קו ההגנה של אביעד משה נגד שירה איסקוב

שעה ארוכה הקליט אביעד משה במכשיר הטלפון שלו, בערב ראש השנה, את חילופי הדברים הסוערים, העלבונות והעימות המילולי עם שירה איסקוב, אשתו.

לדבריו, החליט לפתוח את מכשיר ההקלטה "כדי להגן על עצמו מהפרובוקציות של שירה". אבל ההקלטה נמשכה ותיעדה, מבלי שהוא חדל, שבע דקות של תקיפה – שהתחילה בארבע דקות של חבטות מערוך שבאמצעותו הלם בראשה ובגופה. יותר ממאה מכות באמצעות המערוך שבאמצעותו הכינה שירה קודם לכן חלות במטבח, ערב החג, וכל חבטה ומכה נשמעת בהקלטה. לאחר מכן, אביעד אחז בסכין מטבח משוננת, ודקר את שירה 25 דקירות בראש בצוואר ובחזה. כל אותה עת, נשמעת בהקלטה אשר בית המשפט אסר לפרסם תחינות וקריאות של שירה, ובעיקר צרחות אימים של הילד של בני הזוג, בן שנה ועשרה חודשים, שחוזה מקרוב בהתקפה האכזרית של אביו על אמו. הילד היה כל כך קרוב שהתבוסס בדם האם.

"לא הבנתי מה אני עושה. לא הייתה לי כוונה להרוג", טען אביעד משה בעדות שנתן בבית המשפט בחודש שעבר. "בטח שאם הייתי מודע ואם הייתה לי כוונה לרצוח, לא הייתי שם קלטת. בן אדם מודע יכול לשים קלטת לעצמו?".

המשפט שהסעיר את המדינה מתנהל באופן מזורז, מאחר שההגנה אינה חולקת על עיקרי העובדות. אביעד משה הכה את שירה במערוך ודקר אותה בפלג גופה העליון דקירות רבות. בין לבין אחז בה בתנועת חניקה, וכמעט הכל מתועד, בין בהקלטות קול שהוא עצמו ביצע, בין בעדויות השכנים ששמעו את זעקות הילד, אצו לבית משפחת משה וחזו בעיניהם בחלק האחרון של הדקירות, לאחר שהרימו בכוח תריס חיצוני בחלון. כאשר השכנים הלמו בדלת, אביעד משה חדל לכמה שניות, ויצא אליהם – בפרץ של בלבול ואובדן עשתונות – עם סכין בידו האחת והמערוך המגואל בדם בידו האחרת, ודרש שיסתלקו.

משפט מהיר
אביעד משה לא מכחיש את המעשים, ולפיכך המחלוקת בתיק היא על כוונתו להמית את שירה, כטענת התביעה, ועל סעיפי האישום, ובראשם ניסיון רצח, וכן גרימת חבלה חמורה והתעללות בקטין, עקב האדישות שגילה משה לכאורה לסבל בנו האחוז אימה, ואי הרחקתו מהזירה.
מטבע הדברים, עם הפרופיל הציבורי-תקשורתי הגבוה שניתן למעשה האלימות האכזרי, והאמפתיה הקולקטיבית לשירה – שהדליקה את משואת ערב יום העצמאות עם שכנתה עדי גוזי – זהו תיק קשה במיוחד לניהול עבור ההגנה.

נוכח המחלוקת העובדתית המצומצמת, שירה היתה עדת התביעה היחידה שהעידה בתיק, ואביעד עד ההגנה היחיד. כעת המשפט נמצא כבר בשלבי סיכום. הסנגורים של משה הם עורכי הדין המנוסים אלון דוידוב ואהרון רוזה, שגויסו על ידי הסנגוריה הציבורית לתיק המורכב, ובחודש הבא יציגו את סיכומי ההגנה לשופטים יעל רז-לוי (ראש הרכב), גילת שלו ואהרון משניות.

