במסגרת הסדר טיעון בין דוד אזולאי לבין התביעה הודה אזולאי כי נהג לאיים על אמו. הוא גם הודה כי איים על אמו לבל תתלונן במשטרה ונתן לה אגרוף בפנים כי לא הרשתה לו להשתמש בטלפון הסלולרי שלה. אבל זה עוד כלום לעומת מה שהוא עשה לאחר מכן, ב-30 בדצמבר 2011, לאחר ויכוח עם אמו בנוכחות אחיו ואחותו, הוא ארז תיק עם בגדים, הצית גרביים ושלח אש בחדר השינה של אמו ובחדר האמבטיה.
ביום חמישי שעבר הרשיע שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אמנון כהן, את אזולאי בהצתת ביתה של אמו, שנפגעה אמנם משאיפת עשן אך עוד יותר ממעשיו של בנה. אזולאי, עובד שיפוצים, הביע במהלך המשפט חרטה על מעשיו, מה שלא מנע משירות המבחן להמליץ על עונש מאסר בפועל.
את מירב תשומת הלב במשפט משכה עדות אמו של אזולאי. מי שחשב כי היא תעיד נגד הבן הסורר ששרף את ביתה, ותדרוש להעניש אותו בחומרה – טעה לחלוטין; האם הגיעה לבית המשפט דווקא כעדת אופי למען בנה, ואמרה: "מדובר בילד מקסים, רגיש ומשפחתי". היא אף ביקשה שלא להעיד על פרטי השריפה ובסיום עדותה אמרה כי למרות כעסה, היא סולחת לבנה ותשמח אם ישתקם.
התובע, עו"ד דניאלי, ציין כי לאזולאי עבר פלילי משמעותי יחסית לגילו והדגיש את החומרה הרבה בעבירת ההצתה. הסניגור, עו"ד עזרא, טען בסיכומיו כי הודאת הנאשם מראה כי התחרט. כמו כן הוסיף כי ברצונו של אזולאי להינשא בשנית ולהקים משפחה.
השופט כהן החליט לבסוף לגזור על אזולאי שש שנות מאסר בפועל ו-30 חודשי מאסר על תנאי. בהחלטתו ציין השופט בין היתר את התייחסות בית המשפט העליון לחומרת עבירת ההצתה: "עבירת ההצתה הינה מן החמורות שבעבירות, שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. ואדם המתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני תרבות ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו…".
