הרב אליהו אדרי נגד גישת המזונות השוויוניים של בתי המשפט החילוניים

כאשר שומעים את המונח מזונות ילדים, בדרך כלל המחשבה הראשונה שעולה לראש היא על אבות המשלמים מזונות לידי האם. ואולם, ישנם מקרים שבהם אימהות משלמות מזונות לאב. מאז בע"מ 919/15 (פסק דין של בית המשפט העליון, הקובע כי החיוב במזונות לילדים בגילאי 15-6 ייקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות של ההורים, ובכפוף לזמני השהות, ולא יחויב בהם האב בלבד) – שאלת המזונות כבר איננה מגדרית. האמנם? האם כאשר האב מגדל את הילדים, האם תשלם לו מזונות? תלוי מי הפוסק.

בסיפור הבא לצדדים יש שלושה ילדים. שניים מהם קטינים הנמצאים במשמורת האב, ובת נוספת בגירה שעד הגעתה לבגרות היתה בחזקת אביה. האב, באמצעות עו"ד אילן אבירם, עתר לכך שהאם תשלם לידיו מידי חודש 5,000 שקל עבור מזונות הילדים. לטענתו, בהתבסס על בע"מ 919/15, האם חייבת לזון את ילדיה מדין צדקה, וכיון שהוא ההורה המשמורן – על האם לשלם לידיו דמי מזונות אלו.

האם, שיוצגה על ידי עו"ד כרמל מזוז, ציינה כי הילדים מקיימים זמני שהות עמה, וכי היא מוציאה עליהם באופן ישיר כ-1,500 שקל מידי חודש. לטענתה, זו דרכה לשמור על הקשר עם ילדיה, ואם תיאלץ להפסיק ערוץ קשר זה – ייפגעו קשריה עם ילדיה.

במקרה הספציפי הצדדים הגיעו להסכם פשרה שאושר על ידי שלושת חברי הרכב בית הדין הרבני בבאר שבע – הרב אליהו אריאל אדרי (אב"ד), הרב אבידן משה שפנייר והרב אברהם הרוש. לפי ההסכם, "האם תוציא עבור הוצאות הילדים לרבות מזון, הנעלה, מוצרי קוסמטיקה, בילויים וכו' מידי חודש סכום שלא יפחת מ-1,500 שקל. הסכום הנ"ל ילך אך ורק לידי הילדים".

ואולם, אב בית הדין, הרב אדרי, לא החמיץ את ההזדמנות להביע את אותה ביקורת חריפה הנשמעת מפיו באופן עקבי על עמדות בתי המשפט האזרחיים (ובפרט על בית המשפט העליון) ויצא (שוב) נגד מגמות פרשניות המדכאות את מעמדו החוקי של המשפט העברי לטובת תפיסות צדק ושוויון, לא לפני שהדגיש: "נימוקים אלו הינם דעתי האישית בלבד ואינם בהכרח משקפים את דעת חבריי להרכב".

"לא ניתן לחייב את האם"
"פסק הדין בבע"מ 919/15 הוא שגוי מיסודו בכמה עניינים מהותיים", קבע הרב אדרי באופן נחרץ והסביר:
"1. אם האם חייבת במזונות מדין צדקה, אין חיוב זה שוויוני. האב קודם לאם, ורק לאחר שתמוצה הגבייה מהאב יהיה מקום לדון בחיוב האם.
2. היקף הגבייה מכוח תקנת מזונות הוא רחב יותר, ומחויב בה גם מי שאינו אמיד. זאת לעומת דין צדקה, בו מחויב רק אמיד. האב חייב בתקנת המזונות מדין התלמוד עד גיל שש, ומתקנת הרבנות הראשית עד גיל חמש עשרה או שמונה עשרה, ולכן יש לגבות ממנו גם אם אינו אמיד. לעומת זאת, האם אינה חייבת מכוח תקנת מזונות, ולא ניתן לגבות ממנה אם אינה אמידה".
3. הנוגע לענייננו – שיעור החיוב בצדקה הוא לכל היותר מעשר, ולדינא פחות ממעשר".

לגישת הרב אריאל אדרי, לולא הסכמת האם להמשיך ולשאת בצרכי הילדים באופן ישיר בלי להעביר סכום כלשהו לידי האב, בית הדין לא היה מחייב אותה ותביעת האב למזונות היתה נדחית: "סכום של 1,500 שקל הוא לכל הפחות 12 אחוז מהכנסתה. לא ניתן להטיל עליה חיוב נוסף מדין צדקה".

הרב אדרי הוסיף וביקר את שופטי בית המשפט העליון: "בבע"מ 919/15 שונתה ההלכה הנוהגת ונקבע כי חיוב המזונות בגילאי שש עד חמש עשרה יהיה שוויוני, וזאת משום שחיוב המזונות בגיל זה הוא מדין צדקה. כידוע, חיוב המזונות נגזר מהדין האישי, שביחס ליהודים הוא דין תורה. היה ניתן לצפות שידיעה כה בסיסית, שלא ניתן לכוף אפילו על מעשר מהכנסת האדם מדין צדקה, תהיה לנגד עיניהם של שופטי בית המשפט העליון, וכתוצאה מכך יובן שדין צדקה אינו יכול להיות הבסיס לחיוב מזונות לא של האב ולא של האם. אולם, לצערנו עניין זה נשמט מעיניהם של שבעת שופטי בית המשפט העליון שדנו בדבר".

הרב אריאל אדרי סיים את פסק הדין בהתייחסות לקביעתו של השופט עוזי פוגלמן בפסק הדין של בית המשפט העליון, לפיה "הדין הנוהג במזונות המבוסס על פרשנותה הנוכחית של תקנת תש"ד הוא דין מפלה". הרב אדרי הגיב לקביעת השופט פוגלמן בעקיצה: "הנה כי כן, כיון שהדין מפלה נמצא הפתרון, והוא להטיל את חיוב המזונות מדין צדקה, וכך יהיה חיוב זה שוויוני. דא עקא, חיוב מדין צדקה הוא מוגבל מאוד, וברוב המקרים יישומו אינו מאפשר להטיל את חיוב המזונות על מי מההורים, אך ככל הנראה כיון ששוויוני הוא – דיינו! ומשסומנה המטרה, מה לנו ללמוד את התורה לאמיתתה, אם ניתן להתאימה לדעות השוררות כיום".

קראו גם:
האמא תשלם לאבא מזונות מוגברים עבור הילדה עקב ניכור הורי מצידה

* הכותבת, עו"ד דפנה לביא, היא עורכת דין לענייני משפחה ומרכזת מדור המשפחה באתר "פוסטה"