בשם האח זכרונו לברכה

 צוות "שולחן עגול" לתקיפה כלכלית בשיתוף להב 433, רשות המסים ורשות איסור הלבנת הון, ניהל במשך מספר שנים חקירה כלכלית אחרי הנכסים של יהושע אטדגי המנוח מחדרה, מי שהיה בשנים האחרונות לחייו יעד מודיעיני מרכזי של יאחב"ל ויאח"ה בעיר חדרה.
אחד מתוצרי החקירה הוביל להגשת כתב אישום של רשות המסים. נגד יהושע אטדגי המנוח ואחיו מאיר אטדגי ייבדל לחיים ארוכים נטען כי במשך 10 שנים הם הפעילו את המזנון המפורסם בצומת אולגה על כביש החוף, בצמוד למבנה של הוועד למען החייל, אולם בכל אותן שנים הם לא דיווחו כלל למס הכנסה ומע"מ על הכנסותיהם.

יהושע אטדגי המנוח הפעיל במשך שנים רבות עסק משגשג למתן שירותי מטבע, ניכיון צ'קים והלוואות. במשטרת חדרה ומחוז חוף הוא סומן תמיד כמי שמספק שירותים פיננסיים גם לארגוני פשיעה באזור. בשלב מסוים כאשר המדינה החליטה להגביר את האכיפה על עבירות כלכליות, כחלק מהמאבק בסצינת ארגוני הפשיעה וגל החיסולים, הוקם בהחלטת ממשלה צוות שולחן עגול במטה הארצי. שם, אטדגי סומן על ידי יאחב"ל כמי שמזוהה עם ארגון הפשע של משפחת כראג'ה, ובמקביל חוקרי יאח"ה דווחו על הקרבה החברית והעסקית שלו לבני המשפחה של ראש עיריית חדרה לשעבר חיים אביטן.
בעקבות הקטלוג לבנק המטרות של צוות שולחן עגול, בשנת 2013 נעצר אטדגי בפרשה אחת עם ראש העירייה אביטן, אחיו ובנו, בפרשה שהסעירה את המדינה אבל הסתיימה מבלי שהוגש כתב אישום נגד אביטן.

חלפו שנתיים ובשנת 2015 אטדגי נפצע קשה מאוד בניסיון חיסול מפיצוץ מטען חבלה שהוטמן ברכבו, אבל לאחר שיקום ארוך חזר לעיסוקו בתחום ההלוואות. חלפו עוד שנתיים ואויביו, שלפי המידע המודיעיני מזוהים עם אחת מקבוצות הפשע הבולטות ביותר כיום, בחדרה ובכלל, השיגו את מבוקשם והצליחו לחסל אותו. הם ארבו לו ביציאה מבר מצווה באולם אירועים בקיסריה וריססו ביריות מנשק אוטומטי תוך כדי נסיעה את ג'יפ הלנדקרוזר הממוגן שלו בו הוא נסע עם מאבטחיו. הרצח של אטדגי לא פוענח עד היום.

לאחר הפציעה הקשה, ולפני האירוע הקטלני, פרקליטות מחוז חיפה ורשות המסים התכוננו להגשת כתב אישום על המזנון בכביש החוף. במהלך השימוע שכנע אותם עו"ד אליהו סרור, שמייצג את האחים אטדגי, להסיר את שמו של יהושע מכתב האישום עקב פציעתו הקשה באירוע הראשון.

כך, בכתב האישום שהוגש במרס 2016 נגד מאיר אטדגי יוחסו לו רק עבירות מרמה על פי פקודת מס הכנסה, הגם שנטען כי את המזנון המפורסם הפעילו שני האחים יחד. מ-2001 עד 2011, נטען, העסק הופעל על בסיס מזומן וללא תיק במס הכנסה. רשות המסים הסיקה על ההכנסות רק מגובה ההוצאות אשר שוחזרו באמצעות הספקים – חשבוניות והודעות שנגבו מסוכני אסם, קוקה קולה, סוכני הסיגריות וספקים נוספים. על פי רשות המסים, המזנון רכש באותן שנים מוצרים בשווי תשעה מיליון שקל לפחות, ומכאן ההוכחה לביצוע העבירות והיקפן.

פרקליטות מחוז חיפה שניהלה את התיק טענה כי העדויות קשרו את מאיר אטדגי לניהול העסק בשנים הרלוונטיות, וכי גם מאיר עצמו הודה בכך. אלא שבבית המשפט אחרי מותו של יהושע חשפו הסנגורים, עו"ד אלי סרור ועו"ד ורד בן שטרית ממשרדו, תמונה שונה לחלוטין.

