סבתה של ילדה כבת חמש (מצד אמה) הגישה לבית המשפט בקשה לצו הגנה, בטענה שהסבא (מצד האב), קצין משטרה, פגע מינית בנכדה.
לטענת הסבתא, הסב "מבצע וביצע" מעשים פדופיליים בנכדתו. בבקשה נטען כי בימים שבהם נמצאת הילדה בחזקת אביה, כאשר הוא עובד היא ישנה בבית הסב. על כן ביקשה למנוע המשך פגיעה בילדה בביתו. זאת כאשר קיימת החלטה לפיה חלוקת זמני השהות בין הורי הילדה הוא שוויוני.
הסבתא טענה עוד, כי הואיל והסב משרת במשטרה, התלונה שהוגשה נגדו הועברה למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). היא הוסיפה כי הודיעו לה ממח"ש שהראיות אינן מספיקות להגשת כתב אישום ולהרשעה.
בדיון במעמד צד אחד טענה הסבתא שהפגיעה הנטענת אירעה בבית מלון לפני תשעה חודשים. היא שיערה שהסב נרתע במידת מה בשל החקירה במח"ש ולכן לא פנתה לבית המשפט סמוך לאירוע. לטענתה, פנייתה לבית המשפט רק לאחרונה נעשתה לאחר שנכדתה סיפרה לה שבוע לפני כן כי סבה שב וביצע בה מעשה מגונה לאחר שהחזיר אותה מהקייטנה.
בתום דיון במעמד צד אחד, השופט פליקס גורודצקי אסר על הסב ליצור קשר עם הילדה ולפגוע בה בדרך כלשהי.
מספר ימים חלפו, ובדיון במעמד שני הצדדים נכחה גם אמה של הקטינה ואף נחקרה בנושאים הקשורים לבקשה. השאלה מדוע לא הגישה את הבקשה בעצמה – נותרה ללא מענה.
במסגרת בירור הטענות הוזכר שהסבתא הגישה מספר חודשים קודם לכן בקשה לצו הגנה נגד הסב בניגוד לרצונה של בתה, והעלתה טענות כמעט זהות על מעשים שנעשו לכאורה במהלך שנה וחצי. גם אז נטען שמדובר בבקשה בהולה והנימוק לכך היה שלמחרת היום אמורה היתה הילדה להגיע למשמורת האב. אלא שבתום הדיון שהיה במעמד צד אחד, הסבתא חזרה בה וביקשה למחוק את הבקשה שהגישה.
הסבא, באמצעות עו"ד אסי סגל, הכחיש את הטענות מכל וכל וטען שהבקשה לצו הגנה היא חלק ממסכת רדיפה הרסנית שמנהלת אמה של נכדתו נגד בנו. עו"ד סגל הפנה לפער הזמנים שבין שמיעת התלונה לכאורה מפי הילדה ועד הפנייה לבית המשפט, ולכך שהסבתא הביאה את הילדה לבית הסב לאחר ששמעה לטענתה את דברי הקטינה. לדבריו, הסבתא בדתה אירוע מהזמן האחרון שכלל לא התרחש, והכל כדי להיכנס לאמות המידה הדרושות בחוק למניעת אלימות במשפחה, כאשר המטרה שלה היא לשנות את הסדרי המשמורת.
במסגרת דיון החקירות התברר שביום האירוע הנטען, אבי הילדה ולא הסב הוא זה שהוציא אותה מהקייטנה. כמו כן, עובדת סוציאלית שכבר העידה בתיק המשמורת לפני למעלה משנתיים, הביעה את דעתה המקצועית לפיה מעורבות הסבתא בחיי ההורים היא מעורבות שלילית, כשהיא מלבה את הסכסוך והתנהלותה מעלה חשש לניכור הורי.
"דברים אלה תואמים אף את התרשמותי", ציין השופט שלמה אלבז בפסק הדין (25 אוגוסט).
השופט הוסיף: "רוב השאלות עליהן נחקרו הסב ואבי הקטינה במהלך החקירה הנגדית לא עסקו בטענה לפגיעה מינית ולא עלה בידי המבקשת לערער בצורה כלשהי את עמדתם שמדובר בטענות שקריות וחסרות בסיס. הגשת בקשות לצו הגנה בטענה של פגיעה מינית בקטינים הפכה מזה מספר שנים חיזיון נפרץ במדינתנו ויש הרואים בה 'נשק יום הדין', המשנה את כל כללי המשחק במאבקים בין בני זוג. העלאת טענה שכזו מטילה צל כבר על מי שהטענה נטענת כלפיו. במקרה דנן עשתה המבקשת שימוש חוזר בנשק זה והוא מצטרף לטענות ולתלונות קודמות אשר הועלו בעבר ואשר נדחו".
השופט אלבז ציין עוד, כי על מנת לשכנע את בית המשפט שאכן בוצעה פגיעה מינית כלפי קטין, יש צורך בהבאת ראיות ברמת הוכחה גבוהה ולא ניתן להסתפק בהעלאת טענה בעלמא שילדה אמרה לסבתא אמירה מסוימת. הוא קבע שבמקרה הזה עדות הסבתא לא היתה קוהרנטית ואף הסבתא עצמה העידה שיתכן שמשהו במועדים אינו מתיישב אצלה.
התוצאה: בקשת הסבתא נדחתה והצו שניתן במעמד צד אחד בוטל, תוך חיוב הסבתא בהוצאות בסך 6,500 שקל.
ממשרדו של עו"ד סגל נמסר בתגובה: "סבתה של הקטינה, מצד האם, בשיתוף פעולה נואל עם האם, הגישה בקשה לצו הגנה בטענה מרושעת שסבה של הקטינה, מצד האב, פגע מינית בקטינה בת החמש. אלא מה, שהבקשה הוגשה באיחור ניכר, ללא שקדמה לבקשה תלונה במשטרה, וכאשר סתירות למכביר שזורות בגרסאות האם ואימה. בית המשפט הרחיק את מרשנו במעמד צד אחד, אולם לאחר חשיפת נתיב הרשע עליו היו אמונות האם ואימה, וכן חשיפת המציאות כהווייתה, בדיון במעמד הצדדים, הורה בית המשפט על דחיית הבקשה וחיוב בהוצאות. עתה כל שנותר הוא להעביר את ההחלטה לטיפול הפרקליטות, לטובת פתיחה בהליך פלילי והגשת תביעה נזיקית בגין פתיחה בהליך נפל – עוולת הנגישה".
* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"
