כשהגנה עצמית הופכת לתקיפת שוטרים

מחמוד נאסר בעת מעצרו בתחנת המשטרה

בחודש מרץ 2011 הגיעו שוטרי יס"מ לכפר מכר שבגליל המערבי, ודפקו על דלת ביתו של מחמוד נאסר, מי שהיה בעבר אלוף ישראל בהרמת משקולות. השוטרים הודיעו לנאסר שהם מחפשים את בנו, שהיה חשוד בתקרית שהתרחשה בכפר באותו יום. נאסר הסביר לשוטרים שבנו מתגורר ביחידה נפרדת מאחורי ביתו, ושאם הם רוצים – הם יכולים לבדוק בעצמם אם הוא נמצא שם. השוטרים ביקשו מנאסר להתקשר לבנו טלפונית, והוא הסכים, אלא שלאחר מכן התפתחה תקרית אלימה, שלגביה הגרסאות היו חלוקות: מצד אחד, האלוף לשעבר טען כי השוטרים היכו אותו באלימות קשה. מצד שני, השוטרים טענו כי הוא תקף אותם עם אלה, מה שהוביל לכתב אישום נגד נאסר.

לפי כתב האישום נגד נאסר, ב-7 במרץ 2011 הגיעו חמישה שוטרים לביתו: עידן שוורץ, עודד אלגאלי, אלירן לוי, שבתאי עזרא וסלבה ליטבין אל הבית, כדי לעכב את בנו לחקירה. לפי הנטען בכתב האישום, שניים מהשוטרים ניגשו לחזית הבית, בעוד שהיתר ניגשו אל מאחוריו. את דלת הכניסה פתח נאסר, ולפי כתב האישום, הוא נכנס פנימה כדי לטלפן לבנו, אבל חזר עם אלת עץ ותקף את אלגאלי במכות לכתפו ולגבו. שני שוטרים, כך נטען, ניסו להשתלט עליו אבל לא הצליחו, ובמקום התפתחה תגרה אלימה שבשיאה נפלו נאסר ושוורץ ממרפסת הבית, מגובה של שני מטר. בכתב האישום נטען כי בשלב מסוים הצליחו השוטרים להשתלט על נאסר, ולפי הנטען נגדו הוא גם איים בניידת על ליטבין: "אני אזכור אותך, אני אבוא אליך עם הבנים שלי ואתה עוד תשלם על זה".

לכאורה, כתב אישום חמור המייחס לנאשם תקיפת שוטרים אלימה על רקע רצונם לעכב את בנו לחקירה, אלא שגרסתו של נאסר העלתה תמונה אחרת לגמרי. הוא סיפר בחקירתו במשטרה, וגם בבית המשפט, כי כאשר הגיעו השוטרים לביתו הוא רצה לעזור להם ואף התיישב כדי להתקשר לבנו, אלא שאז ליטבין אמר לו: "אתה בן זונה כמו הבן שלך". בתגובה, נאסר שאל אותו למה הוא מקלל, אבל במקום תשובה לשאלה קיבל אגרוף בפניו. נאסר הוסיף וטען, כי ליד הדלת היתה תמיד אלה שקיבל כמזכרת מאביו, וכאשר חש מאוים – הרים אותה, ונעמד איתה ליד הדלת כדי שהשוטרים לא יתקרבו אליו. אלא שלדבריו, הם תקפו אותו באכזריות ואחד מהם אף זרק אותו אל מחוץ למרפסת הגבוהה. לדבריו, גם בניידת הוא הוכה על ידי שוטרים, עד שהובא לתחנת המשטרה בעכו כשהוא יחף וחולצתו מוכתמת בדם, עם סימני חבלה על פניו וגופו, קשיי נשימה וכאבים עזים.

בסיפור הזה, אין חולק כי לאחר שנאסר הובא לתחנה, חקירתו שתועדה בווידאו הופסקה עוד לפני שהסתיימה, בשל כאביו.

עו"ד ליאור דוידי	השופטת ג'ני טנוס

גם לאחר שהתחיל המשפט נגד נאסר, הוא המשיך לטעון בתוקף – באמצעות עורכי הדין ליאור ומיכל דוידי – כי הוא היה זה שהותקף על ידי השוטרים וכי פעל כהגנה עצמית. לאחר דיונים רבים, שופטת בית משפט השלום בעכו, ג'ני טנוס, קבעה שאכן – נאסר פעל מתוך הגנה עצמית. לדבריה, הוא אף החזיק את האלה בידו להגנה עצמית. לכן, השופטת החליטה לזכות את נאסר מהמיוחס לו, תוך שהיא מציינת כי היא האמינה לגרסתו, בעוד שבעדויות השוטרים שהיו מעורבים בתקרית היו אין ספור סתירות מהותיות.

"ניכר מתוך דבריו (של נאסר) במהלך העדות, וכן מהתנהלותו באולם במהלך הדיונים הרבים והארוכים שהתקיימו בתיק, כי האיש 'זועק' את זעקתו של מי שהיה קורבן למעשה העבירה, ולא להיפך", ציינה השופטת בהחלטתה והוסיפה כי "מעטים המקרים בהם הזדמן לי להתרשם באופן כה מובהק ממיהמנותם של עדים אשר העידו בפניי, כפי שהתרשמתי מהנאשם".

השופטת ציינה למשל, כי בעדותם, השוטרים לא סיפקו הסבר לשינוי החד בהתנהגותו של נאסר, שבתחילה הסכים לסייע ולטלפן לבנו, אבל לאחר מכן אחז באלה. עו"ד דוידי חקר את השוטרים מעל לדוכן העדים, ופעם אחר פעם גילה סתירות בגרסאותיהם. על כך אמרה השופטת: "יוצא שקיימות סתירות מהותיות בנקודות שונות הנוגעות ללב האירוע, באופן שלא ניתן לגשר עליהן בהסבר מתקבל על הדעת. לא זו בלבד שסתירות אלה מחלישות את גרסת השוטרים, אלא שהן מחזקות דווקא את גרסתו של הנאשם, שטען כי כל השוטרים היו במרפסת מתחילת האירוע, כאשר הותקף על ידי השוטר סלבה במכת אגרוף לפני שיצא עם האלה".

לבסוף קבעה השופטת, כי הנאשם הוכיח שפעל מתוך הגנה עצמית ולכן אין הוא נושא באחריות פלילית. לגבי האיומים שיוחסו לנאסר קבעה השופטת, כי התביעה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את דבר האיומים.