הטענה המשפטית המרכזית של ההגנה תוקפת את עבירת ניסיון הרצח, וכופרת בכך ש"גמלה בלבו" ההחלטה להמית את אשתו. "נבקש לקבוע בהכרעת הדין כי הוא איבד עשתונות ונכנס לאמוק, בעקבות התגרות ממשית של שירה כלפיו", אומר עו"ד דוידוב בשיחה עם אתר "פוסטה" על קו ההגנה בתיק, המתנהל גם כ"משפט ציבורי".

בני הזוג היו נשואים שנתיים וחצי. יחסיהם היו מעורערים תקופה ארוכה, הגם ששירה נכנסה להריון שני. שבועיים לפני האירוע היתה לשירה הפלה טבעית. בצל הטראומה, שירה האשימה את אביעד כי בגלל התנהגותו הפילה את העובר.

עו"ד דוידוב חקר נגדית את שירה על ווטסאפים והקלטות של השיחות שלהם: "שומעים אותך פעם אחרי פעם, את מטיחה באביעד שהוא 'רוצח, שרצח את העובר'. כתבת לו: 'את העונש שלך קיבלת… ולצערי, נענשתי ביחד איתך'".
שירה: "הוא גרם לי לבכי וסטרס במהלך ההריון".

עו"ד דוידוב: "במסרוני ווטסאפ ביום שלפני האירוע ובהקלטות, שירה מטיחה מילים קשות וגידופים באביעד וגם בבני משפחתו ואחיותיו איתם היא מסוכסכת תקופה ארוכה. ערב החג, הכל מתפוצץ לקראת ערב כאשר שירה מודיעה לו שהיא לוקחת את הילד – הבן שלהם בן השנה ועשרה חודשים, ונוסעת ממצפה רמון לכרמיאל, אל ההורים שלה. כשהוא מבקש ממנה להשאיר את הילד בבית, היא אומרת ש"יהיה לו אבא אחר".

"תקום ותודה כמו גבר"
"רציתי לפתוח בהתנצלות. אני מבין ששירה לא כאן. אני מצטער ומביע את כל החרטה", אמר משה בעדותו.
על השבועיים שעברו בין ההפלה לערב החג הגורלי סיפר הנאשם: "במהלך שבועיים ללא הפסקה היא הטיחה בי האשמות, קללות ונאצות. דפוס קבוע… ניבולי פה של שעות. במריבות היא מקללת את המשפחה שלי כ'שטן', מכה אותי מילולית בלי הפסק".

בערב ראש השנה היתה שוב מריבה קשה. "חזרתי מקניות, שירה עוד פעם תקפה אותי (מילולית). בשלב מסוים היא זרקה עליי קופסה של צבעים". מהשלב הזה, לטענת אביעד, הוא החליט להקליט את חילופי הדברים כדי להגן על עצמו כי לטענתו היה מקרה קודם, שנה לפני, ש"שירה הרימה עליי יד, התקשרה למשטרה, וטענה שאני תוקף אותה". המקרה הראשון שהחל בתלונות הדדיות, נגמר בסגירת התיק ובשלום בית זמני.

כל זאת, עד העימות האחרון, ובתחילתו שירה התקשרה לאמא שלה, וסיפרה לה שאביעד הפיל אותה אל הרצפה. מאידך, שירה אינה מכחישה שהיא "כיבדה" את בעלה בסטירה, ככל שחילופי ההאשמות ביניהם הסלימו.
"היא סטרה לי פעמיים, אחזתי אותה ואמרתי לה תירגעי", תיאר אביעד. "היא התחילה לארוז תיקים וצעצועים והודיעה שהיא נוסעת עם הילד לעשות החג אצל ההורים שלה. דרשתי שהילד יישאר בבית, היא אמרה לי: 'אתה לא תהיה האבא שלו, יהיה לו אבא אחר'.
"ניסיתי למנוע ממנה לצאת. הסברתי לה שאנחנו בסגר (קורונה), שהנסיעה לצפון תיקח שלוש שעות. חסמתי אותה בדלת. משם איבדתי את זה… האיומים שהיא תיקח לי את הילד, להגיד לי שאני לא אהיה אבא של הבן שלי, שהוא יכיר אבא אחר… זה ריסק אותי".

