בואו נדמיין לרגע מה היה קורה לו היינו מכריזים על הקמתה של מדינת ישראל בימינו אנו. צריך קודם כל מקום לכנס את כולם לשעת ההכרזה נכון? לכאורה אפשר היה לחשוב שהמבנה של בית העצמאות בשדרות רוטשילד יכול היה להתאים גם הפעם. עם זאת, כיום היינו נדרשים לערוך מכרז ממשלתי שוויוני, ובו הייתה ניתנת למתמודדים נוספים הזדמנות להציע את המבנה שלהם. לאחר מכן, אם היינו רוצים להזמין קייטרינג למשל, כדי שיהיה לאורחים משהו לשתות ולאכול, היינו צריכים לערוך מכרז נוסף לשירותי המזון, ולוודא שכולם עומדים בתקנים של משרד הבריאות כמובן. מה עם כיסאות? בהכרזת העצמאות אספו כיסאות מכל הבא ליד מהבתים והעסקים ברחוב. אולם כדי לעשות זאת בימינו, היינו צריכים לפצות את בעלי הכסאות על הפקעת המיטלטלין שלהם לטובת המדינה. עם כל הקשיים המשפטיים הללו, איך היו מקימים את מדינת ישראל?
המשפטזיציה הלכה ותפסה אחיזה ביותר ויותר היבטים של חיינו, וכך גם בעולם העסקי. במהלך הקריירה הארוכה שלי כיזם, מנהל ויועץ פיננסי בתעשייה הביטחונית, שמעתי לעיתים קרובות מהיועצים המשפטיים בתאגיד ״מה לא לעשות״, ״למה אי אפשר״ וכדומה. התחושה שנוצרה אצלי, הייתה כי מהותם של היועצים המשפטיים, היא למנוע חשיפה לסיכונים גם במחיר של פגיעה בצמיחת החברה, ובכך הם למעשה מכשילים את צמיחתה.
בחירת האפשרות השמרנית ביותר
המחשה טובה לטענה זו ראינו בהחלטה על סגר עקב וירוס הקורונה. משרד הבריאות, ביקש למנוע הדבקות בווירוס וכן למנוע עומס על המערכת. אולם ההנחייה של משרד הבריאות הייתה להשבית את המשק עם פרוץ המגפה הקורונה ולהכניס את כל האזרחים להסגר. בהליך קבלת החלטות אחראי ומיטיבי, ראוי שיהיה קול שייצג את מחיר כל חלופה וחלופה. לחיי אדם "תו מחיר" גבוה מאוד, אך לא אינסופי: מולו יש לשקלל את מחיר הפגיעה במרקם חברתי, בבריאות הנפשית ובכלכלה. כאשר פרצה מגפת הקורונה, לצערנו הרב, בחר משרד הבריאות באפשרות השמרנית ביותר, והוטל סגר מלא וחסר מעצורים, במקום איזון בין אינטרסים שונים. אנשי הניתוח הכלכלי של המשפט, יזהו כאן את דוקטרינת הבחירה בחלופה שניזקה הוא המועט ביותר, כדרך המלך לקבלת החלטות הרות גורל שכאלה. אולם כאשר החלטות מתקבלות על ידי גורם שמנסה למנוע נזק בכל מחיר, לפעמים אין מחיר שיוכל לתקן את הנזק שהוא גורם.
תופעה זו נפוצה בעולם העסקי הרבה יותר משרובנו מוכנים להודות. לעיתים קרובות רואים מנכ"ל, בעיקר בחברות ציבוריות, הנסמך בכל החלטה חשובה בעצתו הטובה של היועץ המשפטי שלצדו. ככל שהמשטר התאגידי נוקשה יותר, ומחיר הטעות נתפש כמוחשי יותר, כך גוברת התלות במוצא פיו של היועמ"ש. אחריות פלילית של נושאי משרה בתאגיד, בנויה על רמת המודעות של נושאי המשרה. רמת המודעות מורכבת, בין היתר, מן הייעוץ המשפטי שקיבל נושא המשרה מהיועץ המשפטי: אם היועץ המשפטי אמר שפעולה פלונית היא כשרה, אז נושא המשרה יהיה פטור מאחריות פלילית לגביה במרבית התרחישים. כך יוצא, שבכדי להקטין את חשיפת הסיכון העצמית שלו, גובר התמריץ ליועץ המשפטי להתריע בפני פעולות מורכבות שסיכון בצידן, גם אם הסיכון קלוש.
כך הופך הארגון והעומדים בראשו לשונאי סיכון. עם זאת, בעולם העסקי קבלת ההחלטות נעשית בתנאי אי ודאות מובנים, ואין סיכוי להצלחה משמעותית ללא נטילת סיכון מחושב. החשש לקחת החלטות הכוללות סיכון אך טומנות בחובן סיכוי לצמיחה, גורמות לניהול בינוני וסטגנציה.
