, על ענייני כספים ועבירות חמורות כולל נשק חם בהם הוא מעורב עד צוואר.
דבר אחד בטוח כבר עכשיו, הרצח הבלתי מוסרי של דבורה הירש אינו הרקע היחיד לבחירה שלו להעיד נגד החברים שלו לשעבר.

הערה: מאחר והדיונים באולם מוקלטים על ידי בית המשפט הכתבה מבוססת על הקלדה ידנית של כתב "פוסטה" באולם ולא על הפרוטוקול הרשמי שיוצא באיחור, לפיכך ייתכנו אי דיוקים מסויימים בציטוטים.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
10 Comments
הוותיק ביותר
החדש ביותר הכי הרבה הצביעו
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות