קחו נתונים: אישה שלקראת גיל חמישים מתחילה לגדל ולשווק מריחואנה באחד המחוזות הקשים של קליפורניה, מרסד. מכריזה על עצמה כנזירה, מייסדת מסדר אחיות, ומנהלת מאבק להפיכת חוות הקנאביס שלה לחוקית. תוסיפו לזה את העובדה שאחרי 17 שנות נישואין גילתה שבעלה כלל לא התגרש מאשתו הראשונה, ושגנב לה מיליון דולר.
עם נתוני פתיחה כאלה, לא ברור איך הצליח הבמאי רוב ראיין ליצור סרט כל כך משעמם. כי ראיין, בניגוד לתעוזה של האחות קייט, נושא הסרט שלו, מוסיף ומתבל את הסרט עם איש כמורה שמזכיר יותר מהכל את רבני מכינת עלי, ועם סוללת אנשי חוק ומתנגדי שימוש בקנאביס, שגם לאחר הלגליזציה בקליפורניה ממשיכים להתייחס לג'וינטים כאילו היו אבעבועות שחורות.
ככה נראה סרט של מי שמתעקש להביא את שני הצדדים. הבעד והנגד. העבריינים, ואנשי החוק. אישה לבושה בבגדי נזירה, וכנופיות הסמים ששולטות במחוז הבעייתי, שבזכות פוריות אדמתו הפך לזירת מלחמה על גידול קנאביס. והשחקנים האחרים, הכרישים, חברות התרופות למשל? לא אצל ראיין.
ולא שלא היה לו סיפור. שום דבר בשלושים שנותיה הראשונות של כריסטין מיוסין לא רמז על הפיכתה בשלב מסוים לאחות קייט. בגיל 28 היא התחתנה עם גארי, אהבת חייה, ילדה שלושה ילדים בשלוש שנים, סיימה תואר במנהל עסקים ועבדה בחברת ייעוץ השקעות. "חייתי את החלום האמריקני", הוא אומרת.
כריסטין היתה בטוחה שאין יותר טוב מזה, עד שנחת עליה הבום הראשון. אחרי 17 שנות נישואים גילתה במקרה שגרי, האב הנפלא שהפך לעקר בית, גנב ממנה מיליון דולר שהצליחו לחסוך. כך גם חשפה כי כלל לא טרח להתגרש מאשתו הראשונה.
היא עזבה ועברה להתגורר עם אחיה, שלמעשה היה זה שהעלה את הרעיון לגדל קנאביס. בקליפורניה אסור לגדל קנביס רפואי לשימוש מסחרי, אולם כל תושב יכול לגדל 12 צמחים לשימוש עצמי. השניים החלו לגדל, אולם שלוש שנים אחרי נזרקה מביתו לאחר שהתפרצה עליו כיוון שמכר בשוק השחור, בניגוד לתנאי שהציבה כשהחלו.
לבגידת הבעל והאח הצטרפה עכשיו המשפחה כולה, למעט ילדיה, שסירבה לעזור, והיא מצאה עצמה הומלסית. הסרט מתאר איך שיקמה את חייה ואיך הפכה מכריסטין לאחות קייט, עם מסדר שלם של אחיות לצידה, שכולן צורכות ומגדלות גראס.
אבל הסיפור האישי המרתק של האישה האמיצה הזו, ומלחמתה ברשויות, באנשי דת פנטים ובקהילה שלא יכולה לעכל שילוב של גלימה עם ג'וינט, הולך לאיבוד בשלל הכיוונים שהבמאי לוקח אליהם את הסרט. ל"אחיות העמק", כפי שהן קוראות לעצמן (בעוד הקהילה מכנה אותן "הנזירות קנאביס"), יש אג'נדה. הן מספקות מריחואנה גם למי שאינם יכולים לשלם. והן מסרבות למכור בשוק השחור. והן הופכות את הקנביס גם לשמנים ולקרמים לצרכים רפואיים. והן מותחות את גבולות החוק בקליפורניה. ומדברות על עזרה לזולת. וחמלה אנושית. וזה אפילו מופיע בסרט. אבל ככה, בקטנה, כאילו בשולי הדברים.
ראיונות יבשושיים עם שריף המחוז ואנשיו משולבים בילדיה שנחשפים באומץ ומספרים מה עבר עליהם, הם רק דוגמה לעריכה מבולבלת ולתהיה הגדולה, מה ראיין בעצם רצה להגיד. פעם זה סיפור אישי, פעם סיפור על חבורת נשים שאימצה דרך חיים אחרת, ופעם דיון בשאלת הלגליזציה. אולי שאכטה קטנה היתה עוזרת לו להתמקד.
ואחרי כל זה, עדיין, ולמרות המגרעות שבסרט, שווה לצפות בו ולו כדי להכיר מקרוב את האחות קייט, אישה אמיצה, חזקה, חכמה וסובלנית. אה, ומסטולית בכיף.
"הנזירות קנאביס", יום ראשון, 7.7, 22:00 ביס דוקו
