סכסוך בין שתי משפחות מהיישוב רהט שבדרום הגיע לכדי אלימות קשה ולאירוע בו בן לאחת המשפחות הותקף באורח קשה על ידי מספר אנשים, ביניהם אחד מבני המשפחה היריבה. כך טענה פרקליטות מחוז דרום בכתב אישום שהגישה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. אלא שבעקבות מחדלי חקירה של המשטרה, ובשל סיבות נוספות, הנאשם בתקיפה החמורה זוכה מחמת הספק, תוך שהשופטת גילת שלו מתחה ביקורת על המשטרה.
 |
 |
| עו"ד יוסי לין | השופטת גילת שלו |
נגד פרס אבו גאמע הוגש כתב אישום שייחס לו עבירות חמורות, ובין היתר קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה. לפי כתב האישום, על רקע סכסוך קרקעות בין משפחתו של אבו גאמע לבין משפחה אחרת , הוא קשר קשר עם אחרים לתקוף את י"ע, אחד מבני המשפחה היריבה. בכתב האישום נטען, כי ב-25 באוקטובר 2013 בשעת בוקר מוקדמת, בעת ש-י"ע נסע ברכבו והגיע לכיכר היציאה משכונה 5 ברהט, אבו גאמע הגיח לעברו עם רכב, התנגש בחלקו הימני קדמי וגרם לו לעצור. אבו גאמע, טענה הפרקליטות, יצא מהרכב כשהוא אוחז באלת עץ, ניפץ את חלון הנהג ברכבו של י"ע והחל להכותו. במקביל הגיעו שישה אחרים עם אלות ופטיש, ותקפו אף הם את י"ע, יחד עם אבו גאמע – כך לפי כתב האישום, בו צוין כי י"ע פונה לבית החולים סורוקה בניידת טיפול נמרץ – לאחר שאבו גאמע והאחרים עזבו את המקום – כשהוא סובל משברים ופצעים בחלקים שונים בגופו.
אבו גאמע כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען באמצעות סנגורו, עו"ד יוסי לין, כי בעת האירוע הנטען, הוא בכלל היה בבית חברו. עו"ד לין הצביע גם על בעיות ראייתיות וגרסאות סותרות של י"ע, ובין היתר נטען כי ביקש להפליל את אבו גאמע בכל מחיר בעקבות הסכסוך בין המשפחות.
התביעה, לעומת זאת, ביקשה להאמין ל-י"ע כעד הראייה היחיד בתיק, למרות שבמהלך המשפט ביקשה להכריז עליו עד עוין, עקב שינוי גרסאות מצדו. השופטת שלו ציינה בהכרעת הדין, כי אין מניעה לבסס הרשעה על עדות יחידה, אלא שאז על בית המשפט מוטלת "חובת האזהרה העצמית". "בכל הנוגע לזיהוי הנאשם כאחד התוקפים קיימות בעיות ממשיות וסתירות בעדות המתלונן…", ציינה השופטת והוסיפה כי החלטתה לזכות את אבו גאמע התקבלה גם "עקב חישש לזיהום החקירה ולאור מחדלי חקירה משמעותיים של היחידה החוקרת". היא ציינה כי המשטרה לא הציגה חיזוקים לגרסאותיו של המתלונן, ולכן היא (השופטת) אינה יכולה להעדיף גרסה אחת על האחרת.
השופטת סיכמה את החלטתה כי "לאור בעיות רבות בגרסת המתלונן, העלאת שמו של הנאשם לראשונה רק לאחר שפגש באחיו (של המתלונן, א"ז), שינוי הגרסאות והעלאת טענות קשות רבות ובלתי מבוססות בבית המשפט, והחשש לתיאום גרסאות ולזיהום החקירה, לא ניתן לסמוך על עדותו בכל הנוגע לזיהוי הנאשם לצורך הרשעה". השופטת הוסיפה וציינה כי מחדלי החקירה הרבים הביאו בין היתר לפגיעה ביכולתו של אבו גאמע להתגונן, וגם לא אפשרו לבית המשפט לבחון את אמינות דבריו".
