בית המשפט העליון קיבל ערעור שהגיש ערן בר (43), שהורשע בעבירה של סיוע להחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, וקיצר את עונשו.
בר הורשע במסגרת הסדר טיעון בין הפרקליטות לבין סנגורו, עו"ד נס בן נתן. כחלק מההסדר, הצדדים הסכימו על עונש של 44 חודשי מאסר בפועל, ובנוסף סוכם כי 12 חודשי מאסר על תנאי שהיו תלויים נגדו, יופעלו חצי במצטבר וחצי בחופף, כך שבסך הכל ירצה 50 חודשי מאסר בפועל.
במסגרת הטיעונים לעונש טען נציג הפרקליטות בין היתר, כי העונש המוצע אמנם מקל, אך הוא אינו בלתי סביר. עו"ד בן נתן טען בין היתר, כי בתקופת מעצרו הנאשם השתלב בפרויקט טיפולי בו הוא מתמיד, וכיום הוא נקי מסמים.
אבל השופט אליהו ביתן החליט בצעד חריג שלא לקבל את ההסדר בנוגע לעונש, תוך שציין: "מעובדות כתב האישום ניתן להסיק שהסמים היו של אדם אחר, אולם הנאשם הוא זה שהוביל את הסמים ובנסיבות העניין תרומתו לביצוע העבירה הינה משמעותית". השופט הדגיש כי כמות הקוקאין יכולה להספיק לאלפי מנות סם, וכי מתחם העונש ההולם הינו בין חמש לשמונה שנות מאסר. השופט סבר ש"העונש המוצע קל מאוד" ולבסוף גזר על בר חמש שנות מאסר והפעיל את העונש המותנה במצטבר במלואו, כך שבסך הכל ירצה שש שנות מאסר בפועל מיום מעצרו.
עו"ד בן נתן ערער לבית המשפט העליון. בצעד חריג בפני עצמו, למרות ההסכמה על הסדר הטיעון הפרקליטות החליטה לדבוק דווקא בעונש המחמיר של השופט ביתן ולא בהסכמות בין הצדדים. זאת, אף בניגוד להנחיות פרקליט המדינה, לפיהן צריכה להיות סיבה חריגה במיוחד שלא להגן על הסדר טיעון בשלב הערעור. "מדובר במצבים חריגים שנדמה כי ההגעה להסדר הטיעון נגועה בטעות ממשית של התביעה, או שלא נלקח בחשבון או לא ניתן משקל מתחייב לשיקול ענישה מרכזי וחשוב", נכתב בהנחיות המשנה לפרקליט המדינה.
השופטים יצחק עמית, דפנה ברק ארז ועופר גרוסקופף קבעו: "איננו סבורים כי התיק דנן הצדיק חריגה מהסדר הטיעון, בהינתן שהעבירה בה הורשע המערער לאחר תיקון כתב האישום במסגרת הסדר הטיעון היא עבירה של סיוע להחזקה".
עוד יותר מכך, השופטים הדגישו את חשיבותו של הסדר טיעון: "מצאנו כי יש להותיר הסדר הטיעון על כנו וליתן את המשקל במקרה דנן לאינטרס הציבור בשמירה על מוסד הסדרי הטיעון". סופו של דבר – על בר נגזרו 50 חודשי מאסר בפועל בסך הכל, כפי שסוכם בהסדר.
