ילדה בת 16, בת יחידה, הקרועה בקונפליקט ובהליך משפטי של שנים בין הוריה, ניתקה קשר מאמה שגידלה אותה. האם שבורת הלב, באמצעות עו"ד איימי בכור-בוני ועו"ד אתי יוסף-לוי, זעקה כי הילדה נתונה במצוקה, וביקשה לשלוח אותה לטיפול בצו בית משפט, לשם חידוש קשר ומניעת ניכור הורי. לעומתה, האב עמו הבת מתגוררת, טען כי "הילדה תבחר" האם לחדש קשר עם אמה.
האם הפנתה לחוות דעת פסיכיאטרית המציינת כי לילדה היו מחשבות כלליות על אובדנות, והומלץ אף לקיים בדחיפות מפגש הערכה עם קב"ן לבחינת התאמתה לגיוס בצה"ל.
הילדה שקולה נשמע באמצעות האפוטרופא לדין, עו"ד שירלי גלילי, הביעה סירוב לקבל טיפול, מה שהביא את בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לשאלה הבאה: האם צריך לכפות על קטינה בת 16 וחצי טיפול וחידוש קשר עם אמה, בניגוד לרצונה?
הבקשה הועברה אל השופט ארז שני כ"שופט מוקד".
האב, שיוצג על ידי עו"ד טלי אויזרוביץ, הצהיר בדיון: "אני לא משתף פעולה בשום טיפול והילדה לא הולכת לשום טיפול".
השופט שני מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב התרשם כי הילדה חשה "לכודה" בין שני הורים שלא השתחררו מתחושותיהם הרעות האחד כלפי השנייה, ולא חסך בביקורת כלפי שניהם. באשר לאב, השופט הביע התרשמותו כי הוא מתעב את האם, יש לו "חשבון" בלתי פתור עמה, והוא מתנהל בכוחניות: "כאשר אומר האב כי הילדה מבינה מה היא רוצה והיא יודעת הכי טוב מכולם, בעצם הוא אומר כי צריך אני להתעלם מהשפעתו על הקטינה ומרצונה לרצותו וקיימת אף העובדה שהקטינה רואה באב דומיננטי, משפיע ולא ניתן לסתירה אגב שיח. למעשה, בחר האב בשעתו להחזיק בעמדה בסיסית המאפיינת הורה החפץ לעודד אי קיום קשר עם ההורה האחר, לאמור: עניין לנו בקטינה בת 16 וחצי, 'הניחו לה והכל יסתדר'; לאמור: 'הניחו לה עד שתגיע לגיל בו לא תוכלו לעשות דבר'".
באשר לאם ציין השופט כי עמידתה הדווקנית על כך שהילדה תישן אצלה אחרת "אין תועלת בביקורים", בבחינת "הכל או כלום", פתחה פתח לילדה לברוח מה"מלחציים" של הוריה ולפנות להתגורר אצל אביה. על מצב זה "קפץ" האב כמוצא שלל רב, ועל אף שאומר כי מבחינתו אין שום מניעה בקשר בין הילדה לבין אמה, הרי שממפגש בית המשפט עם הילדה עולה כי הוא שמח עד מאוד על אי קיומו של הקשר.
עוד התרשם השופט כי מדובר ב"ילדה מרצה", אשר אינה ממהרת להיקלע לעימותים, רואה את מציאות חייה בצורה מפוקחת למדי, ומבינה שהיא לכודה בין שני הורים המנהלים את הקשרים איתה כחלק מן המאבק בינם לבין עצמם.
השופט שני ציין בהחלטתו במעמד שני הצדדים, כי בשלב זה הוא לא מצא סיבה לחייב את הקטינה בטיפול כלשהו, מלבד אותו מסמך אשר יצא תחת ידי מי שהיה קב"ן והינו עובד סוציאלי, הקובע כי קיימים סימנים לחרדה ולדיכאון (8 נובמבר). השופט התרשם כי מדובר במסמך שנועד ככל הנראה לשרת את הפנייה לקב"ן כדי לקבל פטור משירות צבאי, ואינו מצדיק את שליחת הקטינה לטיפול.
בדרכו, השופט שני גרם עם זאת לילדה בת-עשרה להבין כי אין כל סיבה שלא תהיה בקשר עם אמה: הוא כיבד את רצונה שלא לכפות עליה לינה בבית אמה ולהמשיך בשגרת חייה, וגרם לה להסכים לפגוש באמה פעמיים בשבוע, וביום שישי אחת לשבועיים, כאשר את המקום והזמן תקבע האפוטרופא, לה ניתנו סמכויות על ידי בית המשפט.
שופט המוקד הביא בחשבון את רצונותיה של הילדה, כיבדם ככל יכולתו, אולם העביר את המסר כי לא יסכים לניתוק קשר בין הילדה לבין אמה: "ההליכים אשר מקיים בית המשפט במהירות, כפי הוראות נשיאת בית המשפט העליון, לא נועדו 'להדביק תוויות' מי הוא מנכר ומי הוא לא מנכר. למעשה, השקעת זמן בבירור מי מנכר ומי לא מנכר מבזבזת 'זמן ילד' ולכן עיסוקו של בית המשפט הינו בחידוש הקשר, בייצובו ולא בתיוגם של ההורים".
בסיום החלטתו בית המשפט הורה לאב שלא להפריע, במעשה או במחדל, לחידוש המפגשים: "הורה אינו יכול לשמש 'מקום מחסה' לקטין בזמני השהות אשר נועדו להורה האחר, שאם כך נוהג הוא, נקלע הוא לכלל אי חוקיות".
האפוטרופא, עו"ד גלילי, מסרה בתגובה: "אני מודה לבית המשפט על כך שהקשיב בקשב רב לקטינה".
עו"ד בכור-בוני המייצגת את האם הביעה אכזבה מההחלטה, משום שבית המשפט לא כפה טיפול ולא קבע גבולות ומועדי ביקור אצל האימא, והעדיף הסכמות אשר יישומן מוטל בספק ונתון בידי הקטינה ואביה.
עו"ד אויזרוביץ מסרה בתגובה: "זהו סכסוך בן האם לקטינה. האב לא הסית, לא ניכר ולא עודד ניתוק קשר, אלא ניסה להיות קשוב למצוקות הנערה. זאת למרות ההאשמות הקשות נגדו, בלי שום לקיחת אחריות על התנהגות האם מול בתה. טוב לקטינה שהקשר חודש והנתק נגמר. אין ספק שהשיחה עם השופט זירזה את ההשלמה בן הבת לאמה שכן מדובר בילדה בוגרת נבונה שאימה חשובה לה ומכאן נובע שאיננה מורעלת נגדה".
