הקלה בעונש לבעלת דירות שלא דיווחה על הכנסות משכירות

שתף כתבה עם חברים

בימ"ש השלום הרשיע בעבירות מרמה והטיל עליה עבודות שירות, בערעור בית משפט מחוזי זיכה מעבירות השמטת הכנסות, הרשיע "רק" באי הגשת דוחות והפחית את העונש לשל"צ

הנאשמת טענה כי לא ידעה שהכנסותיה משכירות מחויבות במס (אילוסטרציה: freepik)

באוקטובר 2018 הוגש נגד תושבת ישוב יוקרתי בשרון כתב אישום לבית משפט השלום בפתח תקווה, שייחס לה שבע עבירות מרמה, עורמה ותחבולה.
לפי כתב האישום, בין השנים 2009 עד 2015 הנאשמת השכירה לדיירים שונים ארבע דירות מגורים שבבעלותה בערי האזור, אולם לא דיווחה לרשות המסים על הכנסותיה מהשכרת הדירות באותן שנים.

נגד הנאשמת נטען, כי היא החלה לשלם מקדמות מס באופן סדיר החל מראשית שנת 2016.
במאי 2018 נפתחה נגדה חקירה פלילית בחשד לעבירות מס והוצע לה לשלם כופר של 123 אלף שקל – מעט פחות מ-15 אחוז מההכנסה שנטען כי לא דיווחה עליה. הנאשמת דחתה את ההצעה בטענה שמדובר בסכום מופרז בייחס לגובה המס אותו נטען שהיא לא שילמה.
באוגוסט 2018 פתחה הנאשמת תיק במשרדי פקיד שומה והחלה לדווח על השכרת הדירות שלה, ובמקביל החלה לנהל משפט על התקופה הקודמת שעל הכנסותיה אז היא לא דיווחה, ואף סירבה לתשלום הכופר שהוצע לה.

בסופו של המשפט בית משפט השלום הרשיע את הנאשמת בעבירות שיוחסו לה. בהכרעת הדין צויין כי היא הסירה אמנם את מלוא המחדל שעמד על 10,400 שקל בלבד, אולם הוטלו עליה שמונה חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות. כמו כן הוטלו על הנאשמת מאסר על תנאי וקנס של 100 אלף שקל או 45 ימי מאסר במקומם.

באמצעות עו"ד שרון פישמן ממשרד דורון טיקוצקי קנטור גוטמן נס ושות' הנאשמת ערערה לבית משפט המחוזי מרכז בלוד. לטענתה, היא לא קיבלה את הדרישה הראשונה לדיווח על ההכנסות מהשכרת הדירות. כמו כן טענה לאכיפה בררנית, בנימוק שבמקרים דומים לא ננקטו אז נגד משכירי דירות אחרים הליכים פליליים.
הסנגורית הדגישה גם את מצבה הנפשי המורכב של המערערת, הנדרשת מזה שנים לטיפול, והוסיפה כי התביעה לא עמדה בנטל להוכחת היסוד הנפשי הנדרש לשם הוכחת הכוונה הפלילית בעבירות כתב האישום.

השופטים שמואל בורנשטין, מיכאל קרשן ואבי גורמן קיבלו את הערעור באופן חלקי. "כחודש ימים לאחר הגשת כתב האישום המערערת חתמה עם פקיד השומה על הסכם שומה במסגרתו חויבה במס בסך של 10,400 שקל, בגין שבע השנים הניצבות במוקד כתב האישום. חישוב פשוט ילמד כי אכן מדובר במס בגובה נמוך מאוד מדי שנה. נתון זה מתיישב לטעמנו עם טענות המערערת לפיהן חשבה כי היא כלל אינה חייבת במס".

עוד אמרו השופטים: "מדברים אלה לא עולה כי המערערת הודתה כי כבר משנת 2006 ידעה על חובתה לדווח על ההכנסות ולשלם מס בגינן, אלא ההפך, כי היא לשיטתה סברה כי אין חבות במס וממילא אין אף חובה לדווח על ההכנסות… איננו סבורים כי למערערת היה הצדק סביר שלא לדווח על ההכנסות, אולם בשים לכך שגם בדיעבד התברר כי אף לשיטת המשיבה סכום המס בו מדובר הוא נמוך ביותר באופן הנושק להיעדר חבות במס – כפי שטען אף רואה החשבון שאת שירותיו שכרה. לא ניתן לשלול כי כפי שהעידה המערערת היא אכן סברה כי היא לא חבה באותן שנים במס כלל… אין מחלוקת כי המערערת לא הגישה במועד דוחות אודות הכנסותיה מהשכרת הדירות וכן אין מחלוקת כי חובה היה עליה לעשות כן… מי שמשכיר ארבע דירות במשך שנים, חייב להגיש דוחות על הכנסותיו".
לפיכך, השופטים המירו את ההרשעה בהעלמת מס בעבירה אחרת – אי דיווח, ולמעשה סעיף הרשעתה היה עוון ולא פשע. בעקבות כך הקלו בעונשה וגזרו על הנאשמת עבודות לתועלת הציבור בלבד (של"צ) בהיקף של 100 שעות, קנס בסך 25 אלף שקל ומאסר על תנאי.

השארת תגובה
הירשם
להודיע ​​על
0 Comments
משוב מוטבע
הצג את כל ההערות