בית המשפט העליון זיכה מרצח והרשיע בהריגה פועל בניין תורכי, שהיכה במכת פטיש בראש חברתו, ולאחר מותה ביתר את גופתה והעלים את ראשה. הנאשם, איידן דמירהאן, שנשלח למאסר עולם, ירצה כעת בעקבות הערעור שהגיש, 20 שנות מאסר בלבד. פסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים, לאור המלצת בית המשפט העליון לאחר שמיעת טיעוני ההגנה.
את הערעור על ההרשעה ברצח הגישו עורכי הדין סוזי עוזסיני ארניה, טל ענר ויגאל בלפור מהסנגוריה הציבורית.
הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי נחלקה לדעת רוב ולדעת מיעוט, לפיה ניתן להרשיע את הנאשם רק בהריגה. דמירהאן וחברתו, אזרחית רומניה, הכירו בארץ ובילו סופי שבוע בדירתו בשכונת התקווה. בליל הרצח, בשנת 2013, הם חזרו מבילוי במועדון. דמירהאן דרש מבת זוגו שתשתתף בתשלום שכר הדירה, ואת הוויכוח שפרץ ביניהם הוא סייכם עם מכת פטיש לראשה.
דמירהאן תיאר את מהלך הדברים כתאונה, וטען להגנה עצמית. לגרסתו, בת זוגו היתה בהתקף טירוף, וניסתה לתקוף אותו בעצמה במכת פטיש ובסכין. לדבריו ניסה לנטרל אותה, אך במקום לפגוע בכתפה, הפטיש פגע בראשה עקב תנועה שעשתה. לאחר שהבין כי אינה בין החיים, הוא ביתר את גופתה לכמה חלקים, שנמצאו בפחי זבל.
 |
 |
אלא שראשה של המנוחה לא נמצא, ולפיכך קבע רופא המכון לרפואה משפטית כי לא ניתן לקבוע את סיבת המוות המדויקת. המומחה מטעם ההגנה, פרופ' יהודה היס, קבע כי גרסת הנאשם שהמוות נגרם ממכה יחידה בראש, אפשרית.
שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב ציון קאפח ומרים דיסקין הרשיעו את דמירהאן ברצח, מאחר ש"גרסתו דלה ומלאכותית…התנהגותו לאחר המכה היא התנהגות מפלילה שיש בה ללמד על כוונתו: ביתור הגופה מעיד על שנאה וכעס". השופט רענן בן יוסף, בדעת מיעוט, כתב כי לא הוצג מניע לרצח, וקיים קושי לקבוע מעבר לכל ספק כי הנאשם התכוון לגרום למוות.
הסנגורים טענו בבית המשפט העליון כי בניגוד למסקנת שופטי הרוב בבית המשפט המחוזי, לא ניתן להשליך מביתור גופה לאחר המוות – להבדיל מביתורו של אדם חי – על כוונה פלילית לרצוח. לביתור גופת המנוחה יש הסברים אפשריים אחרים, טענו. הנאשם עצמו שקנה כרטיס טיסה בטרם מעצרו, טען כי ביתור הגופה יכול היה לעכב את החקירה ולהקל עליו בבריחתו.
השופטים ניל הנדל, דוד מינץ ואלכס שטיין המליצו כאמור לפרקליטות להסכים להמרת עבירת הרצח בהריגה, מאחר שאין ממצאים פורנזיים לגבי גרימת המוות, ולא ניתן להסתמך על ביתור גופה לאחר המוות לצורך קביעת כוונה תחילה.
