בימים אלו פורסם דו"ח מבקר המדינה בנושא "מעצרים פליליים בישראל", במסגרתו המליץ מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, כי יש צורך לבחון מחדש את האפשרות לקיום דיונים בנושא מעצרים בדרך של "היוועדות חזותית". משמע, העצור לא יובא כלל לבית המשפט ונוכחותו בעת דיון משפטי בעניינו תהא וירטואלית ולא פרונטלית – דרך מסך באולם הדיונים כאשר העצור יושב בחדר במתקן הכליאה, כפי שזה מתרחש כעת במצב החירום עקב מגפת הקורנה.
בשנת 2007 התקבל בכנסת תיקון לחוק המעצרים בו נוספה הוראת שעה להסדרת האפשרות לדיון בארכת מעצר באמצעות "היוועדות חזותית". בדו"ח מבקר המדינה בשנה זו נכתב כי בדיקות במסגרת הליך החקיקה העלו כי מדובר בדרך שתייעל ותחסוך לגורמי אכיפת החוק ומשרד האוצר משאבים רבים, ואילו זכויות העצור לא ייפגעו כלל.
מדו"ח המבקר שפורסם השבוע עולה כי במשך למעלה מעשור נעשו בדיקות כדי להפוך את "ההיוועדות החזותית" להליך של קבע באמצעות חקיקה. מי שדחף למהלך הזה היו גורמי האכיפה, המשרד לבטחון פנים, משטרת ישראל, שב"ס, וכמובן משרד האוצר. המהלך לא צלח להם עקב התנגדויות של הגורמים הרלוונטיים – השופטים ומערכת בתי המשפט, לשכת עורכי הדין, הסנגוריה הציבורית ועוד גופים מתחום זכויות האזרח.
כיושבת ראש הוועדה הארצית לזכויות נחקרים ועצורים אני מביעה כאן את עמדתי האישית, שמבקשת להימנע מהמלצת מבקר המדינה לעבור להיוועדות חזותית כהליך של קבע. כסניגורית פלילית אני חושבת שהיוועדות חזותית פוגמת בהליך משפטי הוגן, היא פוגעת אנושות בזכויות העצורים, מרוקנת מתוכן כל רגש אנושי והופכת את העיקרון הנעלה של חירות האדם לעניין של מה בכך.
השיטה הזו הופכת גם אותנו, עורכי הדין ידידי בית המשפט הלוקחים בה חלק, לרובוטים דיגיטלים.
בסיס המחלוקת היה ועודנו, האם בשם הרצון לייעל את התנהלות המערכת הסובבת את דיוני בית המשפט לעצורים, מותרת הפגיעה בזכויות העצור?
גורמי האכיפה משוועים לחיסכון בזמן וכוח אדם וצמצום דרמטי בהיקפי שינוע עצורים לדיוני בתי המשפט, יביא לחיסכון כלכלי עצום ושיפור בתנאי העבודה. אך גורמים כוחניים אלה אינם לוקחים בחשבון את הפגיעה המשמעותית בעצורים, אין תחליף הולם לנוכחות עצור באולם בעת קיום דיון בעניינו, ההיוועדות החזותית גורעת פרמטרים רבים מהזכויות הבסיסיות של העצורים.
אינטרקציה בין שופט לעצור
היוועדות חזותית פוגעת באינטראקציה המוחשית הקיימת בין שופט לבין עצור באולם, היא פוגמת ביכולת ההתרשמות של השופט ממצבו הפיסי ו/או הנפשי של העצור. אין להקל בכך ראש, למראה של עצור יש השפעה בלתי מבוטלת על החלטה של שופט.
חשיפת השופט לתמונה המלאה
דיוני עצורים מהווים עמוד תווך של כל הליך פלילי. השופט נדרש לרגישות כאשר הוא דן בחירותו של אדם. לצורך הכרעה מובאים לפניו חומרי חקירה, תסקיר שרות מבחן, דו"ח רפואי ועוד. אבל אלה בלבד אינם מהווים את התמונה המלאה אודות העצור. נסיבות ביצוע העבירה לכאורה עלולות להיטשטש נוכח העובדה שהשופט אינו נחשף ישירות לחשוד. כך למשל מצבים בהם העצור חווה פגיעה פיזית שברצונו לחשוף בפני השופט, משקלה נפגם כשהיא מועברת באמצעות מסך טלויזיה ולא באופן מוחשי. לדאבוני הרב, מנסיוני כסנגורית פלילית אין מדובר בסיטואציה מופרכת, גם אני נתקלת במקרים מעין אלו חדשות לבקרים.
הקשר בין עצור לסניגור
בהליכי מעצר התקשורת הישירה בין עצור לסניגור הינה רבת משמעות, צמצום ומניעה שלה עשויה להכריע את הכף. סניגור משמש לעצור פה ואוזן בכל דבר ועניין, ועליו להביא בפני בית המשפט את כל הנתונים והממצאים שביכולתם לסייע לעצור בנוגע להמשך מעצרו, ולגורל כל ההליך המשפטי נגדו בעתיד.
דיוני מעצרים מאופיינים בהתנהלות שונה בתכלית מכל דיון משפטי אחר, הסניגור יכול ורשאי לגשת אל העצור, להחליף עמו מספר מילים טרם תחילת הדיון ותוך כדי דיון. מדובר במצבים בהם נאמר דבר מה על ידי נציג המדינה המצריך את הסניגור להבהיר נקודה מסויימת עם העצור, טרם יחל לטעון טענותיו, או שהעצור מעוניין להבהיר לסניגור דבר מה. סיטואציות מסוג זה הן משמעותיות ובעלות ערך רב בכל הנוגע למעצר ולגורל החשוד בהמשך. מניעת הקשר הפרונטלי על בסיס של קבע, מהווה פגיעה ישירה בזכויות עצורים אשר עלולה לפגוע בסיכוי להטות את החלטת השופט לטובת העצור.