השופטת יעל רז לוי: "אתה אומר 'איבדתי את זה', מה זה אומר? אם לא גמלה בליבך החלטה להמית, אז מה כן? מה עבר לך בראש?".
הנאשם: "אין לי יכולת להסביר… אני לא יודע מה השתלט עליי, פרץ רגשות… לא תכננתי את זה. הלוואי ולעצמי הייתי יכול להסביר את זה".

בחקירה הנגדית, התובעת מפרקליטות מחוז דרום, עו"ד מורן גז, הקניטה אותו: "אתה מתנצל, ומאשים את אשתך, שהיתה בין חיים למוות, במה שקרה… תקום ותודה כמו גבר".

השופטת רז לוי נזפה: "אני גם לא יודעת מה זה 'כמו גבר'. לא הבנתי את זה".

התובעת: "כמו בן אדם שלוקח אחריות למעשים שלו".

השופטת: "זה משהו אחר, לא קשור למגדר".

אביעד: "אני לוקח אחריות… במספר רגעים איבדתי את החיים שלי".

הנאשם נשאל מדוע הכה במערוך ודקר לעיני הילד בן השנתיים, את אמו, כאשר הילד אחוז פלצות וממרר בבכי רם.

אביעד: "הלוואי שהייתי מרחיק אותו, שם אותו בחדר, אם הייתי יודע מה אני עושה".

בתגובה לדבריו, השופטים העירו כי אין בטענות ההגנה טענה לאי שפיות, וקשה להבין את טענתו כי "לא ידע מה הוא עושה" (יצוין כי בשלב החקירה משה סירב לשתף פעולה בבדיקה פסיכיאטרית, וממילא אין לו עבר או אבחון קודם). בתגובה הוא חזר ואמר כי איבד שליטה, אך לא עד כוונה להמית, וכאשר חדל לבסוף שירה היתה בהכרה.

דבר ההגנה
עו"ד דוידוב: "בתיק עומדות להכרעה כמה סוגיות משפטיות. למרות שהנאשם תקף תקיפה חמורה, לא הוכחה הכוונה להמית, וההגנה תבקש לזכות את הנאשם מעבירת ניסיון רצח ולהרשיע אותו בגרימת חבלה חמורה. לחלופין, אם בית המשפט ירשיע בניסיון רצח, אנו נטען כי אין מקום להרשיע בעבירה חופפת של גרימת חבלה ובכפל עבירות פסול".
לדברי עו"ד דוידוב, ההגנה שמה דגש בניהול ההוכחות על טענת ההתגרות המקדימה כנסיבה לקולא: "אין ספק ששירה איסקוב עברה גהינום. יחד עם זאת אנו טוענים כי האלימות הוורבלית מילולית מצידה, העולה מהקלטות והודעות ווטסאפ, קשה מנשוא. לאחר שעברה הפלה טבעית, המתלוננת בחרה להאשים את הנאשם ואחותו בגרימת ההפלה, תוך שמתגרה מעליבה ומשפילה את הנאשם בכל דרך אפשרית: באמירות בפניו, בהודעות ובאי מיילים, מילות גנאי והטחות שאחותו וחברתה הטילו עליה כישוף שחור שגרם למות העובר… המתלוננת סוטרת לנאשם בפניו, הודיעה כי תתגרש ותיקח ממנו את הילד…".
הנאשם מכחיש כי לחש לה במהלך התקיפה "תמותי כבר", כפי שנטען בכתב האישום.

ההגנה תבקש לזכות את הנאשם מהעבירה החמורה הנוספת של התעללות בקטין, שצורפה לאישומים באופן תקדימי: "אין תקדים בהיסטוריה המשפטית לאישום של התעללות בקטין או חסר ישע, רק מפני עצם נוכחותו בזירה, מבלי שנעברה עבירה אקטיבית כנגד הקטין", אומר עו"ד דוידוב, "מעולם לא הואשם אדם בישראל, קל וחומר לא הורשע בעבירה בנסיבות דומות".
יצוין בהקשר זה כי השוטר אמיר רז העומד לדין על רצח אשתו דיאנה ז"ל, נאשם גם בהתעללות בילדיו, אך שם מדובר בנסיבות שונות: כבילת שלושה ילדיהם הקטנים לכיסאות וירי בראש האימא לנגד עיניהם.