דניאל חקלאי – משרד עו"ד
פלילי | צווארון לבן | דין משמעתי
עו"ד אייל בסרגליק
פלילי | כלכלי | אזרחי | עסקים ונדלן | אסירים
עו"ד אלון דוידוב
פלילי | כלכלי | צבאי
עו"ד ג'וליאן חדאד
עבירות מס | הלבנת הון | יצוג מול רשויות המס וחקירות

העליון הכריע בעד הוצאת צווי חיפוש בטלפון במעמד צד אחד

השופט אלרון מפרשת המסרונים של השופטת פוזננסקי הציע לבטל את הנוהל המחזק את החדירה לפרטיות, השופטים ברון והנדל סרבו לשנות "סדרי עולם"
אילוסטרציה: Youssef Sarhan מאתר Unsplash. עיבוד מחשב: פוסטה

שופט בית משפט העליון יוסף אלרון הציע לקבוע הלכה מהפכנית, לפיה יש לדון בנוכחות שני הצדדים בבקשות המשטרה למתן צווי חיפוש בטלפון או במחשב במסגרת חקירה, ולתת זכות טיעון וזכות ערעור להגנה על הוצאת הצווים – למעט נסיבות חריגות.
חוות הדעת של השופט אלרון נותרה במיעוט במסגרת דיון עקרוני בהרכב שלושה שופטים, בנושא סדרי הדין להוצאת צווי חיפוש בחומר מחשב – כאשר השופטים ניל הנדל וענת ברון צידדו בהשארת הסדר הקיים של הוצאת צווים חסויים במעמד צד אחד (התביעה).

הבקשה לשינוי הפרקטיקה ומתן זכות טיעון והשגה להגנה על צווי חיפוש בטלפון, נדונה לאחרונה במספר הליכים בערכאות נמוכות, אשר נחלקו בעניין. אחד הסנגורים, עו"ד קובי סודרי, הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערר, לאחר שערר שהגיש למחוזי על מתן צו חיפוש בטלפון בתיק חקירה כנגד לקוח שלו – נדחה על הסף.

פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש, סעיף החוק הרלוונטי) שותקת בנוגע לשאלה כיצד לקיים דיון בבקשה משטרתית לצו – אך הנוהג והפסיקה קבעו כי בקשה לצו חיפוש, גם בחומר מחשב, נדונה במעמד צד אחד, ואין לנחקר זכות לטעון נגד בקשה להוציא צו לחיפוש ברכושו.

הסנגוריה הציבורית הצטרפה כ"ידידת בית משפט" לעתירה של עו"ד סודרי וטענה כי יש לשנות את הכללים, מאחר ונוכחות הנחקר בדיון בבקשה למתן צו חיפוש נחוצה לבירור הצורך בצו; לקביעת תנאים אשר יצמצמו את הפגיעה בזכותו של הנחקר לפרטיות; ולבחינת פגמים בהתנהלות רשויות החקירה שעשויים להשליך על החלטת בית המשפט בעניין הצו.

בפסק הדין שפורסם היום (25 מאי), השופט אלרון מצדד בשינוי הכללים וממליץ לקבל את העתירה. "אני סבור כי בהיעדר יסוד סביר לחשש מפני סיכול החיפוש או שיבוש הליכי חקירה, אין לקיים דיון בבקשה למתן צו חיפוש במחשב, ובטלפון נייד חכם בפרט, במעמד צד אחד, אלא בנוכחות הצדדים; הדיון במעמד צד אחד שמור לנסיבות חריגות שבהן לא ניתן לאיין את החשש מסיכול החיפוש", כתב השופט. "מסקנה זו נגזרת, בין היתר, מהפגיעה החמורה הכרוכה בפרטיותו של אדם כתוצאה מביצוע חיפוש במחשב ובטלפון נייד… ומחשיבותה של זכות הערעור המעוגנת בחוק-יסוד: השפיטה ובחוק בתי המשפט.

"למעלה מ-20 אלף צווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון חכמים ניתנים מדי שנה", הוסיף השופט אלרון. "לרוב, הדבר נעשה לאחר דיון במעמד צד אחד, ובלי שתינתן לבעלי המכשירים הזדמנות נאותה לטעון באשר לנחיצות החיפוש והיקפו בטרם יבוצע… אין מחלוקת כי קיים שימוש מופרז של רשויות החקירה בצווי חיפוש במחשבים ובמכשירי טלפון ניידים חכמים, ויש לאפשר לצדדים הנוגעים בדבר לממש את זכות הטיעון וזכות הערעור, כדי להימנע משימוש לא מידתי באמצעי זה… לאור פערי הכוחות המובנים בין הנחקר לחוקריו".