היוועדות חזותית חוצצת בין העצור לבין סניגורו ופוגמת בהגינות הליך המעצר.
חיסיון עו"ד לקוח
בהיוועדות חזותית כל עקרונות החיסיון ביחסי עורך דין לקוח נפגמים באופן שאינו עולה על הדעת. השיחות מוקלטות על בסיס קבוע על ידי גורמי האכיפה ושב"ס, נושא המצריך הרחבה ועמדה מפורטת מכל מי שמקדם הליך של היוועדות חזותית.
נקודת המוצא היא כי סניגור יכול לפגוש בעצור יום קודם לכן במשרדיי היחידה החוקרת ו/או במתקן הכליאה בו הוא שוהה, אך מסיבות שונות לא תמיד מתאפשר המפגש. דיון הארכת ימי מעצר נועד ללבן סוגיות מתחום החקירה, מניעת פגישה ישירה במעמד זה מהווה פגיעה ישירה בזכויותיו של עצור.
במסגרת הליך היוועדות חזותית לא ברור כיצד תמומש זכות זו? הסניגור לא יוכל לפגוש בעצור במרתף בית המשפט, ולא באולם הדיונים. הפתרון הנוכחי של שיחת טלפון לפני הדיון אינו מכבד את העקרון הזה, וגם לא מאפשר לסנגור עצמו להתרשם ממצב העצור. שום תחליף לפגישת פנים מול פנים לא יהיה בו כדי לשמור על זכויות העצור.
מצבו הרגשי של העצור
עצורים לפני הכל הם בני אדם, גם אם מדובר במי שחשוד בעבירה חמורה. ישנם עצורים שזהו מעצרם הראשון, וישנם כאלה הפוקדים את מרתף המעצרים על בסיס קבוע, בכל מקרה מדובר בחוויה קשה. עצם מעצרו של אדם אינו מעיד על אשמתו, ובשלב המעצר חזקת החפות עומדת בשיאה.
לאור האמור יש להפנים כי עצם נוכחותו של עצור באולם, מאפשרת לו קשר עיין עם בני משפחה וקרובים, מאפשרת לו לספוג מהם כוח, תמיכה, תחושה של שייכות, ערך עצמי, שכידוע נרמס בחדרי החקירות. אסור להתעלם מההשפעה החיובית של המפגש בבית המשפט עם בני משפחה, והסנגור, על המשך השהות במעצר, על ההתמודדות האישית עם הסיטואציה וההתמודדות עם גורמי אכיפה נוקשים. מדובר במצבי לחץ בהם שרוי העצור, רגעים קשים שעשויים להוציא אדם מדעתו ולעיתים השלכותיהם הרות גורל.
נתקלתי במקרים רבים בהם עצור שינה לטובה את גישתו להליך המעצר לאחר שראה את בני משפחתו באולם בית המשפט. בהיוועדות חזותית הצד הרגשי נחסם לחלוטין, מבעד למסך לא ניתן לראות את קרובי המשפחה.
עיקרון פומביות הדיון
אפרופו בני המשפחה, על פי עיקרון פומביות הדיון גם הם זכאים לראות את יקירם באולם בית המשפט, ולחוש מקרוב את מצבו הפיזי והנפשי. עיקרון הפומביות מאפשר פיקוח וביקורת על הליכי המעצר, לבני המשפחה אבל גם לאמצעי התקשורת וגופים ציבוריים וחברתיים. השימוש של גורמי האכיפה באמצעים דיגיטלים חסכוניים במשאבים זוכה לביקורת שיפוטית פעם אחר פעם, והפגיעה הנובעת מהם בעיקרון הפומביות מוטב שתעמוד נר לרגליו של כל מחוקק שיידרש לנושא.
אמריקה וישראל
דו"ח מבקר המדינה מתייחס לנעשה במדינות שונות בעולם כמו ארה"ב למשל וטוען כי יש ללמוד מהן. לעניות דעתי אין מקום לקחת דוגמא ממדינות אשר מערכת המשפט שלהן שונה באופן מהותי משיטת המשפט במדינת ישראל, בדיוק כפי שלא אימצנו את שיטת הטיפול בקורונה של משרד הבריאות בארצות הברית של אמריקה.
לפני שמוסד מכובד כמו משרד מבקר המדינה ממליץ על שינוי טכנולוגי דרמטי בהליכות המשפט בישראל, כדי לייעל את המערכת ולחסוך לה משאבים לטובת הציבור הרחב, היה עליו לבחון את הדרך הבלתי אנושית שבה העצורים מובלים בוקר ולילה במשאיות ברזל (פוסטה) בין אגפי בתי הכלא למרתפי בתי המשפט, לבחון ולשפר אותה במקום לנצל את הטכנולוגיה כדי להרחיב את הפגיעה בהם. המלצתי למבקר היא, להשמיע את קולם של העצורים, שהם בדרך כלל החלשים ביותר באותו ציבור רחב שהוא מופקד עליו. אין לאפשר לגורמים בעלי כוח ואינטרסים לכפות את עמדתם באופן המותיר את זכויות העצורים כנעלמות בעלטה.
