זוכה טכנאי מקררים שהואשם במעשה מגונה בכוח בלקוחה

שתף כתבה עם חברים

המתלוננת מסרה גרסה ארבע פעמים נגד הנאשם, אך רק בפעם השלישית ציינה פרט הקשור לאיבר מינו ועוררה ספקות * השופט זיכה את הנאשם על סמך מכלול הפרטים: "בית המשפט אינו יכול לדעת בוודאות מה אירע בביתה של האישה"

אילוסטרציה: Nuno Silva מאתר Unsplash

יותר משנתיים וחצי אחרי, תושב ירושלים, בשנות ה-50 לחייו, זוכה מחמת הספק ממעשה מגונה בכוח.
על פי עובדות כתב האישום שהוגש באפריל 2019 לבית משפט השלום בירושלים, עסק הנאשם בתיקון מקררים. באוגוסט 2018 בשעות הערב, הוא הגיע לביתה של לקוחה (המתלוננת) יחד עם אחיינו, זאת לבקשת בעלה בכדי לתקן תקלה במקרר. הנאשם טיפל בתקלה וזו תוקנה.

בשל רדת החשיכה, ביקש הנאשם מהמתלוננת לסגור את תריס הבית והיא עשתה כבקשתו. אחר כך אמר הנאשם למתלוננת כי התקלה תוקנה וביקש ממנה להתקרב למקרר כדי להרגיש את הקור המופק ממנו. המתלוננת ניגשה אל המקרר ובעוד היא עומדת לידו, הפציר בה הטכנאי להתרחק מעט על מנת לא להתחשמל. אז, על פי האישום, הוא נצמד אליה מאחור, כרך את ידיו סביב גופה של המתלוננת והניח את כפות ידיו על המקרר באופן כשהמתלוננת הייתה לכודה בין זרועותיו למקרר.

כתב האישום תאר כיצד הנאשם הצמיד את איבר מינו הזקור לאחוריה של המתלוננת וזאת לשם גירוי מיני. בתגובה הסיטה המתלוננת את ידיו של הנאשם וניסתה להתחמק ממנו תוך שהיא מאשרת לו שהיא אכן מרגישה את הקור המופק מהמקרר. הנאשם השיב לה תוך שהוא נצמד אליה "לא, אבל אני עדיין לא הרגשתי".

על פי הנטען, לאחר מכן ביקש הנאשם מהמתלוננת להושיט לו את ידה, אך היא לא נענתה לבקשתו ודיברה במכוון בקול רם כדי שישמעו אותה. בתגובה, אמר הנאשם לאישה כי אסור שאחיינו ישמע וצריך שהדבר יישמר בסוד. הטכנאי המשיך במעשיו, משך את האישה לכיוונו ורמז לה רמיזות מיניות. נוסף על כך הציע לה הנאשם לקנות עבורה במתנה טלפון חדש ואמר לה "שיפנק אותה".

הנאשם, יוצג על ידי עו"ד גבריאל טרונישוילי, כפר במיוחס לו. הוא הכחיש את כל ההשתלשלות של הדברים שתוארה בכתב האישום לאחר שהנחה את המתלוננת לבדוק את המקרר. כך שנקודת המחלוקת הייתה ממוקדת למעשים המיניים שיוחסו לנאשם ואמירותיו לכאורה.

עו"ד גבריאל טרונישוילי

השופט איתן כהן קבע, בתום הליך משפטי ממושך ובחינת גרסת המתלוננת, "שאין בכוחה של גרסתה לבסס הרשעה ברף הנדרש בפלילים, אף לא בהצטרפותה לחיזוקים שונים שנמצאו לה". עדות המתלוננת היא עדות ישירה יחידה אולם אינה עדות יחידה בתיק שכן נמצאו לה חיזוקים בראיות נוספות. לדברי השופט, הוא מצא "בגרסת המתלוננת ליקויים מהותיים שבהצטרפותם יחדיו פוגמים פגימה ממשית במשקלה הראייתי ואינם מאפשרים לבסס עליה הרשעה". כמו כן, לדבריו, "גרסאות הנאשם ואחיינו מעמיקות את הספק שנפער בראיות ומחזקות אותו".

פער מהותי בנוגע ללב האירוע
על פי השופט, "בגרסת המתלוננת נמצא פער הנוגע ללב ליבו של האירוע – הצמדת איבר מינו הזקור של  הנאשם לאחוריה. מתוך ארבע פעמים שבהן מסרה את גרסתה במשטרה, רק בפעם השלישית סיפרה המתלוננת על פרט זה שהוא הקרדינלי והחמור ביותר מבין המעשים המיוחסים לנאשם. עם זאת יש לציין כי המתלוננת סיפרה כבר בגרסתה הראשונה שהנאשם נצמד אליה מאחור.

לטענת השופט, "הסבריה של המתלוננת לפער בגרסתה אינם קוהרנטיים ולא מצאתי בגרסתה הסבר עקבי אשר מבוסס על 'רעיון מסדר' אחד. האם השמיטה את עניין איבר המין בכוונת מכוון בשל פחדה מבעלה או אולי בשל תחושת חוסר נוחות לספר זאת בנוכחות חוקר שאינו ערבי, או אולי משום שלא הרגישה נוח לפרט אודות פרט רגיש שכזה. או שמא השמיטה פרט זה באופן בלתי מכוון בשל התרגשותה ותחושת ההלם שבה הייתה שרויה או משום שתיארה את הדברים באופן כללי בלבד". לאור כך, סבר השופט כי השמטת פרט כה מהותי ללא שיש בצידה הסבר משכנע, מחלישה את כוחה הראייתי של הגרסה ומעמידה אותה בחזקת אי אמינות.

בנוסף לכך, סנגורו של הנאשם הצביע על סתירות נוספות בגרסתה של המתלוננת, הנוגעות למיקום ידיו של הנאשם, היכן הרגישה את איבר מינו, סתירות בנוגע לבקשת הנאשם לסגור את התריס בבית, משך האירוע, שעת הגעת בעלה ודברים נוספים. אולם, השופט קבע כי לא מדובר בסתירות משמעותיות וניתנות להסבר בטבע האנושי, במגבלות הזיכרון האנושי. עם זאת, לדברי השופט, בהצטרפותן של סתירות אלה ליתר הקשיים שנמצאו בגרסת המתלוננת, תורמות הסתירות לתוצאה הסופית".

הנאשם עצמו, הכחיש כאמור כל מגע עם המתלוננת והכחיש כי אמר לה שייתן לה כסף. עוד ציין השופט כי "עדותו של האחיין שלפיה לא ראה ולא שמע את הדברים שלהם טוענת המתלוננת, מחזקת את הספקות העולים מגרסתה".

בסיומה של הכרעת הדין, ציין השופט כי "בית המשפט אינו בוחן כליות ולב, לא היה עד לאירוע, ואינו יכול לדעת בוודאות מה אירע בביתה של המתלוננת. כל שנאמר בהחלטה זו הוא אפוא שלא היה די בראיות שהובאו במשפט ובכללן גרסת המתלוננת על הקשיים שנמצאו בה, כדי להרשיע את הנאשם ברף הנדרש בפלילים". יחד עם זאת, השופט הבהיר כי "אין לקרוא אל תוך הכרעת דין זו מסקנה שלפיה שיקרה המתלוננת בעדותה או שלא ניתן היה לתת בה אמון. אדרבה, האמנתי למתלוננת שחוותה אירוע טראומתי והעידה על כך בבית המשפט".

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות