ההתערבות של בג"צ במהלך יום השבת בנוגע לאישור ההפגנה של תנועת "עומדים ביחד" נגד "מלחמת ישראל – איראן" הציתה הד ציבורי ותקשורתי רב (4 אפריל).
מצד אחד, חופש הביטוי, מעוגן בחוקי היסוד של מדינת ישראל, אין מחלוקת לגביו, ואין חשוב ממנו. מצד שני, נהלים קשוחים של פיקוד העורף, שלא אפשרו את אותה התקהלות אסורה.
השאלה העולה מהרעש שנוצר היא לא שאלה של ימין או שמאל, כפי שהתרגלנו לשאול, אלא האם אכן ההתערבות של בג"צ היתה מוצדקת, או כה נדרשת בזמן שאנו נלחמים מלחמת קיום?
העניינים הסתבכו מאחר ובג"צ קיבל את ההחלטה תוך חילול השבת, מה שחייב גם את השוטרים שהוזעקו למתחם ההפגנה לחלל את השבת, ולסכן את חייהם. שהרי על הנחיות פיקוד העורף כבר למדנו שהן מצילות חיים.
בזמן שכל אחת ואחד מאיתנו, מכל צד במפה, סופגים את דין המלחמה ונשמעים להוראות פיקוד העורף, עסקים קטנים וגדולים, הורים וילדים ללא מסגרות חינוכיות, אפילו אוהדי הספורט שהמשחקים שלהם נערכים ללא קהל ביציעים, האם לאחר כל זה הדבר החשוב ביותר היה להתערב באישור הפגנה?
אפילו דובר צה"ל הוציא הודעה בנדון, בזמן שאויבנו המרים, שמחו לאיד, על עצם קיומה של הפגנה זו.
ההיתר ל-600 איש, חלקם אנטי יהודים או אנטי ישראלים, לזעוק את זעקתם לסיום המלחמה, אינו מהווה 0.01% מזעקות של בני העם אשר לא נשמעות כבר שנים.
כשהתותחים רועמים
בעת חשובה זו התפקיד העיקרי של בג"צ הוא לא להפריד בין חלקי העם, אלא לשמור על פסיקה ארוכת שנים שלו עצמו, שפירשה את הביטוי המקורי "כשהתותחים רועמים, המוזות שותקות". מדובר בפסיקה עקבית שמגינה על עמדת המדינה בזמן ויכוחים על תפקוד מערכת המשפט והדמוקרטיה בזמן מלחמה.
בג"צ היה נוהג לצטט את הגרסה ההפוכה: "גם כשהתותחים רועמים, המשפט אינו שותק", כדי להדגיש כי שלטון החוק תקף גם בחירום ויש לשמור על הוראות הרשויות והפרדתן.
אלא שהביטוי "גם כשהתותחים רועמים" עומד כעת במרכז סערה ציבורית חדשה בעקבות ההחלטה האחרונה להתיר קיום הפגנות בתל אביב בעיצומה של לחימה, בניגוד להנחיות פיקוד העורף.
בג"צ הנוכחי בראשות השופט יצחק עמית חוטא בעיקרון החשוב ביותר במדינתנו, עיקרון הפרדת הרשויות.
עד שיושבי בית המשפט העליון המכובדים לא יסיקו מסקנה זו, מדינתנו תמשיך לזעוק, והאישורים יפוזרו לעבר המוקד הלא נכון.
אין חולק על חופש הביטוי, אבל האם הוא עולה על עקרון הפרדת הרשויות? אם תשאלו את העם, ממש לא.
ומה באשר לחופש הפולחן? באותה איבחה, בניגוד לחוק ותוך חילול שבת בג"צ פסק את אשר פסק, אבל המשיך להגביל יהודים שרוצים לעלות לביתם – הכותל, באחד משלושת הרגלים תוך פגיעה ביהדותם.
מההחלטה של בג"צ עולה שוב רוח אנטי יהודית בולטת שנוגדת כל היגיון ומהווה הפיכה שיפוטית מול החוק הממשלה והכנסת, ומול בית משפט העליון עצמו בפסיקותיו הקודמות, מה שמקדם את המשבר החוקתי שבפתח.
אין הבדל בין בני ברק, הבימה, או הכותל המערבי מבחינת הנחיות פיקוד העורף, למעט זה שהנשיא עמית הצליח גם לעשות חילול שבת, גם לסכן את המפגינים והשוטרים וגם לפגוע ביהודים שומרי המסורת.
