 |
| פקחי רשות ההגירה חוגגים את הזיכוי ביציאה מבית המשפט |
ב-8 ביוני 2010, לי מינג ואן, מהגר עבודה חוקי מסין, רכב על אופניו ברחוב יוספטל באשדוד. לפי כתב אישום שהוגש נגד שלושה פקחי רשות ההגירה, עידן לוי, אברה ברהנו וליאור בלילטי, מינג שמע לפתע קריאות "צ'יינה בואנ'ה" מכיוון רכב שעמד ברחוב, ומיד לאחר מכן ירדו לוי ואברה מהרכב וביקשו ממנו להציג את דרכונו. כשענה כי דרכונו נמצא בביתו, חמש דקות הליכה מהמקום, הוא נשאל אם יש ברשותו צילום של הדרכון וענה בשלילה. לפי כתב האישום, בשלב הזה השניים הכניסו אותו לרכב, אזקו אותו בעזרת בלילטי ובהמשך תקפו אותו והיכו אותו בראשו ובכל חלקי גופו.
בכתב האישום נטען עוד, כי במהלך הנסיעה לכיוון באר שבע עצרו הנאשמים את הרכב בצד הדרך, פתחו את הדלת ומינג נפל והתגלגל על הרצפה. או אז, טענה התביעה, השלושה היכו ובעטו בו וגרמו לו חבלות רבות. מינג, צוין בכתב האישום, אושפז בבית החולים ברזילי באשקלון בעקבות המפגש הזה עם פקחי רשות ההגירה.
בסיכומיה טענה התביעה כי הוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי שלושת הנאשמים ביצעו את העבירה המיוחסת להם, וכי לא היה מקום מצידם לנקוט שימוש בכוח וככל שהשתמשו בכוח – היה זה כוח בלתי סביר בעליל. התביעה טענה עוד כי הנאשמים "עשו שפטים" בקורבן שהתגלה במשפט כעד אמין.
 |
| עו"ד אורית חיון |
במהלך המשפט טענו הפקחים להגנתם, כי מינג ניצל שעת כושר וניסה להימלט בקפיצה מהרכב תוך כדי נסיעה. הסנגורים, עו"ד אורית חיון ועו"ד מיקי ברגר, טענו בסיכומים, כי אין לקבל את גרסת המתלונן לפיה הוא הותקף ללא סיבה, לטענתם מדובר בפקחים בעלי התנהגות למופת עם עבר ללא דופי.
כמו כן טענו הסניגורים למחדלי חקירה של המשטרה בתיק, אשר בין היתר נמנעה מחקירת עדים שהיו יכולים היו לשפוך אור על הפרשה. בנוסף טענה הסניגורית, כי המניע לתלונה של מינג היה כספי, מאחר ובתחילה טען כי נגנבו ממנו 1,700 שקלים בזמן האירוע, פרט שלא נכלל בכתב האישום. בנוגע לטענת המתלונן שהוא נפגע קשה באירוע, גילו בצוות ההגנה כי הוא המשיך לעבוד גם לאחר שנפצע, ובעבודות שאינן תואמות את האישורים שיש לו.
שופט בית משפט השלום באשדוד, אלון רום, קבע כי עדותו של המתלונן מינג אינה אמינה בעיניו. הוא זיכה את לוי וברהנו בדין, ואילו את בלילטי זיכה מחמת הספק. "אני קובע כי השימוש בכוח על ידי הנאשמים היה סביר לאור התנאים בשטח", ציין השופט בפסק הדין המזכה. "מדובר במתלונן שנהג באלימות, ניסה למלט עצמו והנאשמים עושים כפי יכולתם כדי לרסנו ולהביאו למשמורת חוקית, זאת על רקע הסכנה שקמה לשלומו של המתלונן בשעה שניסה לפתוח את דלת הרכב בזמן הנסיעה, ובהמשך למלט עצמו לכיוון מסילת רכבת. נתונים אלו הביאו להסלמה באירוע וחייבו שימוש מוגבר בכוח. מפקדם של הנאשמים היה מעורה במתרחש ונתן הנחיות, במכלול הנתונים שהובאו בפני אני קובע שהנאשמים פעלו כדין מתוקף תפקידם".
המשטרה נגד רשות ההגירה
מאחרי הקלעים של התיק הזה מסתתר מאבק סמוי שמתנהל מספר שנים, מאז שהטיפול בשוהים בלתי חוקיים עבר ממשטרת ישראל (יאל"כ) למשרד הפנים. את הטענה הזו חשף בעדותו מפקד מרחב דרום ברשות ההגירה, עמי עטיה, שהביע תמיהה על נחישות לשכת התביעות המשטרתית בתיק הזה. "מאוד קשה לי להבין את התנהלות של משטרת ישראל מהיום הראשון שפתחנו את יחידת ההגירה", העיד עטיה. "אני יכול להגיד חד משמעית שהיה מאוד קשה למשטרת ישראל לוותר ולהעביר 200 תקנים, אין מה לעשות, זה הרבה כסף, אדוני השופט. אני חושב שהם קצת התבלבלו, הם רשות מבצעת ולא מחוקקת. בית המחוקקים נתן החלטה, הטיפול בשוהים לא חוקיים הוא בלבדי של רשות האוכלוסין וההגירה, וזה מאוד היה קשה להם במשטרה עם זה".
דברים ברוח זו אמרה במהלך המשפט גם הסניגורית חיון, לטענתה ההחלטה להגיש כתב אישום חמור ולנהל "תיק דגל" נגד הפקחים במקרה הזה היה תוצאה של מאבק כוחות פוליטי בין מקבלי ההחלטות במשטרה לבין רשות האוכלוסין. לאחר פרסום החלטת הזיכוי של בית המשפט התייחסה עו"ד חיון לכך שהפקחים הושעו מעבודתם למשך תקופה ארוכה וניהלו את המשפט במשך כשנתיים.
"הכרעת הדין מחזירה את האמון במערכת המשפט, כוח השררה אשר מצוי בידי המשטרה יכול בהינף יד לשנות חייו של כל אזרח, אף אם הוא חבר לעבודה האמונה על אכיפת החוק במדינה, והכל בשל שיקולים מוטים ושגויים, זה מפחיד. הכרעת הדין באה לאחר מאבק ממושך ודיונים רבים, והוכיחה כי האמת צפה. בית המשפט בהחלטה מבוססת ומנומקת דחה מכל וכל את גרסת המשטרה, אשר התבססה על עדות מתלונן לא אמין ללא חקירה ממצה וראויה. הכרעת הדין זיכתה וניקתה את הנאשמים מכל רבב וקבעה כי פועלם באירוע היה ראוי, מקצועי, אחראי ואף רגיש. אנו תקווה כי השיקולים אשר הביאו להגשת כתב האישום בתיק זה לא יחזרו על עצמם בעקבות התוצאה אליה הגענו."
