13 שנים אחרי שחרורו של י' מצה"ל, משרד הביטחון הכיר באחריות מלאה למחלת הסכיזופרניה שפרצה כתוצאה משירותו הצבאי וממחדלי גורמי בריאות הנפש בצה"ל.
הכרת אגף השיקום באחריות צה"ל לגרימת המחלה של י' הגיעה לאחר מאבק משפטי ארוך, בעקבות ערעור שהגיש באמצעות עו"ד רן כהן רוכברגר על החלטת קצין התגמולים.
אגף השיקום נטל תחילה אחריות חלקית של 50 אחוז לנכות הנפשית של י' והכיר בתרומת הצבא רק להחמרת המחלה. בעקבות הערעור, תוקנה ההחלטה ומשרד הביטחון נטל אחריות מלאה לגרימת המחלה והתפרצותה.
י' התגייס לצה"ל ב-2009, והפרופיל הבריאותי שנקבע לו עם גיוסו היה 97. לצד זאת נקבעו לו "קשיי הסתגלות" אולם לאחר טירונות בחוות השומר שובץ בקורס חשמלאי רכב, ואחריו הוצב ביחידה קרבית – גדוד "ניצן" של חיל האיסוף הקרבי במחנה עופר באזור רמאללה, בתנאי בסיס סגור.
תקופה קצרה לאחר שיבוצו בגדוד התלונן י' בפני רופא היחידה על חרדות ממקום השירות, על חשש לחייו בשעות החשיכה ופחד מביצוע משימות שמירה עקב הקירבה לכפרים עוינים. י' סיפר לרופא כי סבל גם מאירועי בריחת שתן בלילה.
למרות שתיאר תסמינים המעידים על מצוקה נפשית, החייל נשלח למנוחה בביתו למשך ארבעה ימים, אך לא הופנה לטיפול קצין בריאות נפש (קב"ן).
לאחר מספר חודשים, כשנבדק על ידי פסיכיאטר צבאי, סבר זה כי מדובר בבקשה שגרתית לשינוי שיבוץ, התעלם מבריחת השתן ממנה סבל י' במשך חמישה חודשים, והפנה אותו לטיפול קצינת תנאי שירות (ת"ש).
קשייו של י' הלכו והחמירו. רק לאחר חודשים של מצוקה חריפה, הוא קיבל מענה חלקי והועבר לתנאי שירות של "יומיות". במסגרת זו היה עליו לנסוע מדי יום מביתו שבראשון לציון למחנה עופר בואכה רמאללה. נסיעות תכופות אלו לא היטיבו עם מצבו, והוא אף הביע רצון אובדני.
לאחר מכן נשלח לשיבוץ מחדש במפקדת זרוע היבשה במחנה קסטינה.
גם לאחר שינוי השיבוץ המשיך י' לסבול ופנה פעם נוספת לקב"ן עקב תופעת בריחת שתן, אך לא הופנה לטיפול נפשי. מצוקתו לא טופלה, ולבסוף החייל נפקד משירות למשך חודשיים. בסיומה של ההיעדרות, הוא נעצר ונכלא בכלא הצבאי, עם הכתמה ברישום פלילי ואחריה שחרור מהשירות עקב "אי התאמה בגין התנהגות רעה וחמורה".
שירותו של י' נמשך כשנה ו-11 חודשים. לאחר השירות, מצבו המשיך להידרדר, ולאחר כארבע שנים הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה פרנואידית, והוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי.
באגף השיקום של משרד הביטחון דחו את הבקשה להכיר בשירות כגורם לפריצת המחלה, ועקב כך להכיר ב-י' כנכה צה"ל באופן מלא. קצין התגמולים קבע כי מחלת הסכיזופרניה של י' קדמה לשירות כמחלה חבויה, והחמירה במהלכו. על כן, משרד הביטחון הכיר באחריות של 50 אחוז בלבד בקביעת התגמולים בגין המחלה.
באמצעות עו"ד כהן רוכברגר הגיש י' ערעור על החלטת קצין התגמולים לוועדת הערעורים בבית משפט השלום בתל אביב.
בערעור נטען כי החלטת משרד הביטחון שגויה, וקיים קשר סיבתי ישיר בין רשלנותם של גורמי הצבא בשיבוץ החייל בתפקידו וביחידה בה שירת, יחד עם רשלנות גורמי בריאות הנפש בטיפול במערער במהלך שירותו, לבין מצבו הרפואי.