בבג"צ 5658/23 נקבע כי "ההיסטוריה החוקתית של מדינת ישראל היא יוצאת דופן ובלתי שגרתית. ההבטחה לכונן חוקה למדינה – הבטחה שנכללה מפורשות בהכרזת העצמאות – טרם מומשה גם בחלוף למעלה מ-75 שנים.
תחת זאת, החליטה הכנסת לגבש את חוקתנו "פרקים פרקים" בדרך של חקיקת חוקי יסוד.
בעניין בנק המזרחי עמד בית המשפט על כך שחוקי יסוד אלה הם נורמות חוקתיות, המצויות בפסגת הפירמידה הנורמטיבית. עם זאת, באותו עניין נותרו שתי שאלות שלא הוכרעו. האחת נוגעת למקרה שבו הכנסת תעשה שימוש לרעה בכותרת "חוק יסוד"; והשנייה נוגעת למצב שבו הכנסת תחרוג מסמכותה המכוננת.
פסיקה זו מחזירה אותנו לשאלה ברישא – מה קורה כאשר בג"צ עושה שימוש לרעה בסמכותו? חורג מסמכותו ועושה שימוש לרעה בחוק.
בג"צ, שמעמדו הציבורי מעורער גם ככה, לא קיבל את חוות דעת פיקוד העורף ושינה את מתווה התפילה בכותל מ-50 מתפללים ל-150.
האם התערבות בג"צ היתה כה נדרשת בזמן שאנו נלחמים את מלחמת הקיום שלנו? לא רק שהיא לא נדרשת אלא היא מנוגדת לחוק.
הנימוק שנתן בג"צ, בכל הכבוד, היה פתטי. השופטים נימקו זאת בצורך למנוע "פייק ניוז" בנוגע לאיסורי התכנסות ובשמירה על זכויות יסוד גם בעת חירום.
מבחינתם, שמירה על זכויות יסוד אינה מתייחסת למי שנמצא "במילייה" שלהם, ארגוני שמאל רדיקליים או אפילו נוחבות שבג"צ נתן להם זכות עמידה במדינה יהודית ודמוקרטית.
אבל מה באשר להגנה מפני פגיעת טילים או הגנה על זכויות יהודים בארצם, כולל הזכות להתפלל בכותל בשלושת הרגלים?
לא בכדי המשטרה יצאה בהודעה חריגה דרך הדוברות הרשמית לפיה בג"צ לא אמר אמת בהחלטתו, הבג"צ לא ביקש מתווה הפעלה מהמשטרה (אלא מפיקוד העורף) ובהחלטה צויין שלא קיבלו תגובה מהמשטרה.
לא בכדי גם פיקוד העורף בא בביקורת קשה על ההחלטה, בעוד שפיקוד העורף הגביל את ההתקהלות במתחם הבימה ל-150 איש מטעמי ביטחון, בג"צ הורה למדינה לגבש מתווה שיאפשר את המחאה בהיקף נרחב יותר, תוך סיכון חיים.
לא בכדי בציבור התקבלו תגובות חריפות: הפסיקה גררה מתקפה חסרת תקדים מצד גורמים בקואליציה ומנהיגי ציבור, לרבות תלונה לנציבות הביקורת על השופטים.
הרב יצחק יוסף תקף בחריפות את השופטים על הפסיקה בשבת ועל עצם ההחלטה, ואף התבטא במילים קשות ביותר נגדם (מהן חזר בו לאחר מכן).
ראש הממשלה ושרים ביקרו את ההחלטה וטענו כי היא פוגעת בביטחון ובזכויות אחרות, כמו חופש התפילה (תוך השוואה למגבלות שניתנו בכותל).
ואילו אני רק רוצה להזכיר, שבשעת מלחמה כשהתותחים רועמים, על בג"צ לשמור על ערכי מדינת ישראל לא רק בצורה המעוותת שהוא תופס אותם בשנת 2026, כמדינה דמוקרטית בלבד, אלא גם על ערכיה כמדינה יהודית – שאחרת לבג"צ עצמו אין זכות קיום, שכן הוא יונק את ערכיו וסמכויותיו מהמדינה וממגילת העצמאות שלה.
הכותב הוא בעלים של חברת עורכי הדין "אייל בסרגליק משרד עורכי דין", מומחה למשפט פלילי, צווארון לבן צבאי וחוקתי, יו"ר הפורום הפלילי הארצי של לשכת עורכי הדין, ומנוי באינדקס עורכי הדין של "פוסטה"