הספקים, ביניהם מנהלת חשבונות מחברת אסם, סוכן מגלידות שטראוס, סוכן סיגריות ואחרים, נחקרו על שאלה מרכזית אחת: האם הנאשם מאיר אטדגי היה שותף בכיר בניהול העסק שלא דיווח, כטענת הפרקליטות, או שהיה פיון זוטר של אחיו יהושע, כטענת הסנגורים.
חלק מהספקים אמרו שאינם יודעים כי עבדו מול מנהלת שכירה של המזנון, וחלק אישרו שיהושע היה בעל הבית והצ'קים שקיבלו היו שלו. הבת של יהושע, שעובדת עד היום בצ'יינג' של המשפחה בקניון שבכיכר המשטרה בעיר, אישרה שהיתה מפקידה מזומנים של העסק בשליחות אביה, אבל בחקירה אמרה שהמזנון שייך לדוד מאיר, כי כך אביה אמר לה להגיד.

עדות מרתקת נתנה מנהלת המזנון, רחל: "היתה תקופה שעבדתי עם יהושע, ותקופה שעבדתי עם מאיר ויהושע היה בכלא, אבל זה כל הזמן היה שלו.  דקה לפני שהביאו אותי לחקירה, הביאו אותו ל'גזלן', והוא תפס לי את היד ואמר לי: 'הכל של מאיר, תיזהרי להגיד שזה שלי'. יהושע היה בן אדם אלים, מפחיד. כשהוא היה עובר ברחוב, כולם הלכו הצידה. כמה שהוא היה טוב אלי, גם נרתעתי ממנו…. אני עוד זוכרת את הצביטה שלו ביד, כשהוא אמר לי מה להגיד.. אם המשפט הזה היה מתנהל כשיהושע היה בחיים, הייתי הולכת עם הגרסה שלי אז… אני שיקרתי. הכל היה של יהושע. הוא היה בא כמו קינג ולוקח את הכסף".

עורכי הדין סרור ובן שטרית הציגו מסמכים של מחלקת רווחה ומכוני גמילה המתייחסים לנאשם מאיר, שהיה מכור לסמים, והדגישו עד כמה הוא היה תלוי באחיו המנוח, הדומיננטי, שהעסיק אותו בעסק ואף נתן לו מחסה ומקום מגורים בחצר ביתו, לטענתם, מאיר שימש בסך הכל כיסוי ליהושע מול הרשויות. בסופו של דבר, ההגנה הצליחה להוכיח שמאיר לא היה הבעלים של העסק ולא נהנה מרווחיו.

נוכח דיוני הראיות, בסיום עדויות התביעה הפרקליטות חזרה בה מכתב האישום כמעט לחלוטין, והסכימה להגיע להסדר. במקום ייחוס אחריות שווה למאיר אטדגי בהעלמת ההכנסות, כתב האישום המתוקן ציין כי יהושע המנוח הוא שהפעיל את הקיוסק, ורכש מוצרים בשמונה מיליון שקלים. לפי כתב האישום המתוקן, מאיר הציג מצג שווא כי הוא בעלים של העסק במטרה לסייע ליהושע להסתיר את הכנסותיו ולהתחמק ממס.

בטיעונים לעונש הפרקליטות בקשה מאסר על תנאי למאיר, גם בשל חלוף השנים וגם עקב מצבו הבריאותי. ההגנה חזרה והדגישה כי מאיר לא נהנה מהכספים אלא עבד בעסק בחסדי אחיו, שהפיל עליו את התיק, "התיקון הדרמטי בכתב האישום אחרי ניהול ההוכחות, הוא סוג של זיכוי", ציין עו"ד סרור בבית המשפט.
התובע, עו"ד אבי אור-זך, ביקש שבית המשפט יטיל קנס משמעותי לנאשם כמסייע להשמטת המסים.

שופטת בית משפט השלום בחדרה, רקפת סגל מוהר, צידדה בסנגורים: "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובעיקר לאחר ששמעתי את עדויות העובדים בעסק אשר שפכו אור על האופן האמיתי בו התנהל המקום, אני סבורה כי מידת פגיעתו של הנאשם המסוים הזה אינה מן הגבוהות ביותר, חרף הסכום הגבוה מאוד של ההכנסות שבגינן לא שולמו המסים…

"לאחר שבמהלך השנים החולפות שמעתי עדויות לא מעטות אודות האופן שבו נוצלה חולשת הנאשם על ידי אחיו… החלטתי שלא למצות עמו את הדין המחייב ענישה חמורה בעיקר בהיבט הכספי, שכן בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, היה אמור סכום הקנס שיוטל עליו להיות גבוה מאוד".
בסופו של דבר, הטילה עליו קנס של 20 אלף שקל ב-20 תשלומים וחמישה חודשי מאסר על תנאי.