הלוגו שהוציא לי את האוויר
כאשר ניהלתי פרויקט בחברה גדולה בתעשיית האירוספייס, יזמתי מהלך של החלפת הלוגו של התאגיד אותו מוניתי להוביל. ההכנות נמשכו חצי שנה, ועלותן הגיעה לעשרות אלפי דולרים. העיצוב וההטמעה של הלוגו נערכו במהלך מורכב, שחצה את כלל רבדי החברה. הכל היה מוכן להשקת הלוגו והמיתוג החדש של התאגיד באירוע השיא של עולם האיירוספיס, שהוא הסלון האווירי בפריז. מדובר בפורום הבכיר ביותר במגזר העסקי, עם החשיפה הרחבה ביותר שאפשר לדמיין. התוכנית הייתה לחשוף את הלוגו החדש בצורה גרנדיוזית: לכסות את הבניין כולו במעטפת עם הלוגו החדש שלנו.
יום לפני החשיפה, אחרי שהכל היה מוכן, היועץ המשפטי טען כי אם מסובבים את הלוגו ב-180 מעלות, ממצמצים קצת בעיניים ומסתכלים עליו דרך מראה, 'אי אפשר להוציא מכלל אפשרות', שאיזה מתחרה יטען שהלוגו דומה במקצת ללוגו שלו, משום שהוא כולל דימוי של מטוס וכוכב, דימוי נפוץ בתעשיית האווירונאוטיקה. לאחר חוות הדעת של היועץ המשפטי, המנכ"ל חטף רגליים קרות, נאלצנו לבטל את החשיפה ולהחליף את מעטפת הבניין ללוגו הישן, לבטל את מסיבת העיתונאים, ולהשמיד את כל המסמכים וברושורים שהוכנו ולקפל את הזנב שלנו באופן מביש, קבל עם ועדה.
במציאות העסקית, ככל שמשקלו של היועמ"ש בתאגיד עולה, כך הוא נוטה להרחיק את החברה מהחלטות שיש בהן ולו בדל של סיכון עסקי, ומדוע? משום שברגע שהיועץ נהיה שותף בכיר בתהליך, הוא שותף גם לסיכונים. סעיף 8ב' לחוק איסור הלבנת הון, מטיל אחריות פלילית על מי שנותן ייעוץ משפטי לתאגיד, בין אם יועץ קבוע או משרד חיצוני מייעץ, בכל הנוגע לחובת דיווח על עסקאות שיש בהן סיכון להלבנת הון.
מעבר לכך, יש כאן גם וריאציה של בעיית נציג: עורכי דין בסופו של דבר 'מוכרים שעות', את הזמן שלהם ושל המתמחים אצלם. המדד העיקרי לפיו מתגמלים עורך דין, הוא כמות השעות שהוא מחייב. הדבר אינו שונה מהותית כאשר מדובר בעו"ד פנימי בחברה. כך שנוצר ניגוד עניינים מובנה, הגורם לכך שפשוט לא משתלם לעורך הדין להיות יעיל ותכליתי. יהיה זה לא סביר מבחינתו לתת חוות דעת מהירה שאומרת פשוט "אין מה לדאוג, יהיה בסדר". עליו להצדיק את שכר טרחתו, לפחות מבחינת הנראות, ולהפוך בסוגיה עד שימצא משהו שלא בסדר בה. משמצא שמשהו חשוד לכאורה בתרחיש קיצון כלשהו, ייאלץ להזהיר מפניו, ואילו קברניטי החברה יהיו חסרי אונים מול חוות דעתו.
מצב קפקאי
השופטת דפנה ברק־ארז סיימה את מאמרה "לשים את האדם במרכז" עם התייחסות למשל הידוע "לפני החוק" של פרנץ קפקא. "זהו סיפורו של אדם שאינו יכול להיכנס דרך שער החוק, אף שהשער פתוח לכאורה, מאחר שבפתח ניצב שומר החוסם את דרכו. לבסוף, לאחר שנות חיים של המתנה, ממש לפני מותו של האיש, השומר נפנה לסגור את השער ומסביר לזקן את מעשיו: 'הכניסה הזאת נועדה רק לך, עכשיו אני הולך לסגור אותה'.
הנמשל ברור: כפי שמערכת משפטית תקינה אמורה להבטיח, כי האדם שהמשפט נועד למענו לא יישאר מחוץ לשעריו, כך יועץ משפטי בארגון עסקי חייב לשלב את שיקולי העסק, בבואו לגבש חוות דעת משפטית הלוקחת בחשבון את "מחיר" ההחלטה, ולשמור על איזון בין חשיפה וסיכון לבין יוזמה וסיכוי.
ג'ואל אלון הינו יועץ לתעשייה הבטחונית בעניין מיצוי כספי הסיוע המוענקים לישראל מארה״ב. ג'ואל אלון מחזיק במומחיות ייחודית בנושא מימוש כספי הסיוע בארה״ב, גם עבור פרוייקטים של צה"ל, כמו גם ניסיון רב בהיבט התקצוב והמימון של תעשיות ביטחוניות.
צר לי על הצגת הדברים בפריזמה צרה, שכן תפקידו של היועמ"ש הוא לומר לך אם הוא יהיה מסוגל להגן עליך משפטית או שאתה מתנהג כ"סוס פרא"
יתרה מזאת, במערכית ממשלתיים, רשותיים וכד', השיקולים הם הרבה יותר רחבים.
ועכשיו אנחנו מגיעים ל"כלל השיקול המסחרי" שנושא משרה יכול לקבל, אבל לא תמיד ניתן להגן עליו, גם לא בדלוואר