עו"ד כהן רוכברגר ציין בערעור: "בעקבות השירות והצבתו ביחידה שבה הוצב – סבל המערער ממצוקה נפשית חמורה, שגרמה לחרדות קשות, פחדים ותופעות לוואי פיזיולוגיות כגון בריחת שתן. על פי המסמכים הרפואיים, המערער היה בריא בעת גיוסו אך בהמשך שידר אותות מצוקה רבים, שניתן היה לאבחנם כפרודרום – תסמינים מוקדמים של התפתחות מחלה, ולו היו אלה נבדקים ומטופלים כראוי, סביר כי המחלה היתה מאובחנת כבר במהלך השירות".
עו"ד כהן רוכברגר, לשעבר הסנגור הצבאי הראשי, הוסיף והדגיש כי "שיבוצו של המערער ביחידה לוחמת, בתנאי בסיס סגור, בסמיכות גבוהה לרמאללה, מקום בו ניתן לשמוע את קולות המואזין מדי לילה, בזמן שהמערער מבצע תורנויות שמירה בגפו, מהווים תנאי שירות מאתגרים לכל חייל…. לגורמי הגיוס ומשאבי האנוש רשלנות גבוהה בגיוסו ובשיבוצו של י', כאשר היה ידוע להם על קשייו, בגינם סיים תשע שנות לימוד בלבד… בחינה מעמיקה היתה צריכה להביא את גורמי הצבא להבנה כי שירות מכביד עלול בסבירות גבוהה להחמיר את מצבו ולהביא לשבירת ה'גולגולת הדקה' שלו מבחינה נפשית".
עו"ד כהן רוכברגר ציין: "מפקדיו של המערער סברו כנראה שפניותיו הרבות לגורמי הרפואה ובריאות הנפש נועדו להביא להקלה בתנאי שירותו, מתוך רצון של המערער להתחמק משירות משמעותי, ולא נתנו דעתם לכך שהמערער סבל ממצוקה נפשית קשה שהתבטאה בתסמינים פיזיולוגים רבים".
בערעור צוין גם המחדל המקצועי של גורמי בריאות הנפש בצה"ל: "חרף פניותיו החוזרות ונשנות לגורמי הרפואה, י' מעולם לא נבדק בדיקה פסיכיאטרית הולמת. במשך למעלה משנה הוא חזר ופנה לקב"ן לסייע לו בטיפול בהרטבת לילה – אך סיוע וסעד לא קיבל. מהתיעוד הרפואי עולה כי הקב"ן המליץ לשקול הפנייתו לאורולוג, כאילו מדובר בבעיה פיזיולוגית המנותקת מהקשיים הנפשיים… בין התסמינים עליהם דיווח היו תיאור של חרדות מבני מיעוטים, קושי לבצע שמירות, קושי לשאת נשק, קשיי שינה, אובדנות, חלומות בעתה, אנשים המדברים עליו, דופק מואץ, בחילות והקאות, טשטוש ראייה, דיכאון, מצב רוח ירוד…
"התעלמות המפקדים והתנכרותם למצוקה הברורה שהביע היא מקוממת ומצערת ביותר", הודגש. "היא מגלמת גם אי קיום של מחויבות בסיסית של המפקדים להטות אוזן למצוקה ולהתאים בזמן אמת את תנאי השירות של הפקוד לכאלה שהוא מסוגל לעמוד בהם. חייב להינתן למחדל קשה זה המשקל המתאים בקביעת הקשר הסיבתי בין תנאי השירות להתפרצות המחלה…".
"ייקשה להאמין", הוסיף עו"ד כהן רוכברגר, "אך במשך כל תקופת שירותו מפקדיו, רופאיו וגורמי בריאות הנפש שפגשו את המערער, לא השכילו להבין כי מצוקותיו אמיתיות, לא הפנו אותו לטיפול פסיכיאטרי ואף הגדילו לעשות ופטרו אותו מהשירות הצבאי בבושת פנים, לאחר שלכאורה המערער נכשל ב'התנהגות רעה וחמורה', וזאת כאשר ברור שהוא נפלט מהצבא כשהוא חבול נפשית".
עו"ד כהן רוכברגר ציטט פסיקה קודמת כי "חייל שמחלה נחבאת בגופו לעת גיוסו, והמחלה מתפרצת בעת השירות ובשל אירוע הקשור בשירות, רואים במחלה כאילו נגרמה בשלמותה עקב השירות".
בעקבות הגשת הערעור, גורמי המקצוע באגף השיקום עיינו מחדש בהחלטתם – והודיעו לבית המשפט כי הם חוזרים בהם מהחלטתם הקודמת, ועתה מכירים בכך שהמחלה הנפשית של י' פרצה עקב שירותו, ומכאן שהתגמולים של משרד הביטחון יתנו מענה מלא למחלתו של י' והערעור התקבל.
