 |
| עיבוד מחשב לתמונה של יונתן היילו (באדיבות מעריב) |
בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של יונתן היילו, זיכה אותו מרצח ירון איילין, הרשיע אותו בהריגה וקיצר את עונשו מ-20 שנות מאסר בפועל ל-12 שנים. השופטים קיבלו את טענת ההגנה, כי היילו חנק את איילין והטיח אבן בראשו בעקבות התעללות ממושכת, שכללה גם פגיעות מיניות וחשש מפגיעה נוספת, מה שתורגם בשפה המשפטית למונח "קינטור מתמשך".
היילו סיפר על מעשי הסדום שביצע בו איילין רק בחקירותיו המאוחרות. המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט שהאריכו את מעצרו שוב ושוב במשך שנתיים, התקשו להאמין לו. מדובר בקורבן יוצא דופן: גבר, ממוצא אתיופי, מתוודה על תקיפה מינית, על רקע אישום ברצח כאשר העונש הוודאי הצפוי לו הוא מאסר עולם.
סנגורו של היילו, עו"ד אלון אייזנברג, מספר בראיון ל"פוסטה" על הדרך, ממצב שבו קולו של היילו כמעט ולא זכה להתייחסות, עד למצב שבו המדינה הודיעה כי לא תוכל לסתור את טענותיו לסחיטה ופגיעה מינית בשבועות שקדמו להריגה, והן מקובלות עליה.
 |
| פאזל של ראיות. עו"ד אלון אייזנברג |
עו"ד אייזנברג נכנס לתיק כאשר היילו היה עצור במשך שנה וחצי, ולפני תחילת ההוכחות. "אף אחד לא האמין שהוא קורבן. כשקיבלתי את התיק, אמרתי שאי אפשר להתחיל את המשפט, עד שנצליח לשחרר אותו למעצר בית ונוציא אמירה שמכירה בקורבנותו. בנינו פאזל של ראיות נסיבתיות התומכות בעדותו שנאנס: ראשית, הכנסנו בודק פוליגרף לכלא, והיילו יצא דובר אמת. על בסיס בדיקת הפוליגרף, הגשנו בקשה לעיון חוזר במעצרו. שנית, גילינו שהמנוח איילין הורשע באונס ילדה בת 12 לפני עשר שנים, כלומר שמדובר בעבריין מין. שלישית, מתמונות הגופה עלה שהיילו ריטש באבן לא רק את הראש, אלא גם את איבר המין – מעשה שמהווה אינדיקציה לנקמה מינית".
"על בסיס הראיות האלה, שופטת בית המשפט העליון דאז, עדנה ארבל, קיבלה החלטה לשחררו למעצר בית אחרי שנתיים, למרות תסקירים שליליים של שירות המבחן. זאת היתה נקודת המהפך בתיק", אומר עו"ד אייזנברג. היילו כבר התייאש, הוא סבל מהתקפי מחלת האפילפסיה ואף ניסה לפגוע בעצמו בכלא, אך אז הגיעה קביעת השופטת ארבל שקיבלה למעשה את הטענה שהוא קורבן. ארבל כתבה בהחלטתה כי מסוכנותו היתה ממוקדת כלפי איילין בלבד, על רקע ההתעללות המינית והסחיטות הכספיות לכאורה שחווה מצידו.
 |
| נקודת מהפך. השופטת ארבל |
"על רקע השחרור והאמירה של בית המשפט העליון, החלה שמיעת העדויות בתיק. בית משפט המחוזי עדיין נתן אמון מוגבל בגרסתו המתפתחת של היילו, והפחתת העונש היתה מינימלית ובנסיבות של הרשעה ברצח – ועם זאת נקבע העקרון: הפרקליטות, ובעקבותיה בית המשפט, הכירו במעשי ההתעללות והביזוי שקדמו למעשה הקטלני. מרגע שניתנה הקביעה המשפטית כי המורשע ברצח היה קורבן, נפתח הפתח לטענות הערעור, בדבר הגנה עצמית וקינטור. שופטי בית משפט עליון הבינו שהיילו לא בא לרצוח או לנקום, אלא נקלע להלך רוח בו חשש מאונס נוסף", אומר עו"ד אייזנברג.
 |
| למנוע אות קין. השופט מלצר |
הדברים מודגשים בפסק הדין שאת עיקריו כתב השופט חנן מלצר. "אין להבין כי התנהגות המערער היתה סבירה, או כי רוב האנשים במדינה היו נוהגים כפי שנהג… המערער קיבל החלטה, אף אם ספונטנית, להרוג את המנוח, על כן, אין לפטור אותו מאחריות פלילית… (עם זאת) הכרה בקיומו של קנטור נועדה למנוע הטלת אות קין של רוצח על המערער, אשר הגיב כפי שאנשים רבים במצבו היו עלולים להגיב באותן נסיבות…
"השתלשלות האירועים מצביעה על כך שהמערער אמנם התכוון, תוך כדי החניקה, להרוג את המנוח, ואולם מצטיירת אפשרות כי מדובר בהחלטה פתאומית, שהתקבלה מתוך אובדן עשתונות".
השופט מלצר ציין כי אפשרות זו של אובדן שליטה זוכה לחיזוק מחוות הדעת הפתולוגית אותה ציינה ההגנה, ולפיה על גופת המנוח נמצאה חבלה באזור המפשעה והפין. כאשר נשאל בחקירותיו על כך, ענה היילו: "היה יום חג, ל"ג בעומר, אז שתיתי פה, שתיתי שם, וכנראה שתיתי קצת יותר מדי, יכול להיות שהאבן הגיעה לאיבר המין שלו כי היו לי מחשבות ופחדים".