השופט יוסף אלרון

בחזרה לפוזננסקי-כץ
השופט אלרון כתב כי ריבוי בקשות המשטרה לצווים, הנדונות במעמד צד אחד, פוגע במראית פני הצדק, ואף עשוי לפגוע בתקינות ההליך המשפטי. בעניין זה ציין השופט אלרון כדוגמה את המסקנות מ"פרשת המסרונים", בה השופטת רונית פוזננסקי-כץ שדנה בצווים שביקשו חוקרי המשטרה ורשות ניירות ערך בשלב החקירה בתיק 4000 – חרגה לכתיבת מסרונים חבריים עם נציג היחידה החוקרת וניהלה איתו גם שיח מקצועי על ימי המעצר המבוקשים – ללא נוכחות ההגנה. השופט אלרון עמד בראש צוות שופטים שהגיש מסקנות בפרשה לנשיאה בית המשפט העליון אסתר חיות.
אגב, בחודש האחרון חזרה השופטת פוזננסקי-כץ לשבת בתיקים פליליים, לאחר שהסתיימה תקופת ההרחקה שלה.

השופטת פוזננסקי (צילום: יונתן סינדל, פלאש 90)

השופט אלרון הזכיר כי מסקנותיו בפרשה הן כי "לעתים נוצר קשר ישיר ואישי בין השופט הדן בהליכים פליליים במעמד צד אחד, לבין אנשי המשטרה הטוענים בפניו. שיקולים אלו תומכים במסקנה שלפיה יש להימנע ככל הניתן מפגיעה בזכותו של אדם בטרם תינתן לו אפשרות נאותה להשמיע את טענותיו, אף במסגרת פעולות המתבצעות בהליך חקירה".

על חוות הדעת של השופט אלרון, חלקו כאמור שני עמיתיו להרכב שדן בעתירה. השופט הנדל כתב: "הפסיקה הכירה בכך שבשונה מהקשרים אחרים, שבהם העניק הדין זכות לנחקר להעלות טענות שקשורות לחקירה, ביחס לצו חיפוש אין זכות עקרונית כזו. בשער הדיון ניצבת הבחנה מושרשת בין שלב החקירה ושלב המשפט. במרכזם של שני השלבים ניצב אדם, נאשם, חשוד או נחקר, שניצב בנחיתות מול כוחה העצום של המדינה; אדם שמסלול חייו, חירותו וכבודו, מוטלים על כף המאזניים. ועם כל זאת, שיטות המשפט הדמוקרטיות המרכזיות מקיימות הליכים פליליים והליכי חקירה. הליכים כאלה כרוכים, מיניה וביה, בפגיעה – פעמים רבות עוצמתית – בזכויותיו של האדם מושא ההליך. ובכל זאת החברה מכירה בהכרח לקיים מערכת פלילית לשם שמירה על קיומה.

"נקודת המוצא היא שלנחקר יש זכויות גם בשלב זה, אך בשונה מן ההליך הפלילי, הדין מכיר בכך שחלק מזכויותיו נסוגות – באופן מידתי או זמני – מפני הצורך לנהל חקירה יעילה ולאפשר למערכת הפלילית לתפקד באופן תקין… החשש מפני שיבוש החקירה והארכת ההליך מצדיקים לערוך בשלב זה דיון במעמד צד אחד – ועם זאת טענות הנחקר שמורות לו לשלב מאוחר יותר".
השופט הנדל כתב כי אם מבקשים לשנות את נקודת האיזון, שנותנת עדיפות בשלב החקירה לחשש משיבוש – יש לשקול את שינוי מערכת הכללים גם בנוגע להוצאת צווי האזנות סתר ומעצרים – ולא רק בנוגע לצווי חיפוש. עניין זה, לדברי השופט, הוא עניין למחוקק. "בית המשפט, לטעמי, אינו אמור ליצור סדרי חקירה חדשים".
השופטת ברון הצטרפה לעמדת השופט הנדל וכתבה: "מתן זכות טיעון לנחקר בבקשה לצו חיפוש מהווה 'שינוי סדרי עולם', ועלול להשליך באופן ממשי על יעילותה ותועלתה של החקירה המשטרתית; אין מקום שבית משפט יקבע מיוזמתו סדרי דין חדשים שאין להם אחיזה בחוק".

השארת תגובה

Comments icon

סמן כאן שאינך רובוט

נבנה על ידי אנגורה מדיה
דילוג לתוכן