מהנדס, בעלים של חברת הנדסה ותכנון אשר הואשם במתן שוחד של ארבעה וחצי מיליון שקל לבכיר בחברה הלאומית "נתיבי ישראל" (נת"י), סיים את התיק בהסדר טיעון של עבודות שירות, חילוט וקנס של 600 אלף שקל בלבד.
עד כמה מדובר בעונש חריג?
תובע המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, עו"ד ערן זלר, אמר לבית המשפט כי "כאשר מדובר בעבירות שוחד – עמדת התביעה היא שהעונש צריך לכלול רכיב של מאסר בפועל, וכאן לא היה מדובר במעידה חד פעמית אלא במנגנון שנמשך חמש שנים". בהמשך לכך הבהיר התובע מדוע במקרה הזה היה מקום לוותר על רכיב המאסר.
מדובר בתיק שהוא אחד מהסתעפויות פרשת השחיתות הנרחבת שהתגלתה בנתיבי ישראל (מע"צ לשעבר), שבמסגרתה נחקרו ועומדים לדין בכירים בחברה לשעבר, בינהם איגור וגנפלד, שהיה סגן ראש אגף התכנון בחברה.
הנאשם המהנדס, שסיפק שירותים לנת"י, הודה כי במשך חמש שנים הוא העמיד את חשבון החברה שבבעלותו לצורך העברת כספי שוחד מקבלנים שונים, אחרים, לטובת וגנפלד. העברת כספי השוחד, בהיקף של 780 אלף אירו (4.5 מיליון שקל), הוסוותה על ידי המהנדס שהוציא לנותני השוחד חשבוניות פיקטיביות עבור "שירותי יעוץ", שלא נתן להם בפועל. את הכספים שמסרו לו בצ'קים ובהעברות בנקאיות המהנדס העביר לחשבונות בנק השייכים לאחיו של איגור וגנפלד – באנגליה, גרמניה ושוויץ, הכל על פי הנחייתו של וגנפלד. מתוקף תפקידו של וגנפלד בנת"י, הוא שלט על ביצוע פרויקטים ואישר חשבונות ספקים, בכללם של נותני השוחד כולל המהנדס אשר נדרשו לתת לו לכאורה את טובות ההנאה תמורת השירותים הציבוריים שסיפק להם.
כבר בחקירת יאח"ה הודה המהנדס כי וגנפלד ביקש ממנו להעביר דרך חשבון החברה שלו כספים מנותני שירות אחרים, וכי החשבוניות שהוא עצמו הוציא להם עבור קבלת הכספים לא שיקפו עסקאות אמיתיות.
הסנגורים של המהנדס, עו"ד ציון סהראי ועו"ד ניר לזר ממשרד סרטל סהראי לזר, טענו בשימוע ולאחר מכן במשא ומתן עם הפרקליטות, כי הודאת מרשם במשטרה לא היתה נקייה מקשיים, וגרסאותיו השתנו מחקירה לחקירה.
התובע זלר, שניהל את התיק יחד עם עו"ד קרן שמיר עוז, הסביר לבית המשפט בעת הצגת ההסדר וכתב האישום המתוקן, כי המהנדס אמנם מורשע בעבירות שוחד והלבנת הון בהתאם להסכמות עם ההגנה, אך מדובר בעבירות אשר ערכן הופחת ביחס לכתב האישום המקורי.
עו"ד זלר הסביר כי עבירת השוחד היא עצם העמדת החשבון שלו להעברת הכספים לפקיד הבכיר, והסכום של 4.5 מיליון שקל שעבר דרכו מהקבלנים השונים אינו רלוונטי לעבירת השוחד של המהנדס עצמו, אשר נובעת רק מהסכמתו לשמש כצינור של כספים לבכיר בחברה הממשלתית. הודאת המהנדס הנאשם, הבהיר התובע, אינה כוללת הודאה בנוגע לטיב הכספים שהוא נרתם להעביר לוגנפלד. בכתב האישום המתוקן אין טענה כי הוא ידע שהכספים שהעביר לוגנפלד מקבלנים הם עצמם כספי שוחד.
התובע זלר הגן בנחישות על ההסדר: "באנו למסקנה שזה מקרה מיוחד שמצדיק התקשרות בהסדר טיעון שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל. בכתב האישום מצוינים סכומי כסף במיליוני שקלים, אך השוחד של הנאשם אינו כספי, אלא במתן האפשרות להשתמש בחשבון הבנק שלו. דבר נוסף, הנאשם אינו היוזם של המסכת העבריינית, הוא נענה לדרישות עובד הציבור. הקשיים הראייתיים היו על השולחן במשא ומתן והתוצאה משקפת את רצון הצדדים להתגבר עליהם, ולא להביא אותם לדרך של הכרעת בית משפט. הודאת הנאשם חסכה ניהול הליך יקר וארוך".
במאמץ נוסף לשכנע את בית המשפט בהסדר של תשעה חודשי עבודות שירות, ציין התובע כי הנאשם בן 65, שזו לו הסתבכותו הראשונה עם החוק, וכי הוא היה עצור בתיק 12 ימים. ההגנה מצידה הדגישה עד כמה ימי המעצר היו קשים לו – בהיבט הרפואי והאישי. מעבר לכך הדגישה את הענישה הכלכלית, שתכלול חילוט של 400 אלף שקל מהנאשם ומהחברה שלו, ועוד 200 אלף שקל קנס.
שופטת בית המשפט המחוזי מרכז דנה מרשק מרום, שנחשבת לאחת השופטות המחמירות בתיקי צווארון כחול ועתירות אסירים, אישרה בסוג של הבנה, וכמעט כאב לב, את ההסדר לאחר דברי התובע מתחום הצווארון הלבן. "הסדר הטיעון הוא סביר ובכוונתי לכבדו", אמרה. "מדיניות הענישה ברגיל מחייבת השתת עונשי מאסר בפועל. עם זאת, נראה שבאי כוח הצדדים ערכו משא ומתן מקיף ביותר, תוך בחינת קשיים ראייתיים, חלקו של הנאשם בפרשה וכן נסיבותיו האישיות. לצד כל אלו, נשקלה לקיחת האחריות של הנאשם ומשמעותה נוכח היקף כתב האישום, והעובדה שהיה עצור ממש בתנאים קשים במשך 12 ימים. לאור האמור, הסדר הטיעון סביר בנסיבות, חרף הסטייה ממדיניות הענישה".
