בית משפט העליון דחה את ערעור המדינה על זיכוי מנהל המוסד לביטוח לאומי לשעבר בקרית שמונה, כרמל רודה, מעבירות של אינוס, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין וכליאת שווא.
רודה (68), באמצעות עורכי הדין משה גלעד ורינת גלעד, ניהל משפט הוכחות וחקירה נגדית של המתלוננת בבית משפט המחוזי בנצרת. בסוף המשפט הוא הורשע בעבירה של מעשים מגונים בכוח, אך זוכה מהעבירות החמורות והמשמעותיות ביותר בתיק – אינוס, חטיפה וכליאת שווא.
רודה נשפט לשנתיים מאסר בפועל, אולם בפרקליטות לא הסתפקו בכך והגישו ערעור לבית משפט העליון, פרקליטות המדינה דרשה להרשיעו בכל סעיפי האישום, ולהחמיר משמעותית בעונשו.
המתלוננת היתה עובדת של קבלן נקיון, והיתה במצוקה כלכלית. לפי כתב האישום, רודה אמר לה שאיתר עבורה עבודה נוספת, והציע לה לבקר עימו במקום העבודה הנוסף. המתלוננת הצטרפה אליו בשעות הבוקר, אך הוא הוביל אותה בעורמה לצימר בשאר ישוב, ושם אמר לה כי הוא מעוניין לקיים איתה יחסי מין.
בכתב האישום נטען כי הוא ננעל איתה בחדר, ניסה לנשק אותה, נגע ברגלה ובחזה, ושלח ידיו אל מתחת לחולצתה. היא ניסתה לצעוק, נטען, אך הוא היסה אותה. בהמשך נטען, כי הוא פתח את כפתור מכנסיה והחדיר לכאורה אצבעות לאיבר המין. לאחר מכן לקח את ידה והכניס אותה לתחתוניו. לקראת סוף שהותם בצימר ניצלה המתלוננת רגעים בהם היה הנאשם בשירותים, והחלה לצלם, או למעשה להקליט את שיחתם.
על פי כתב האישום, לאחר שעה וחצי של שהייה בצימר, החזיר אותה הנאשם לקריית שמונה.
בית משפט המחוזי בנצרת קבע כי עדות המתלוננת אמינה בעיקרה. יחד עם זאת זיכו שלושת שופטי ההרכב, אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי את הנאשם ממעשה אינוס, עקב בקיעים מסוימים בעדותה. השופטים התלבטו בשאלה, האם מעשה החדירה בוצע תוך כדי צילום הסרטון או רק לפניו, לאור האפשרות שהתוכן "המוכח" בסרטון מתיישב עם האפשרות שמעשיו של הנאשם לא חרגו מ"ניסיונות". במהלך חקירתה הנגדית על ידי עו"ד משה גלעד אישרה המתלוננת, כי המעשים אירעו גם במהלך צילום הסרטון, בניגוד לכאורה מן הנראה בו.
שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין בערעור, בהסכמת השופטים עוזי פוגלמן ויעל וילנר, כתב כי ניתן היה להגיע למסקנה אחרת מזו של בית המשפט המחוזי, ויתכן ואפשר להסביר את תשובת המתלוננת בקשיי שפה ובכושר ביטוי מוגבל בעברית. יחד עם זאת, קבע השופט גרוסקופף, לא הונח בסיס מספיק להתערבות ערכאת הערעור בפסק הדין.
שופטי העליון דחו גם את ערעור הפרקליטות כנגד זיכוי הנאשם מחטיפה וכליאת שווא: "יסוד שלילת החירות שבעבירת החטיפה אינו מתקיים. אמנם, נקבע כי המתלוננת פותתה על ידי המשיב, באמצעי תרמית, לנסוע עימו לצימר, נותר ספק האם המשיב פעל לשלול את חירות המתלוננת באופן שאף אם הייתה עומדת נחרצות על רצונה לעזוב את הצימר או לנסות לעשות כן, היה מונע זאת ממנה. מקורו של ספק זה בהלך רוחו של המשיב, כפי שנלמד בסרטון, ממנו עלה כי משדרשה המתלוננת שיעזבו את הצימר, המשיב לא מנע זאת".
כאמור, בסופו של דבר גזר הדין נותר על כנו: 24 חודשי מאסר.
